כשהסרטן נקש אצלי בדלת: "אבא, אני לא מוכנה לעזוב פה עדיין". פרק 5

בעוד כמה שעות "הניתוח הגדול", ככה אני קוראת לו, והשינה ממני והלאה.

אני בסטרס נוראי, לחוצה ברמות שלא ידעתי שקיימות. כולי תקווה שהכל יעבור בשלום ולא יהיו סיבוכים בניתוח.

עצובה על אובדן היכולת להביא עוד ילדים לעולם.

מבואסת מהידיעה שזה לא הולך להסתיים רק בניתוח, כפי שהתפללתי כל כך הרבה.

הפט סיטי שעשיתי לילה קודם ופוענח במקום הראה שיש קליטה בשחלה השנייה.

גם הביופסיה מהניתוח הראשון כבר התקבלה, ולצערי יש תאים של hi grade, המשמעות היא שאאלץ לעבור גם טיפולי כימותרפיה.

מזה אני הכי חוששת, כי יש לי זיכרון קודם, לא על בשרי אומנם, אבל ליוויתי את אחותי לפני מעל 20 שנה כשהיא חלתה. זה היה השלב הכי קשה, לדעתי.

פלשבקים מהימים הקשים הללו מציפים את תודעתי בשבועות האחרונים. כל הכאבים והפחדים שחשבתי שגירשתי עם ההחלמה שלה, התעוררו לחיים.

הבנתי שהם מעולם לא עזבו באמת.

אין בי שקט ולא מנוחה, המחשבות והתרחישים במוחי רוקדים את מחול השדים שלהם ואין דבר שאני יכולה לעשות עם זה כרגע.

סרטן שחלות? איך זה ייתכן?

כל חיי חייתי באמונה שאת חובנו למחלה הנוראית הזאת שילמנו במשפחתנו עם ריבית דריבית.

אין לנו נשאות במשפחה, אז איך ייתכן שהוא הגיע עכשיו אלי?

מנסה לאסוף את עצמי. אך הניסיון כושל, בגדול.

אני בפיזור נפש, וסערת הרגשות הקשה מכלה את כוחותי. מרגישה שנקלעתי למערבולת של טייפון והוריקן יחד. זה חזק ממני, לא מצליחה לצאת מזה.

כולם ישנים בבית, ורק אני מחפשת מה לעשות עם עצמי. לא מצליחה להתפלל, המחשבות משייטות להן להנאתן ומסבות לי סבל רב. הלב שלי דופק בעוצמה גדולה כל כך שאני יכולה לשמוע אותו בלי סטטוסקופ. החלטתי להתיישב לכתוב... לכתוב תודות... אולי כך אצליח למקד את המחשבה בדברים אחרים.

1. תודה השם שנתת לי ארבע בנות מקסימות ונפלאות.

2. תודה השם שאם החלטת לתת לי ממין אחד אז שנתת לי בנות ולא בנים.

3. תודה השם שהייתה לי זכות לחוות לידות.

4. תודה השם על הזכות לגדל אותן עד היום.

5. תודה השם שאתה מוציא אותי מחר מפתקה של חוה.

6. תודה השם שיש לי בעל ומשפחה מדהימה שתומכים בי כל כך.

7. תודה השם שאתה מחזיר לי את הספונטניות לחיים. נגמר שבועיים כיף כף, שבועיים פסק זמן.

8. תשמור עלי, בורא עולם, אני רועדת מפחד.

אני רוצה לחיות.

השחר עולה, קרני אור ראשונות מתחילות להתגלות. אני יוצאת למרפסת ומשתוממת מיופיה של הזריחה, נושאת בלבי תפילה חרישית:"השם, כשם שזיכית אותי היום לראות את השמש בזריחתה, כך תזכה אותי אבא, בבקשה, לראות בשקיעתה. אנא ממך, בורא עולם, שלא תשקע שמשי, חלילה. אני לא מוכנה לעזוב פה עדיין".