איך יכול הפרפקציוניסט לשפר את נקודת המבט שלו על אחרים?

לכתבה הקודמת: מה הופך אנשים לפרפקציוניסטים?

כאשר אדם פועל על פי סטנדרטים פרפקציוניסטיים, ואינו מודע כלל לכך שישנה מערכת שלמה של אמונות שמפעילה ומניעה אותו, הוא עשוי לסבור כי לאנשים אחרים אמנם יש סטנדרטים נמוכים, אך הוא, ביחס לעצמו, אינו מוכן לוותר. הוא אפילו עלול לחשוש, כי אם יוותר לעצמו – הדבר יפגע בסופו של דבר ברמה שלו, ביעילות שלו או בהתקדמות שלו.

אולם בסופו של דבר, אותו אדם פוגע בעצמו בכמה אופנים. הוא עלול להיות קשה מדי עם עצמו ולא לסלוח לעצמו על טעויות שעשה, ובעקבות כך הוא עלול גם להיות קשה מדי עם אחרים ולא לסלוח להם על טעויות שעשו. הוא אמנם עשוי לומר שהוא סולח, אך בפועל – הוא לא יהיה מסוגל לקבל את הטעויות שלהם, משום שמבחינתו, הכרה בכך שטעות הינה מציאות הגיונית ומתקבלת על הדעת – עומדת בסתירה לאמונה הבסיסית על פיה הוא מנהל את חייו.

ומלבד זאת, כפי שכבר הזכרנו, אותו אדם עלול להימנע לחלוטין מעשיה, ולהשיג תוצאות הרבה פחות טובות מכפי שהיה משיג אילו היה חותר לעשיה התואמת את גבולות היכולת שלו. אמנם הוא חושש שעשיה בלתי מושלמת תפגע בו או ברמת התפקוד שלו, אבל אם יערוך לעצמו את המאזן הוא יגלה, שחוסר המעש – משיג ודאי תוצאות הרבה פחות טובות, ומונע לחלוטין את התקדמותו.

כיצד מתמודדים?

אם נתבונן נמצא, כי למעשה, בפני האדם הסובל מפרפקציוניזם, עומדות מספר דרכים בהן ביכולתו לתפוס את המציאות, בעוד הוא בוחר באופן אוטומטי באחת מהן. אם ניקח לדוגמה את האדם שחושש לחפש עבודה חדשה או 'להגדיל ראש' בעבודתו הנוכחית שמא יטעה, הרי שהוא יוצא מנקודת הנחה שטעות עלולה להוביל לפיטוריו, ומי יודע לאילו עוד השלכות. אולם למעשה, ישנה אפשרות נוספת: ישנה אפשרות, שאם אם יטעה – לא יפטרו אותו, וגם אם יפטרו אותו – הוא ימצא בקלות רבה עבודה אחרת בה יעריכו דווקא את נכונותו לפעול בתחום החוסר וודאות ולקחת סיכונים.

האם ניתן לצפות מראש איזו מבין האפשרויות נכונה? ממש לא. ובכל זאת, חשוב לדעת ששתיהן קיימות. הפרפקציוניסט, רואה רק את אפשרות האחת: על פי תפיסתו, הטעות הינה האסון הגדול ביותר שיכול לקרות לו, וההימנעות מטעות עדיפה על פני כל אפשרות אחרת. מבחינתו מדובר בעובדה שאין לערער עליה. אולם ברגע בו יאפשר לעצמו לראות את התמונה הכוללת, ולהבחין בצדדים נוספים ובאפשרויות נוספים לתפיסת המציאות – יהיה זה הצעד הראשון בדרך לשחרור מחוסר המעש שגוזרת עליו תפיסתו הפרפקציוניסטית.

לכן, המטרה הראשונה שלנו תהיה, לעזור לפרפקציוניסט להביט על המציאות במבט רחב יותר שמכיר במגוון האופציות, ולהשתחרר מהקיבוע המחשבתי שגורם לו לתפוס את המציאות בצורה מסוימת דווקא. ואכן, אחת המיומנויות החשובות ביותר במערכת החשיבה האנושית, הינה היכולת למצוא לכל סיטואציה פתרונות חילופיים ומגוונים.

הבה ניקח לדוגמה סיטואציה, בה הפרפקציוניסט מיודענו קבע עם פלוני להיפגש בשעה שמונה, ואילו הלה איחר לפגישה – והגיע בשעה שמונה וחצי. עד כאן, מדובר בעובדות. הלה לא הגיע בזמן, אלא איחר. אולם מכאן ואילך, מתחילים הרגשות להפגין נוכחות, ומיודענו מרגיש כעס, לחץ ומתח.

בראשו, עוברות כעת מספר מחשבות. הוא אומר לעצמו, שאסור לאנשים לאחר לפגישות עמו, ומי שמאחר – מזלזל בו. הוא מסיק, כי אדם שמאחר לפגישה – הינו בוודאי אדם בלתי אמין, שהרי מי שאינו מכבד את זמנו של הזולת ודאי גם לא יכבד את ממונו. מתוך כך, הוא מתקדם אל המסקנה הבאה, ואומר לעצמו שאדם שאינו מכבד את ממונו – עלול לנצל אותו לרעה. וכבר, בידו אבחון מפורט, שלילי למדי, אודות אותו אדם שעמו הוא נפגש.

אולם הבה ננסה להציע שינוי אפשרי בדפוס החשיבה: ראשית, אותו אדם יכול לשנות את התפיסה שלו, ולהבין שלא קרה כלום אם אנשים מאחרים לפגישה עמו, בפרט כאשר הוא מצליח לנצל את הזמן היטב. הוא יכול גם להגן על עצמו ולהחליט, שבפעם הבאה יסכם מראש שאיחור של מעבר למספר רגעים – יוביל לדחיית הפגישה להזדמנות אחרת. הוא גם יכול לומר לעצמו, כי אין הכרח שמי שאינו מקפיד על זמנו של הזולת – אף יזלזל ברכושו, שכן נוסחה זו גורפת מדי, אף על פי שבמבט ראשוני יש בה הגיון מסוים.

שנית, אותו אדם יכול לבחון שוב את המסקנות שלו, ולקבל כי תתכן מציאות בה אדם מאחר לפגישה מבלי שהדבר מעיד על זלזול. יתכן שהאיחור נבע מאילוץ בלתי צפוי, יתכן שהוא נבע מתכנון זמן לקוי, ויתכן שהמאחר סובל באופן כללי מדחיינות שכלל אינה קשורה אל הפגישה הנוכחית דווקא. יתכן אף, שאמנם המאחר לקוי בנושא של הקפדה על זמנים, אולם אין בכך כדי להעיד על העדרן של איכויות אחרות. במילים אחרות: בחינה מחודשת של המסקנות, עלולה להוביל את אותו אדם לבדיקה עניינית בדבר מידת האמון שהוא יכול לתת במאחר, מבלי שיציב מראש דעה ברורה ומוחלטת.

לאחר שהפרפקציוניסט יצליח להכיר בקיומן של אפשרויות נוספות, חלופיות, לדפוס החשיבה הנוכחי שלו – הוא יוכל להתחיל בהערכת הרווח וההפסד שמניבה כל אחת מהאפשרויות.

עליו לבדוק עם עצמו, אילו תפיסות או אמונות עשויות היו לשפר את הרגשתו ולשרת אותו בצורה הטובה ביותר. הוא עשוי לגלות, שאם יקבל את העובדה שאנשים עשויים לאחר לפעמים, וימנע מלשלול מראש אנשים מאחרים או לחרוץ את גורלם ולקבוע כי הינם אנשים שאינם ראויים לאמונו – הוא יחסוך לעצמו תסכולים רבים, ימנע מלאבד קשרים חיוביים עם אנשים שונים, ובסופו של דבר – ישפר את התפקוד שלו ואת איכות חייו.

הוא עשוי להגיע למסקנה, שאילו היה מחליף את אמונותיו הנוכחיות באמונה על פיה טוב יעשה אם יהיה פחות שיפוטי כלפי אנשים מאחרים, ואם היה מאפשר לעצמו לשתף עמם פעולה בתחומים שונים תוך הכרה במגבלה שגורמת להם לאחר – הוא היה יכול למצוא פתרונות רבים שיחסכו ממנו את התסכול הנובע מהאיחורים החוזרים והנשנים שלהם. הוא היה יכול, למשל, לקחת בחשבון את האיחור הצפוי, ולהתייחס אל הפגישה כאילו נקבעה לשעה מעט מאוחרת יותר, כך שלא ירגיש מנוצל כאשר הפגישה לא תתחיל במועדה.

במילים אחרות, הפרפקציוניסט יכול להבין, שהוא יכול לחסוך לעצמו את ההרגשה הרעה שנגרמת לו בעקבות איחוריו של פלוני, וזאת מבלי לשנות במאומה את העובדות, אלא רק את ההתייחסות שלו אליהן את האמונות שלו המביאות אותו לפרש אותן בצורה מסוימת.

כך, הוא יכול לגלות, שאמנם מדובר באדם שהאיחור מהוה מבחינתו דפוס התנהגות קבוע, אולם לאחר שהוא מגיע – הפגישה עצמה מתנהלת בנינוחות יוצאת דופן, ומביאה לתוצאות חיוביות במיוחד. הוא עשוי להפנים, שהאיחור – בסופו של דבר אינו גורם לו נזק משמעותי, מלבד כמה רגעים של תסכול קל, ומתוך כך – לאפשר לעצמו לבחון את מידת ההשפעה שישנה לדפוס ההתנהגות של המאחר על האמינות הכללית שלו ועל יכולתו לעמוד בסיכומים בתחומים אחרים בחייו.

ובסופו של דבר, אילו יצליח להטמיע את האמונות החדשות הללו בחייו – הוא ירגיש פחות חסר אונים כאשר אנשים מאחרים לפגישות עמו, ויוכל להפיק הרבה יותר מעצמו וממערכות יחסים שלו עם הסובבים אותו.