ותשועה ברוב יועץ? בעיית האפשרויות הבלתי מוגבלות

לכתבה הקודמת: הסיבות שמונעות מאיתנו להחליט

כפי שסיכמנו בכתבה הקודמת, ההבדל בין ההססן הכרוני ובין רעהו שמקבל החלטות על בסיס יומיומי – אינו בשאלת הקושי בקבלת ההחלטה, אלא במידת היכולת והנכונות להתגבר על הקושי הזה ולקבל את ההחלטה למרות הכל.

אלא שכאן, יש לתת את הדעת לנקודה נוספת. שלמה המלך, החכם מכל אדם, אומר בספר משלי (י"א י"ד): "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ". כלומר: ישנה מעלה בכך שהאדם מקיף את עצמו ביועצים רבים, שכן כל אחד מהם יכול להאיר לו צדדים נוספים ולהעניק זווית ראיה נוספת ביחס להתלבטות שעומדת על הפרק.

אולם במה דברים אמורים? במקום שבו היועצים הרבים מאפשרים לו לקבל את התמונה המלאה, הבהירה, ולהגיע להחלטה. לעומת זאת, ישנם מצבים רבים בהם ריבוי היועצים גורם לאדם למצוא את עצמו מוקף בבליל של שיקולים וצדדים, ממגוון זוויות, עד שהוא כבר אינו מסוגל לקבל החלטה מושכלת! בנסיבות אלו – ברור כי אין תשועה ברוב יועץ, אלא דווקא להיפך: ריבוי העצות מחדד את חוסר הבהירות, ומוביל לחוסר אונים מוחלט, כאשר האדם מעמיס על עצמו אינספור צדדים שאין לו את היכולת להכיל את כולם.

אז מה בכל זאת עושים? איך מתמודדים עם החלטות הדורשות התחשבות במגוון רחב ביותר של צדדים מזוויות שונות?

העצה המומלצת הינה, להתמקד בכל פעם באחד הצדדים ולקבל החלטה מושכלת לגביו.

ניקח לדוגמה אדם שמתלבט האם לקנות רכב או לא. הוא אינו משוכנע שהוא זקוק לרכב, הוא אינו יודע בדיוק כיצד יוכל לממן את הרכישה ואת עלויות האחזקה, הוא חושש שאנשים ינצלו אותו ויבקשו ממנו את הרכב לעתים קרובות בעוד הוא עצמו יתקשה לסרב, וכן הלאה.

אם אותו אדם ינסה לבחון בעת ובעונה אחת את מכלול ההיבטים הנוגעים לשאלה – הוא ימצא את עצמו נבוך ומבולבל. לכן, חשוב שהוא יבודד כל מרכיב ממרכיבי הספק, ויקבל לגביו החלטה ממוקדת ומושכלת.

כך, ברור שהשאלה הראשונה שאותו אדם אמור לשאול את עצמו הינה, האם הוא זקוק לרכב. אם התשובה לשאלה זו שלילית – הרי ששאר הצדדים בלתי רלוונטיים. אולם אם התשובה לשאלה זו חיובית – הרי שכבר ישנה החלטה חלקית: האדם החליט שהוא זקוק לרכב, וכעת עליו לעבור אל השאלה הבאה: האם הוא יכול לממן את העלויות הכרוכות באחזקת הרכב? בכדי להשיב על שאלה זו על האדם לבחון את הכנסותיו הפנויות, וכן לבדוק האם ביכולתו להגדיל את ההכנסות כך שתוכלנה לכסות את ההוצאה הנוספת. הוא יכול כמובן לבחון את האפשרות לקבלת הלוואה מתאימה, ולשם כך יהיה עליו לבדוק את מקורות המימון שיאפשרו לו לפרוע את ההלוואה הזו. כך, בסופה של התלבטות, יהיה עליו להכריע ולקבל החלטה בשאלה: האם הוא יכול לממן את רכישת הרכב ואחזקתו, ובאיזו צורה. שאלת התקציב שיופנה למטרה זו, אמורה אף היא להתברר בשלב זה במסגרת ההחלטה הנוכחית.

כעת, לאחר שאותו אדם החליט שהוא אכן זקוק לרכב, וגם התברר לו שהוא יכול לקנות רכב – עליו להחליט האם ראוי להימנע מכך רק משום שהרכב החדש עלול להעמיד אותו בקונפליקטים חברתיים לא פשוטים. זו שאלה נפרדת לחלוטין משתי השאלות הקודמות, וההתלבטות סביבה דורשת הכרעה עניינית ספציפית.

רק לאחר שהתקבלו כל ההחלטות עד כה, והאדם הגיע למסקנה כי כדאי לו לקנות את הרכב – הוא יוכל להתפנות לקבלת הכרעה אודות סוג הרכב המתאים לו, אודות הצבע הרצוי, ואודות שאר הפרטים הטכניים הנוגעים לעצם תהליך הרכישה.

אכן, למעשה, אנשים רבים מנסים לכלול את ההתלבטויות כולן – בהחלטה אחת, מה שמהווה משימה כמעט בלתי אפשרית: הפרטים רבים כל כך, הצדדים מגוונים כל כך, עד שלא ניתן לקבל החלטה מושכלת. העומס המוטל על הנפש בעקבות ההתלבטות הרבגונית – יגרום לה בסופו של דבר להימנע מלקבל החלטה, וכך, המתלבט ימצא את עצמו נמנע מפעולה, אולם זאת, לא מתוך החלטה – אלא מתוך הססנות בלבד! כשהאדם מעמיס על עצמו יותר מדי התלבטויות בבת אחת - העומס נראה לו כבד יותר מכפי שהוא באמת, מה שמביא אותו למסקנה שגויה, על פיה ההחלטה הינה משימה קשה מנשוא...

זאת ועוד: כאשר האדם מקבל החלטה אחת, הוא יכול לגייס את כל כוחותיו בכדי לפתור בעיות שצצות בדרך, ולהתמקד בקבלת ההחלטה הבאה. לדוגמה: לאחר שאותו אדם החליט שהוא זקוק לרכב, הוא יוכל להתמקד בחיפוש פתרונות כלכליים שיאפשרו לו לממן את הרכישה. לעומת זאת, כאשר עצם נחיצותו של הרכב מוטלת עדיין בספק וטרם הוכרעה – אותו אדם יתקשה לרכז את כוחותיו לשם פתרון הבעיה התקציבית, מה שישאיר את ההתלבטות חסרת מענה בשלב זה.

וכמו כן חשוב לזכור: לא פעם, לפני ההחלטה – נראה לאדם שהוא חסר אונים מול הצורך לקבל החלטה, וחסר סיכוי להצליח במשימה... אולם דווקא לאחר שהוא יקבל את ההחלטה, והתמונה תתבהר לו במידה רבה – הוא יגלה שעצם ההחלטה העניקה לו כוחות מחודשים, והרבה יותר יכולת ריכוז שתשמש אותו בכדי לממש את ההחלטה ולהוציא אותה אל הפועל! או אז יתברר לו, שהפחדים והקשיים היו בעיקר דמיוניים, בלא כל בסיס במציאות...

להעביר את ההחלטה

וכאן נוסיף ונציין, כי לעיתים, אדם מחליט להעביר את ההכרעה לידיו של גורם חיצוני, ולפעול בלא עוררין על פי הכרעתו. למשל: להעביר שאלה להכרעתו של אדם גדול, ולנהוג על פי דעת תורה בלי היסוס.

ובכן, אין כל ספק, שאדם שנוהג כך – אינו מוגדר כהססן. להיפך! הוא קיבל החלטה מושכלת: הוא החליט להעביר את ההכרעה לגורם חיצוני, והוא מיישם את ההחלטה הזו בפועל! מדובר בבחירה, בחירה מצוינת, שיכולה להצעיד את אותו אדם קדימה ולאפשר לו הכרעה ברורה וחד משמעית.

החשיבות של היכולת להכריע, אינה בעצם היכולת לקבל את ההחלטה בעצמי. החשיבות הינה ביכולת להתקדם, מבלי לאפשר ללבטים לחסום את הדרך ו"לתקוע" אותנו בצומת קבלת ההחלטות, כך שאם בסופו של דבר מושגת הכרעה, וזה כלל לא משנה איך ועל ידי מי – הרי שמדובר בדרך לגיטימית לקבלת החלטות.

וחשוב מכך: ההחלטה אינה נוגעת רק לרגע קבלת ההחלטה, אלא בעיקר ליכולת להמשיך ולתפקד בעקביות ובהחלטיות בעקבות ההחלטה שהתקבלה!

במילים אחרות ניתן לומר, שהבחירה אינה באה לידי ביטוי ברגע הבחירה, אלא בעיקר בהשלכותיו של הרגע הזה על המשך הדרך. כל אפשרות שתוביל את האדם להתקדם בדרך מסוימת, ולא להישאר נבוך בפרשת הדרכים – מהווה בחירה, שתאפשר לאדם מכאן ואילך להתמקד בעשיה, בצמיחה, ובהתפתחות – במסגרת הדרך בה הוא ממשיך לצעוד.