"הגעתי רק כדי לקחת את הסורגים שלי", הודיע שמעון לשוכר הדירה

מעשה שהיה כך היה:

ראובן השכיר את דירתו לשמעון למשך שנתיים. כבר ביום הראשון לשהותו בדירה, פונה השוכר אל המשכיר ומבקש: "ראה נא, הדירה ממוקמת בקומה הראשונה, ויש בה הרבה פִּרצות הקוראות לגנבים, ושמעתי גם שלאחרונה התרבו באזור מקרי גניבה; משכך, יש לדאוג למיגון הדירה ולהתקין בה סורגים..."

"איני מוכן לשלם אפילו פרוטה אחת", קטעו ראובן, "גרתי כאן שנים בלי סורגים ולא נגנב לי מאומה; אם אתה רוצה - תתקין מכספך, אך ממני לא תקבל כלום!"

אשת שמעון לחצה עליו להתקין סורגים כי היא מפחדת מאוד מפריצת גנבים, ובלית ברירה הוציא שמעון 6,000 שקלים להתקנת הסורגים.

חלפו שנתיים, וחוזה השכירות תם. ראובן ושמעון נפגשו, ושמעון ביקש להיפרד מתוך הרמת כוסית לחיים ולחיצת ידיים. בעל הדירה המתין לַרגע שחבירו יזכיר את עניין הסורגים וייתבע את הוצאותיו, אך הלה שתק ולא הזכיר מאומה אודות הסורגים. שמעון שילם את יתרת חובו, והשניים נפרדו.

מאז אותו היום, שמעון היה חולף אחת לשבוע בסמוך לדירה, ובוחן - האם נכנס שוכר חדש. רק לאחר חודשיים מצא את הדירה מוארת...

שמעון דופק בדלת, ויהודה, השוכר החדש פותח. "לא אפריע לכם, באתי רק כדי ליטול בחזרה את הסורגים שלי...", הודיע שמעון. לאחר בירור העניין, מתקשר יהודה אל ראובן המשכיר ותובע: "שכרתי ממך דירה עם סורגים (סיכמנו על 'בית זה'), תדאג אפוא לשלם לשמעון, או להתקין סורגים חדשים, או שאעזוב את המקום ותצטרך לטרוח בחיפוש אחַר שוכר אחֵר, ואף אתבע ממך את דמי הפינוי..."

כעת התברר כי שמעון התחכם ושתק בעת פרידתו מראובן, הואיל וידע בבירור שאם ייתבע את הוצאות הסורגים, הלה יענה לו 'קח אותם ולֵך', ולכן רקם תכנית כדי 'לסנדֵל' את ראובן לשלם את דמי הסורגים... 

ומה טוען כעת ראובן? - "הרי היתה ביני ובין שמעון פגישה לבבית, והוא לא הזכיר מאומה אודות הסורגים, וגם חודשיים לאחר מכאן שתק, ואיני חייב להאמין לו שהמתין עם 

התביעה, כי ככל הנראה כבר מחל על הסורגים, ואם כן היאך מעיז לתבוע כעת את דמיהם על ידי מזימה ערמומית?!"

עם מי הדין?

הרב יצחק זילברשטיין שליט"א פנה אל ראובן ושמעון ואמר: 'יקיריי, הבה ונלמד סוגיה קצרה בגמרא'... ומסכת בבא בתרא נפתחה בדף ל' ע"ב:

בגמרא מובא נידון אודות ראובן שישב בקרקע מסויימת, ובא שמעון, בעליה הקודמים של הקרקע, וטען כלפי ראובן 'הקרקע שייכת לי ועליך לצאת ממנה'. השיב לו ראובן: 'קניתי את הקרקע מלוי ואכלתיה ג' שני חזקה'. אמר שמעון: 'לוי גזל ממני את הקרקע!', ענה ראובן: 'והלא יש לי עדים שבאתי ונמלכתי בך (התייעצתי עמך) לפני שרכשתי את הקרקע מלוי, ויעצת לי: זו רכישה כדאית, תמהר ותקנה ממנו..., ואם נתת 'הסכמה' לרכישה, היאך תאמר שהקרקע נמצאת אצלי שלא כדין?!'

שמעון לא הכחיש, אך טען: 'השני נוח לי, הראשון קשה הימנו', דהיינו, הוא העדיף שהקרקע תצא מהראשון (לוי הגזלן) שהינו אדם קשה, ותעבור אל ראובן, עמו יוכל להתמודד ולהוציא ממנו את הקרקע.

ואומרת הגמרא שטענת 'השני נוח לי הראשון קשה הימנו' אכן מתקבלת, ושמעון זוכה בקרקע[1].

וכעין זאת נאמר גם בשאלתנו - אין כאן מחילה מצד שמעון, כי מהראשון (ראובן) לא רצה לתבוע, אלא על ידי השני (יהודה) היה נוח לו יותר לתבוע.

ולכן, הואיל וראובן מעוניין שהסורגים יישארו בדירתו, ממילא הוא צריך לשלם לשמעון את דמי הסורגים.

* * *

והנה, לאחר שראובן בעל הדירה שמע את הַפְּסק של הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, הוא ביקש לשאול את פי קודשו: 'אשלם לשמעון את מלוא 6,000 השקלים; אך ברצוני לדעת - האם הוא נהג כדין בזה ש'סינדל' אותי לשלם עבור הסורגים שהודעתי נחרצות שאיני מעוניין בהם; וכי אין זו רמאות או מעין 'חמסנות'?!...'

השיבו הרב יצחק זילברשטיין בחיוך רחב: 'דירתך השתבחה על ידי הסורגים, ולולא התקנתם יתכן מאוד שלא היו נכנסים לגור בדירה, כפי שראינו שיהודה היה יוצא ממנה אילו היו נלקחים. ולכן 6,000 שקלים הם השקעה כדאית, ובפרט ששמעון טרח ונתעסק בהתקנתם, ואתה נהנת מן המוכן.

ואין כאן כל חמסנות, הוסיף הרב, כי בשעתו, כאשר נפרדתם, הרי לא הזכרת מאומה אודות הסורגים - מדוע אפוא שתקת, למה לא ליבנת את עניין הסורגים עם השוכר שלך?! אין זה אלא מפני שניצלת את שתיקת השוכר וחמדת אותם לעצמך - ומשכך - שלם תשלם לשמעון את המגיע לו!...' 

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.