פרשת פינחס: תדליק את הנר בשביל עצמך, אל תחכה שידליקו אותו עבורך!

למי ששאל למה המצב במדינה מבולגן. אתם זוכרים שחברי הממשלה הבטיחו שהם יהפכו את העולם בשבילנו? אז זהו, שהם החליטו להתחיל מהמדינה...

האמת, שהרבה יותר יפה לממשלה הזאת כשהיא מפוזרת - מאשר עם קוקו... הבעיה היא, שאם ראש הממשלה היוצא היה קוקו - ראש הממשלה הנוכחי הוא סוג של קוקיות... ה' יעזרנו.

אבל כדאי שתדעו, שראש הממשלה החדש הכניס אותנו למציאות רוחנית סבוכה.

חז"ל (יומא לה ע"ב) אומרים, שכשידון כל אדם אחר מותו לפני הקב"ה, הוא לא יוכל להצטדק שלא מילא את ייעודו בעולם הזה מפני שהיה טרוד בעוניו, בעושרו או ביצרו הרע, שכן יוסף הצדיק, הלל הזקן ורבי אלעזר בן חרסום מחייבים את העניים, העשירים והרשעים (עיי"ש).

אבל זהו. מעתה נראה ששום תירוץ לא יהיה קביל יותר בפני בין דין של מעלה, כי אם לפיד הצליח להיות ראש ממשלה - אין דבר שמישהו מאיתנו לא מסוגל לעשות, מכל סיבה שהיא!

אז רגע לפני שנפנה את עיוננו להבין מה עלינו לעשות כדי לצאת זכאים בדיננו, אנקדוטה קצרה.

שאלו ערבי מה סדר יומו. השיב: "קם בבוקר, שותה קפה, עבודה, בית, מרביץ זעתר והולך לישון".

שאלו את אשתו, והשיבה: "קמה בבוקר, קפה, עבודה, בית, מרביצה זעתר והולכת לישון".

שאלו את הבן הגדול, השיב אותו דבר: "קפה בבוקר, עבודה, לימודים, מרביץ זעתר והולך לישון".

שאלו את הבן הקטן מה סדר יומו, ענה: "קם בבוקר, בית ספר, חוזר לבית והולך לישון".

שאלו אותו: "אתה לא בעניין של זעתר?".

השיב: "אני זעתר...".

כל האומות הרביצו זעתר לאורך ההיסטוריה; לזעתר שלהם קראו "יהודים". הם התעללו והשתעבדו בנו, אך לבסוף כלו ואבדו. רק ה"זעתר" נשאר על המדף, והם אזלו מהמלאי...

גם הגועליציה השסועה הרביצה זעתר; לזעתר שלה קראו "חרדים"... ומי נותר על המדף?

* * *

גם זמרי בן סלוא הרביץ זעתר. קראו לו "משה".

כאשר ציוה משה בשם ה' להרוג את החוטאים עם בנות מדין (במדבר כ"ה, ה'), זמרי קנטר על משה שגם מוצא אשתו ממדין (סנהדרין פב ע"א)... וגם הוא אבד.

פסוק אחד שמסכם את אחריתו של זמרי צריך שיהדהד באוזנינו היטב, כדי שנבדוק איזה זעתר אנחנו מרביצים בחיים, ונתעורר בזמן.

* * *

מעשה ביהודי שזכה לגדל משפחה לתפארת. הוא חינך את ילדיו והשיאם ברווח, ואף ראה נינים בחייו.

כשתשו כוחותיו, הוא קרא לבנו הגדול ושאלו: "בני בכורי, עוד מעט יקראוני לעולם שכולו טוב, מה תעשה למעני אחר מותי?".

התרגש הבן ואמר: "שתאריך ימים, אבא. תנוח דעתך, אני אלמד עבורך בכל יום פרק משניות".

האב קרא לבנו השני ושאל מה הוא יעשה למענו, וזה השיב: "אייסד קרן גמ"ח על שמך!".

השלישי הבטיח ללמוד ש"ס בבלי, הרביעי הוסיף ירושלמי, ואחרים הוסיפו כפי יכולתם התחייבויות לעסוק בשאר מקצועות התורה לזכותו. 

מי שהפתיע אותו היה בן הזקונים שהשיב: "בוא ואראה לך מה הכנתי עבורך".

האב הסתקרן, נטל את מקלו והלך בעקבותיו.

הבן נעמד על פתח המדרגות המוליכות למרתף האפל, הדליק את הנר ואמר לאביו: "בכבוד". נו, נו. מעניין מה הוא החביא שם.

האב ירד במדרגות בזהירות ובסקרנות, כאשר בנו פוסע מאחריו ומאיר עם הנר שבידו.

כאשר התעבתה החשכה, האב פנה לבנו וביקש שיעבור לפניו כדי להאיר לו את הדרך, היות ובעמדו מאחריו גופו חוסם את האור.

אמר הבן: "אבי היקר, כבודך שאלך מאחריך!".

רטן אביו: "וכי מה מועיל לי הכבוד כשאני בחושך ועלול למעוד?!".

השיב הבן: "אם כן, נשוב על עקבותינו ונחזור אל האור".

"אבל רצית להראות לי משהו", הזכיר האב.

"כבר הראיתי לך!", אמר הבן.

אחר שעלו אל האור הסביר הבן: "אבא, ודאי שכולנו נעמוד מאחריך ונאיר לך את הדרך ב"נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר", אבל מדוע שתצפה איתנו שנאיר מאחריך? הדלק אתה את הנר, ותאיר לעצמך! עוד כוחך במותניך לשנן בעצמך משניות, ללמוד תורה, לקיים מצוות, לעשות צדקות בממונך ולהחזיק תורה! אז עשה זאת בעצמך!".

באופן דומה יעץ ה"חפץ חיים" לעשיר אחד, אחר שסיפר לו כי הורה בצוואתו לחלק את רכושו אחר פטירתו לשבעה חלקים: חלק לכל אחד מששת ילדיו, והחלק השביעי תרומה לישיבת "ראדין", בעבורה ילמד החפץ חיים משניות לעילוי נשמתו.

העשיר חשב שהחפץ חיים יביע קורת רוח מרובה מהחלטתו, וירעיף עליו ברכות לרוב. אך להפתעתו הוא הביע מורת רוח.

"בנוגע לתרומה", אמר לו החפץ חיים, "למה תמתין עד יום מותך - תן עכשיו! ובנוגע ללימוד, למה לך להסתמך על לימודי - תלמד בעצמך!".

* * *

זמרי בן סלוא היה אדם חשוב וגדול בישראל, נשיא שבט שמעון - "שְׁלֻֽמִיאֵל בֶּן צוּרִֽישַׁדָּֽי" (בעל הטורים, במדבר א', ט"ז).

שימו לב איך התורה מסקרת את סופו של האיש הגדול הזה: "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי" (במדבר כ"ה, י"ד).

כותב המהר"ל (גור אריה, בראשית ט', כ"ג): "שם הוא העיקר, והוא כמו עצם הצורה של האדם - כי השם בא על העיקר ועל עצם הדבר".

בפסוק זה, כך מסביר האלשיך, ישנו ייתור לשון  ("וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא") דרכו מבקשת התורה להציג את דרדורו השפל של הנשיא הגדול: מ"אִישׁ יִשְׂרָאֵל" קדוש נעשה זמרי "מֻּכֶּה" וחבול בשל עוונו, עד שהושווה מעמדו למדינית השפלה - "אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית"...

מבהיל... בגלל שהמדיינית הייתה בראשו, הוא איבד את שמו ותוארו והושווה אליה במהותו.

כך אירע גם לעשיו, אחר שהתאווה לתבשיל האדום שהכין יעקב - נקרא "אֱדֽוֹם" (בראשית כ"ה, ל'). כי זו הייתה מהותו: "אדון אוכל" - לא בן אדם...

כך אירע גם לראש הממשלה הפורש. איך הוא נקרא בפי כל? "שקרן"! על פי מהותו.

וגם באופן חיובי מצינו זאת: שתלמיד חכם שזכה לסוד ה' נקרא "סודני" (מנחות עא ע"א, וברש"י), כי זו מהותו.

בעולם האמת האדם נקרא על שם מהותו - על שם ה"זעתר" שהוא מרביץ ללא הבחנה. (לכן האדם שוכח את שמו אחר המוות. ראו מסכת שמחות, חיבוט הקבר א', ו').

אז כדי לשנות את שמכם לטובה, אל תלכו למשרד הפנים - לכו בעצת ה"חפץ חיים"!