סיון רהב מאיר: זה לא נורמלי שצריך מתנדבים מטעם עצמם בשדה התעופה

"זה אייטם שאת תאהבי", כתבו לי השבוע כמה בני נוער, וצילמו את עצמם מנסים לעשות סדר במזוודות בנתב"ג. "נחתתי ומצאתי את המזוודה שלי", סיפר לי אחד מהם, "אבל ראיתי כזה בלגן שהחלטתי להישאר ולעזור. מצאתי מזוודה של מישהו לפי השם שלו והטלפון, צלצלתי והוא ממש שמח. אני ממשיך לנסות 'לשדך' מזוודות ואנשים".

אז כל הכבוד על האזרחות הטובה, אבל לא, זו לא אמורה להיות יוזמת התנדבות יפה של החופש הגדול. אפילו על הלייקים שאייטם כזה בטח יביא ויתרתי (לא בקלות). זה לא נורמלי שצריך מתנדבים מטעם עצמם שיסתובבו שם, זה לא תפקיד וולונטרי וזה לא ואקום שאליו "עם ישראל" צריך להתגייס ולבוא, כמו אל ילד בר מצווה מוחרם או משפחה שיושבת שבעה בלי מנחמים. זוהי הכניסה הרשמית למדינת ישראל. זו קבלת הפנים שמחכה לכל מי שנוחת כאן.

הכותרות החדשותיות האחרונות על שרת התחבורה מירב מיכאלי עוסקות בבחירתה ליו"ר העבודה, במתקפה שלה על גנץ ובריצה עם או בלי מרצ. לא ברור איך התרגלנו, לא ברור איך זה הפך רק לחומר לבדיחות ליולי-אוגוסט הזה.

כמה שעות אחרי שבני הנוער המתנדבים פנו אלי, כתבה לי תמי גולדברג על שתי מזוודות שנעלמו בטיסה שלה מארה"ב לארץ. כמה ימים חלפו, והן טרם נמצאו. זה לא רק רכוש יקר וחשוב, אלא חתיכות חיים. קשה לאמוד את התסכול. "חשוב לי לא לעשות שיימינג לעובדי נתב"ג", אמרה לי תמי, בעודה מתרוצצת בשדה. "יש עובדים מסורים שניסו לעזור לי עד ארבע בבוקר. הם פשוט מעטים מדי ולא מצליחים להשתלט. הסתובבתי וראיתי כיסאות גלגלים, עגלת תינוקות, אנשים שמחפשים מזוודות עם תרופות. מה קורה פה? אני לא מבינה איך המשבר הזה לא פותח את כל המהדורות, במקום ספקולציות פוליטיות".

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".