האשה מבקשת לקרוא לבנה ’ישראל מאיר’ ע"ש הח"ח, והבעל רוצה ע"ש הסבא?

מעשה בבני זוג שלאחר כמה שנות עקרוּת, זכו להיפקד, אך לדאבון ליבם, הפילה האשה את ולדה כעבור מספר שבועות. בצערם הנורא, פנו לאחד מגדולי הדור לבקשת עצה וברכה. יעץ להם אותו גדול: תקבלו על עצמכם ללמוד מידי יום שתי הלכות בספר 'חפץ חיים', ויעזור השי"ת ותיוושעו, (וידועים דברי ר' יהודה זאב סגל זצ"ל, שהעיד שכל מי שקיבל על עצמו ללמוד בכל יום שתי הלכות מספר החפץ חיים, ראה נפלאות בביתו).

הבעל והאשה קיבלו על עצמם לימוד שתי הלכות ביום, ועמדו בקבלתם בקפדנות.

ואכן, ברחמי שמים, זכו להיפקד בזרע של קיימא.

לתקופת השנה, ילדה האשה בשעה טובה בן זכר בריא ושלם, ועתה התעוררה שאלה מעניינת בנוגע לקריאת שמו של הבן:

האשה מעוניינת לקרוא לבן 'ישראל מאיר', על שם רבינו החפץ חיים הקדוש, וזאת על מנת לזכור את הקבלה ללמוד שתי הלכות מה'חפץ חיים'; בעלה, לעומת זאת, מעדיף לקרוא לו על שם סבו המנוח, ובזה יעשה נחת רוח לסב ע"ה ולאביו שיחיה, וכשיבוא בע"ה הבן השני, יקראו לו ישראל מאיר...

ובאים בני הזוג לשאול, כיצד אפוא ראוי לקרוא לבן?

השיב הרב יצחק זילברשטיין שליט"א:

בתחילת פרשת יתרו, מופיעים שמות שני בניו של משה רבינו: שם האחד גרשום, כי אמר גֵר הייתי בארץ נכריה. ושם השני אליעזר, כי אלוקי אבי בעזרי ויצילני מחרב פרעה. ושאל רבינו החפץ חיים (ספר ח"ח עה"ת), שלכאורה בראש ובראשונה היה לו למשה רבינו לפרסם את הנס, ולקרוא את שם הראשון אליעזר על שם הנס שעשה לו השי"ת, ועוד שהוא נס שקדם לגירותו בארץ נכריה? ועוד, מה תועלת במה שאמר גר הייתי בארץ נכריה?

וביאר החפץ חיים: לפי שבעת שבא משה ליתרו, עדיין יתרו לא נתגייר, ובודאי עדיין לא היו מעשיו מתוקנים כלל וכלל, מדאמר עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוקים, מכלל שמתחילה לא ידע, והיה משה מתיירא שלא ילמוד ממעשיו, שמא יתפעל מארמונות הפאר ושְׂכִיוֹת החמדה של יתרו, ומשום כך, קרא שם בנו הראשון גרשום, כי גר הייתי, כלומר, ראשית כל רצה משה רבינו לזכור היטב ולקבוע בנפשו, כי פה בארץ אני רק בבחינת גר בארץ נכריה, ועל כן עלי להיזהר במעשיי.

שמענו מהדברים, שכאשר מוטלת על האדם חובת זכירת דבר חשוב, וגם חובה אחרת (של הכרת הטוב וכדומה), תחילה עליו להשית עצות שלא ישכח את שעליו מוטל לזכור;

וכך נאמר גם בנוגע לשאלתנו - על האשה קיימת עתה 'חובת זכירה' - זכירת קבלתה הנפלאה, ומוטל עליה לדאוג שלא תשכח חלילה מהקבלה, ומשכך, נראה שראשית כל כדאי יותר לקרוא לבן הראשון 'ישראל מאיר', ואת הבן השני ייקראו על שם הסב.

ואמנם מצד מצוַת כיבוד אב, היה ראוי לקרוא לתינוק על שם הסב, אך בכל זאת בראש ובראשונה על בני הזוג לכבד את אביהם שבשמים, שהם ואביהם חייבים בכבודו. ובדומה לזה מצינו בלקט יושר (ח"ב יו"ד עמ' נ"ב), שיהודי אחד עמד למול את בנו ביום ראש השנה, ובא לשאול האם יקרא לתינוק על שם אביו, או שמא יקראנו 'יצחק', על שם יצחק אבינו (שנעקד בראש השנה)? -

והשיב על כך בעל ה'תרומת הדשן': 'הוא ואביו חייבים בכבוד יצחק אבינו'! ולכן גם בעניינו נאמר, שהיות ובני הזוג והוריהם חייבים בכבוד הקב"ה, עליהם להכיר טובה לבוראם ולקרוא לילד 'ישראל מאיר', (ומה עוד שגם האב וגם הסב יתכבדו בזה שבנם ובִּתם עומדים בקבלתם החשובה, שיתכן מאוד שעל ידה זכו בבן זכר).

לסיכום: ראוי לאשה לקרוא לבנה 'ישראל מאיר'.

לרכישת הספר "ופריו מתוק" בהידברות שופס, הקלק כאן.