כל המרחם על האכזרים: היחס ההזוי של בתי המשפט כלפי משפחות מחבלים

רבים לא ישכחו את הערב הזה: יום שלישי, כ"ו אדר ב', סמוך לשעה 20:00. דיא חמארשה, פלסטיני בן 26 מהכפר יעבד ושוהה בלתי חוקי, הגיע רגלית לרחוב ביאליק בשכונת פרדס כץ כשהוא מצויד ברובה M-16. הוא הרים את הרובה וניסה לירות ברוכב אופניים שהצליח להימלט. משם המשיך בריצה לקרן הרחובות ביאליק והשניים, ופתח באש על שני אזרחי אוקראינה שישבו בפתח חנות מכולת. השניים נהרגו מהירי.

המחבל המשיך וניסה לירות מטווח קצר בהולך רגל ורוכב אופניים, אך בנס הם הצליחו להימלט בלא פגע עקב מעצור בנשק. בשלב זה הוא דרך את נשקו וכיוון אותו לעבר רכב כשהוא צועק לנהג "עמוד, עמוד" בעברית. הרכב ניסה להימלט, ואז התקרב אליו המחבל ורצח את הנהג יעקב ישראל שלום הי"ד. משם המשיך לרחוב הרצל, שם רצח את האברך אבישי יחזקאל הי"ד שהגן בגופו על בנו התינוק בן השנתיים. בקרב יריות בינו ובין שני שוטרים שהגיעו למקום רכובים על אופנוע, נפגע אנושות רס"ם אמיר חורי שמת מפצעיו מאוחר יותר, והאחר הרג את המחבל.

מסע ההרג הכה את מדינת ישראל בהלם. תושבי המקום חוו טראומה קשה, ויתקשו עוד זמן רב להשתחרר מהמראות הקשים והקולות המחרידים. המחבל השפל גדע בבת אחת חיים של אנשים תמימים, הרס את משפחותיהם, והותיר עם שלם מזועזע וחרד.

בעולם מתוקן, רוצח שפל שכזה זוכה לכל גינוי אפשרי והתנערות מוחלטת מהמעשה המחריד. אך בעולם המעוות, בו מעשי רצח הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקובלת, אביו של המחבל דיא חמארשה לא רק שלא מחה נגד מעשי בנו אלא ההיפך – הוא הביע את תמיכתו בבנו הרוצח, ובנוסף הסית וקרא לבני עמו לבצע פיגועים נוספים, ושיבח בעצרות המוניות את ״השהידים הגיבורים״. האיש, שהפך לגורם שמסכן חיי אדם, כמובן נעצר והואשם בהסתה. אך אז הגיע בית המשפט הצבאי בשומרון ופשוט הורה לשחררו ממעצר. תשאלו מדוע? ובכן, הנימוק המעניין של השופט הוא כי ״קשה לשפוט התנהלותו של אדם ששכל את בנו״. כלומר, בית המשפט קובע כי מתוך התחשבות ברגשותיו של אבא של מחבל שחוסל, נאפשר לו להסית ולהדיח עוד מחבלים לפגוע ביהודים וכל זאת בשל היותו, נעבעך, אב שכול.

העיוות המוסרי הזה של בית המשפט הגיע לידי ביטוי גם בפיגוע שהתרחש בבאר שבע, שבוע לפני הפיגוע בבני ברק. שם התברר כי המחבל מוחמד אבו אל-קיעאן היה חבר בארגון הטרור הרצחני דאעש ונעצר בשל כך. למרבה ההפתעה, הוטל עליו עונש קל יחסית והוא שוחרר מבית הכלא מוקדם מהצפוי.

בגזר הדין ציין שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואל עדן, כי אבו אל-קיעאן "נטל אחריות מלאה על מעשיו, הודה בכתב האישום המתוקן, הביע חרטה על מעשיו, ואמר שהוא יודע שטעה ולא יחזור על כך". משום מה, השופט בחר להתעלם מכך שבמהלך שהותו בכלא המשיך אבו אל-קיעאן להביע במפורש תמיכה בארגון דעאש. ההחלטה לשחררו אפשרה למחבל לבצע את זממו וליטול את חייהם של ארבעה יהודים חפים מפשע.

שיקול הדעת של שופטים בישראל משקף מוסריות מעוותת, כאשר מתברר כי פסיקותיהם המתחשבות ברגשותיהם של מחבלים ובני משפחתם הופכות לעיתים לסיכון ממשי לחיי אדם ומאפשרות למחבלים פוטנציאליים לבצע את זממם. ההתנהלות הזאת היא התגלמות האזהרה המפורשת המופיעה במדרש, כי כל הנעשה רחמן על האכזרים בסופו יימצא אכזר על הרחמנים. קיומם של שופטים כאלה מהווה עוד סיבה כואבת לבקש ולייחל למציאות בה "ואשיבה שופטייך כבראשונה" – שבתי המשפט והדיינים יתנהלו על פי דיני התורה.

לסיום, חשוב לציין כי בית המשפט הצבאי לערעורים החליט להפוך את ההחלטה הנ"ל ולהשאיר במעצר את אחמד חמארשה, אביו של המחבל מבני ברק, עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו.