’היית צריך לספר זאת מתוך בכי’

מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל התקשר פעם לאברך ת"ח, וסיפר לו על קשיש חולה שהיה מאושפז בבית חולים, וכיוון שהרופאים אמרו שאין דרך לסייע לו, הוציאו אותו מבית החולים, ועכשיו הוא נמצא ללא השגחה רפואית.

הגרש"ז ביקש מהאברך שיחשוב על רעיון כלשהו, כיצד ניתן להשיב את החולה אל בית החולים, כיוון שמדובר בפיקוח נפש אמיתי. האברך לקח את הדברים ברצינות רבה, והפעיל את מוחו כדי להוציא לפועל תוכנית פעולה שבאמצעותה יוחזר החולה לבית החולים.

הוא הכניס את החולה למונית, וכשהגיע לשערי בית החולים הוציא את החולה ונשאו על גבו היישר לחדר המיון, השכיב אותו על אחת המיטות, והודיע לצוות הרופאים שמצא את האיש ב...רחוב יפו בירושלים, ואין לו כל מושג מי הוא, ועל כן עליהם לטפל בו.

הרופאים שמעו את הדברים, וניגשו אל החולה ואִבחנו שמצבו אכן דורש אִשפוז מיידי. הם טיפלו בו במסירות רבה, תוך שהם מגישים לו את התרופות והטיפולים הדרושים. כך הסתדר העניין על הצד הטוב ביותר.

האברך, שהיה שבע-רצון מהצלחת המשימה שהוטלה עליו, שב אל רבינו הגרש"ז בפנים מחוייכות ושמחות, ובישר לו שמילא את התפקיד שהוטל עליו, תוך שהוא מתאר את דרך הפעולה שנקט כדי לאשפז את החולה.

הוא היה בטוח שהגרש"ז ילחץ את ידו בשמחה, ויברכנו בחום, אלא שבמקום זה הראה לו מרן זצ"ל פנים רציניות...

לא ידע האברך על מה ולמה מגיע לו שיכעסו עליו. ואז פנה אליו הגרש"ז:

'אני אמנם מודה לך על מה שעשית, אבל מדוע אתה בא אליי בפנים מחוייכות שכאלה; הרי לכאורה עשית זאת על ידי איסור שקר, ולמרות שהיית מחוייב לעשות זאת, בגלל הפיקוח-נפש שהיה בדבר, אבל מי התיר לך לומר זאת בשמחה כה גדולה?!

היית צריך לספר לי את העניין מתוך בכי ולא מתוך שמחה'...

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.