הססנות – המנגנון שמונע מאיתנו להחליט, ומשאיר אותנו בהימנעות

לכתבה הקודמת, מתלבט כרוני: למה קשה לנו לקבל החלטות?

בכתבה הקודמת דיברנו על הסיבות לכך שאנו מתקשים לקבל החלטות, ועל הצורך להבין שההחלטה צריכה להיות נכונה לשעתה, ולא לעולם ועד.

ובכל זאת, ישנם אנשים רבים שאינם מצליחים לקבל החלטות, כאשר כאן יש לשים לב לעובדה שהם אינם מקבלים החלטות לצד זה – וגם לא לצד השני. כלומר: הימנעותם מלפעול למעשה, אינה נובעת מתוך החלטה, אלא מתוך חוסר החלטה, מעין גרירת רגליים כברירת מחדל.

ניקח, לדוגמה, את נושא השידוכים: לאחר שנערכו כל הבדיקות הנחוצות, מגיע ההססן למסקנה שאין כל סיבה להימנע מלהוציא את השידוך אל הפועל. ובכל זאת, מאחר שהוא הססן מטבעו, הוא ימנע מלקבל החלטה ולסגור את השידוך, שכן הוא חושש שההחלטה הזו תתברר בדיעבד כמוטעית.

ואכן, אין להתעלם מהחשש כשלעצמו: גם במקום בו ישנה התאמה כעת, ישנם פרמטרים רבים שלא ניתן לבחון אותם מראש, ועוד פרמטרים רבים אחרים שיצוצו בשלבים מתקדמים יותר של החיים. ובכל זאת, אנשים שאינם סובלים מהססנות יתר – יקבלו החלטה מושכלת על סמך הנתונים הקיימים בפניהם כעת, בעוד ההססן – לא יהיה מסוגל לעשות זאת, מה שיגרום לו להעלות עוד ועוד שאלות ותהיות.

אולם מאידך, ההססן גם לא יהיה מסוגל להוריד את השידוך מעל הפרק, שהרי ככלות הכל, גם זו החלטה... מנין לו שהוא ימצא משהו טוב יותר? הלא בעוד עשר שנים הוא עלול לגלות, שזו היתה ההצעה הטובה ביותר שהיה ביכולתו לקבל! לכן, ההססן לא יצליח להכריע לטובת השידוך, אולם הוא גם לא יצליח להכריע נגדו... הוא ישאיר את הנושא תלוי ועומד, למשך פרק זמן בלתי מוגבל, עד שהמציאות תכריע במקומו...

גם אם לבסוף ההססן יצליח לקבל החלטה ולבנות את ביתו, הלבטים לא יניחו לו. כעת, ההתלבטות לא תהיה מה לעשות, אלא האם הוא עשה את הדבר הנכון... גם אחרי עשרות שנות נישואין, ההתלבטות הזו עדיין תהיה ברקע ותעיב על שלום הבית שלו.

בגמרא מצינו (ברכות ח', ע"א): "במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי: מצא או מוצא. מצא - דכתיב מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', מוצא - דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'". אם נשים לב, הגמרא אינה אומרת שבמערבא היו שואלים את האדם שנשא אשה האם הוא בבחינת "מצא" או בבחינת "מוצא", אלא שהיו אומרים לו "מצא" או "מוצא"... מה פשר הדבר?

הרב פינקוס זצ"ל מבאר, שאדם הנושא אישה – באמת אינו יכול לעמוד על טיבה לפני הנישואין, וגם לא בתחילת דרכם המשותפת. אולם במערבא היו מזכירים לו, כי אף שהוא אינו יכול לעמוד על טיבה האמיתי של האשה שנשא – הצלחת חיי הנישואין תלויה בו, ובו בלבד! הוא יכול להיות בבחינת "מצא" – והוא יכול להיות בבחינת "מוצא", ורק הוא יבחר בין שתי הדרכים!

לאדם שנושא אשה, יש היכולת להיות בבחינת "מצא" – בלשון עבר. להתייחס אל הבחירה שבחר כמציאות מוגמרת, ומכאן ואילך לחשוב רק כיצד ניתן לשפר אותה: ללמוד איך לחשוב יותר זה על טובתו של רעהו, לחפש דרכים בהן ניתן להעמיק ולבסס את הקשר, וכן הלאה. אם זו הדרך בה יבחר – הרי שחייו יהיו מתוקים מדבר, וכפי שנאמר בפסוק: "מצא אשה מצא טוב".

לעומת זאת, לאותו אדם יש היכולת להיות בבחינת "מוצא" – בלשון הווה. הוא יכול להמשיך לבחון את ההחלטה שקיבל, להתלבט לגביה, להיות מתוסכל ממנה לעיתים, ולהתחרט עליה בנקודות זמן שונות... במקרה זה – אכן יהיה אדם זה בבחינת "מוצא אני מר ממוות את האישה", משום שהוא לא יחווה את מתיקות ההחלטה ואת יציבות הקשר לעולם!

הוי אומר: ליכולתו של האדם לקבל החלטה, לעמוד מאחוריה ולהיות נחוש וחד משמעי ביחס אליה – ישנו משקל רב בכל הנוגע לאושרו בחיים, ובין השאר גם לאושר שימצא במסגרת חיי הנישואין שלו!

פרפקציוניזם ואובססיביות

זאת ועוד: בכל שידוך, כמו בכל החלטה אחרת בחיים, ישנם צדדים בעד ונגד. אדם שאינו הססן – מצליח להעניק לכל אחד מהצדדים את משקלו הראוי, וכך, בשכלול של הנתונים על משקלם – ביכולתו לקבל החלטה מושכלת: לחיוב או לשלילה. ההססן לעומתו, אינו מצליח להעניק משקל מתאים לכל צד, וכך, הוא רואה לנגד עיניו מערבולת של צדדים מנוגדים, שבאמת אין כל דרך להכריע ביניהם.

משום כך, לעיתים, ההססנות עשויה להיות תוצאה של פרפקציוניזם – רדיפת השלמות. אדם הסובל מפרפקציוניזם, אינו מסוגל לבחור בחירה שאינה מושלמת. מאחר שבחירות "מושלמות" הינן נדירות ביותר, הרי שממילא, הוא ימנע מלבחור בחירות ולקבל החלטות בחייו. כמובן, ההססן יטען, שהוא אדם אובייקטיבי וענייני, וזו לא אשמתו שנסיבות החיים אינן ברורות מספיק...  אולם הוא שוכח, שנסיבות חייו אינן חריגות: נסיבות חייהם של כל הסובבים אותו גם הן אינן ברורות תמיד, ובכל זאת הם מצליחים לקבל החלטות מושכלות...

אם נתייחס אל אותו אדם הנמצא בעיצומו של שידוך, הרי שאם הוא סובל מפרפקציוניזם – הוא לא יוכל להחליט להתקדם בשידוך כל זמן שישנו חסרון כלשהו, והלא אין שידוך שאין בו חסרון מסוים, לפחות בעיני המתלבט... כך, הוא ידחה את ההחלטה עוד ועוד, פשוט משום שהוא אינו מסוגל לקבל החלטה מתוך שיקול דעת שמאזן בין הצדדים השונים!

במקרים אחרים, הססנות עשויה לנבוע מתוך נטייה לאובססיביות – מחשבות טורדניות. אדם בעל נטייה לאובססיביות לא מצליח להפסיק את תהליך הבירור וההתלבטות בשלב הטרום-החלטה, כך שהשלב הזה ימשך באופן אינסופי: הוא יברר ויתלבט עוד ועוד, עד שההחלטה כבר תהיה בלתי רלוונטית.