הבעיה שלנו בחופש היא לא התעסוקה, אלא הכיף

אם נשאל אמא אקראית, מה הבעיה שלה עם החופש הגדול, היא וודאי תענה שהבעיה הכי גדולה היא שצריך להעסיק את הילדים כל הזמן. לדאוג תמיד שיהיה להם מה לעשות, שלא ישעמם להם.

ואם נשאל אותה - מה יקרה אם היא לא תעסיק אותם? תענה אותה אמא בזעזוע - מה זאת אומרת? גמרא מפורשת מסכת כתובות: "הבטלה מביאה לידי שעמום, והשעמום מביא לידי חטא". ובאמת, אף אמא לא רוצה להביא את הילד שלה לידי חטא.

אז באמת, אם זו הבעיה שלנו בחופש – יש לה פתרון די פשוט. נכין לוח מסודר (איך אנחנו אוהבות לוחות בחופש נכון? כל דבר הופך ללוח!), ונכתוב בו משימות ומטלות למשך כל היום. למשל: בבוקר - לסדר את המיטות, תפילה וארוחת בוקר. אחר כך, לשטוף קצת כלים שנשארו מהארוחה, קצת זמן קריאה, לתרגל בחשבון, יש קצת כביסה לקפל, ארוחת צהריים, חוברות קיץ, אפשר לשחק באיזה משחק קופסא, עוד קצת עזרה בבית, מקלחות ולמיטה.

הנה, סדר יום מלא תעסוקה. אין בטלה, אין שעמום וממילא אין חטא.

אבל יש רק בעיה אחת קטנה... כל סדר היום הזה, הוא בכלל לא כיף. אז הבעיה שלנו אם כך, היא בכלל לא התעסוקה, וגם לא השעמום.

הבעיה האמיתית שלנו בחופש – זה שאנחנו צריכים לעשות להם כיף.

כל העיתונים והמגזינים מלאים בהדרכות והזמנות לפעילויות כיפיות: "בואו ליום של כיף והנאה בפארק המים גל-גלית", ואם אי אפשר לצאת מהבית אז כמובן יש גם "השכרת מתנפחים לסלון הביתי לשעות של כיף וחוויה".

וכך באמת קורה. אנחנו עסוקים כל החופש בלעשות להם כיף. אם לא בחוץ, אז לפחות למצוא איזו "הפעלה שווה" לבית.

וכשזה המצב, על פניו, היינו אמורים לראות פה ילדים מאושרים, צוחקים ושמחים, מלאי תודה והערכה.

אבל המציאות קצת שונה. וכך אנחנו מוצאים את עצמנו ביום של בילויים, אטרקציות, פעילויות, הצגות ופינוקים, מנחמים אותם כי הם מתלוננים שחם, בוכים שהם רוצים גלידה ולא "סתם" ארטיק, זועמים שלא קנינו להם את האקדח של הבועות וכמובן כולנו מכירים את הילד הזה שבוכה כל הדרך חזור כי "בכלל לא היה כיף בטיול הזה".

איך זה שובר אותנו, נכון? כי לא צלחנו את המשימה, לא הצלחנו לעשות להם כיף. לא הצלחנו לגרום להם להיות מאושרים.

אבל עשינו הכל! עמדנו בפקקים, ושילמנו הון על כרטיסים, וקנינו ארטיק, והבאנו חטיפים. אז למה?!

כי "כיף" ואושר - הם בכלל לא תוצאה של אטרקציה, ולא של פעילות מים משוגעת, ולא של קניה של צעצוע יקר.

"אושר" הוא עניין של נקודת מבט. של הסתכלות והכרה בטוב, במה שיש לי ולא במה שעדיין לא קיבלתי.

יום כיף יכול להיות גם בבית. במזגן, עם ספר או משחק וארוחת צהריים עם המשפחה.

הבעיה היא שאנחנו, ההורים, כבר לא כל כך משוכנעים בכך.

התרגלנו להפיק תוכניות גרנדיוזיות, בילויים חדשניים ומקוריים, לעקוב מה השכנים או החברים עושים היום ולהזמין כרטיסים בהתאם.

וזה באמת בא ממקום טוב! אנחנו רוצים להיטיב עם הילדים, ליהנות איתם, שתהיה להם הרגשה טובה, חוויה וזיכרונות נעימים מהחופש.

אבל המציאות היא שיש גם עבודה, ויש תקציב מוגבל, וכוחות שהולכים ונגמרים אחרי ימים שלמים בשיא השמש או בעמידה בפקקים.

אז נכון שכיף לצאת לבילויים יחד, או לעשות יום חוויתי של טרמפולינות בבית. אבל האם כל יום חייב לסמן וי על בילוי חדש או הפעלה חווייתית?

האם הגיוני שיום רגיל בבית ירתיע אותנו כל כך?

הפתרון נמצא ממש אצלנו

לילדים שלנו יש חיישנים מיוחדים. הם יודעים בדיוק איפה ללחוץ לנו, מתי ואיך. הם יודעים מצוין שהחופש הגדול הוא "זמן מסוגל", תקופה כזאת שקצת מפחיד אותנו לא לעשות כלום. לא לצאת לשום מקום ולא להביא שום מקום אלינו.

וכאן, בדיוק על הנקודה הזאת – הם יצאו במחול.

כשאנחנו, ההורים, לא נהיה במקום מהוסס ומרחם, כי לא עשינו איתם היום כלום, ולא נחשוב כמה הם מסכנים שהם בבית ואנחנו לא יוצאים ומשעשעים אותם.

כשנשנה את ההבנה אצלנו ונבין כמה זה נורמלי שמתוך חודשיים של חופש יהיו גם המון ימים של בית, של תעסוקה "רגילה", של קריאה ולמידה, של עזרה בבית, של משחקי קופסא.

כשנרגיש ונבין אחרת, אנחנו מזמינים את הילד לראות אחרת, מאפשרים לו להיות שמח במה שיש, להרגיש שכיף גם "סתם" לשבת לצבוע בחוברת צביעה.

להיות מאושר גם בסוף יום רגוע ושגרתי בבית.

בהצלחה וחופשה נעימה ורגועה לכולם!

חן אזולאי היא יועצת ומנחת הורים בגישת אמא מובילה שינוי