זכה בהנחה גדולה במחיר הדירה, אך לא התכוון לקנותה עבור עצמו

מעשה בראובן שחפץ היה למכור את דירתו, ובמודעה שפרסם הדגיש: 'המחיר גמיש מאוד'... וזאת משום שבדירת השכן למעלה, היה אדם הסובל בבעיות נפשיות רח"ל, וכמעט מדי ערב היה רץ בביתו כשעתיים וגורם לרעש רב, (ואף לאחר שדאגו לאיטום מיוחד החוסם רעשים, הדבר לא הועיל הרבה, והרעש המשיך להטריד).

רבים התעניינו אודות הדירה עם המחיר הגמיש, אך מיד בתחילת השיחה ראובן הבהיר: יש למעלה שכן שמרעיש כשעתיים מידי ערב... והשיחה הסתיימה לאלתר.

והנה, הגיע קונה בשם שמעון, וכאשר ראובן הודיעו אודות הבעיה בדירה, הוא ענה: 'זו אכן בעיה קשה, אך נוכל לשבת ולדון בהוזלת המחיר ולהגיע לעמק השווה'. ראובן אמר כי מחיר הדירה הוא שני מיליון שקלים, ומחמת המטרד הוא מוכן להוריד מאתיים אלף, אך שמעון לא הסכים, ולאחר משא ומתן ממושך, סוכם על הורדה של שלוש מאות אלף שקלים.

לאחר חתימת החוזה, מגיע שמעון אל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א ומספר: 'האמת היא שמעולם לא חשבתי לקנות את הדירה לעצמי... יש לי אח חֵרֵשׁ, הנשוי לחרשת, והם מחפשים דירה; כששמעתי אודות הדירה והמטרד שבה, הצעתי לו שאגש ואקנה אותה בשליחותו, כדי שאוכל להוריד יותר את המחיר מחמת הרעש הנורא... כעת ליבי נוקפי, שמא מעשיי אינם 'גלאט' לגמרי, משום שהעמדתי פנים כאילו אני קונה לעצמי, ולמעשה קניתי עבור אחד שעבורו אין כאן שום מטרד... האמנם יש דופי מסויים במעשיי?'...

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

פשוט שאין כל דופי ופקפוק במעשיו של שמעון, והוא נהג כהוגן, משום ששווי נמדד לפי השווי בשוק, ולא לפי שווי של הקונה, והמחיר עליו סיכמו המוכר והקונה, הוא אכן מחירה האמיתי של הדירה, ואין זה משנה כלל מי נכנס לדור בדירה, כי למעשה יש כאן פגם שמוריד מערכַּה, (ואם החרש ירצה למכור את הדירה הוא לא ימכרנה במחיר גבוה יותר). ומאחר וציבור החרשים הוא מיעוט קטן מאוד ביחס לשאר האוכלוסייה, ממילא מחיר הדירה לא מושפע כלל מחמתם.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.