"מטוסי F-15 המתינו להפיל מטוסי אויב, אך השמיים היו ריקים": אלוף משנה זאב רז משחזר את הערב הגורלי בעיראק

"אתה יודע איזו משמעות יש לכניסה לעומק עיראק, בשעה שהיא נתונה במלחמה ומטוסיה ויחידות הנ.מ. שלה דרוכים עד קצה היכולת?", שואל אותנו רטורית טייס חיל האוויר בדימוס זאב רז בפתח שיחתנו, ומשיב אותנו בבת אחת לשעת צהריים גורלית של ערב חג השבועות לפני 39 שנה, שבה הוא וקבוצה קטנה של טייסים ישראלים עשו היסטוריה.

זה קרה בימים שבהם האיום המשמעותי ביותר על ישראל היה הרודן העיראקי סדאם חוסיין. רז, אז טייס מצטיין בחיל האוויר, נשלח יחד עם חבריו להסיר את האיום הגדול ביותר שידעה ישראל באותה עת: הכור הגרעיני שבנה הרודן האכזר בסמוך לבגדאד.

רז בן ה-75 משחזר במדויק כל פרט מהאירוע הדרמטי ההוא, שנחקק בספר דברי הימים של מדינת ישראל. אך תחילה הוא מחזיר אותנו אל שירותו המשמעותי בחיל האוויר, שהוביל אותו לקחת חלק במתקפה ההיסטורית שנחקקה על ספר דברי הימים של מדינת ישראל. את שירותו בחיל האוויר החל רז בתקופת מלחמת ששת הימים. "התקבלתי לקורס טיס בשנת 1967", הוא מספר. "לאחר מכן ביצעתי גיחת הפצצה ראשונה במלחמת ההתשה כנגד מוצב מצרי, ומאז לא הפסקתי לטוס במשך עשורים רבים. בין היתר השתתפתי במלחמת יום כיפור, וקיימתי במהלך המלחמה גיחות רבות בחזית הסורית והמצרית".

(צילום: shutterstock)

בשלב מסוים פרש רז מהחיל, אך שב אליו לאחר שנה בלבד באזרחות כשהוא מתמנה לתפקיד הבכיר של סגן מפקד טייסת 69, ולאחר מכן הפך למפקד הטייסת. בתפקיד הזה הוא צפוי היה לקבל את משימת חייו. את היום שבו נקרא להפציץ את הכור הגרעיני הוא לא שוכח למרות השנים שחלפו. "מפקד חיל האוויר קרא לי והודיע לי שישראל מעוניינת לתקוף את הכור. אז עדיין שקלו בישראל אם אכן נבצע את המהלך, אבל את האופציה הצבאית ביקשו לוודא שהיא אפשרית", מציין רז.

המלצה מאילן רמון

באותה תקופה עמדה עיראק להשלים את בניית הכור הגרעיני הראשון שלה, "תמוז 1". "בתחילה ברית המועצות, יבואנית הנשק העיקרית של עיראק, תעתעה בבעלת בריתה ומנעה ממנה נשק גרעיני במכוון, כשהסובייטים מספקים לעיראקים מערכות שאינן מסוגלות לאפשר הקמת כור גרעיני. בעקבות כך העיראקים החליטו לזנוח את התוכנית המקורית ולפנות לעבר הצרפתים", אומר רז.

צרפת התרחקה באותן שנים מישראל והחליטה לחתום על הסכם מול עיראק לבניית שני כורים: "תמוז 1" ו"תמוז 2". התמונה המאיימת שהלכה והתהוותה מבחינתה של ישראל עוררה סערה בקהילייה הביטחונית, וראש הממשלה מנחם בגין החליט למנוע מעיראק להשיג נשק גרעיני, גם במחיר של הפעלת כוח. עם קבלת ההחלטה המסתמנת זומן רז לעמוד בראש המבצע לתקיפת הכור הגרעיני.

"באותה תקופה הגיע לארץ פאר היצירה של התעופה הצבאית באותה תקופה: מטוס ה-F-16 האמריקני. מדובר היה במטוס הראשון מסוגו שהחזיקה ישראל ושאפשר לה לבצע מבצע בסדר גודל שכזה. מתוקף היותי המפקד הראשון שקיבל את המטוסים הללו, נבחרתי גם להיות מפקד הטייסת שזומן ללשכתו של מפקד החיל דוד עברי. הוא הפתיע אותי והודיע לי שהוא מעוניין שנתכנן מתקפה במרחק עצום מישראל, כנגד הכור הגרעיני בעיראק.

באיזה שלב הוחלט במערכת הביטחון להטיל עליך את ההכנות למבצע?

"החשיבות הייתה שהפעולה לא תתבצע בשעה שהכור חם. ההערכה באותה עת הייתה שבתוך פחות משנתיים הכור יהיה פעיל וחם, והבנו מיד שלהפציץ את הכור בשעה שהוא חם איננו אפשרי, בגלל שאם מפציצים כור חם הוא גורם בהכרח לפגיעה סביבתית נרחבת ומשכך גם להרג ולפציעה של בלתי מעורבים רבים. ישראל לא יכלה לעמוד מול מציאות שכזו, ולכן מאותו רגע ואילך נפתח מרוץ נגד השעון כדי לאפשר את תקיפת הכור בהקדם האפשרי".

רז שב לבסיס במטרה לבדוק האם ישנה היתכנות לתקיפה, כשלמעשה הבעיה העיקרית שניצבה בפניו הייתה המרחק הרב עד לעיראק בימים שבהם לישראל לא היו מטוסי תדלוק. "על מטוסי הקרב היה לטוס כאלף קילומטרים מבלי לנחות במדינה אחרת לשם תדלוק – מציאות שבפניה מעולם לא נתקל חיל האוויר עד אז".

איך אתה בודק האם המשימה אפשרית?

"לשם ההבנה אם אנו אכן מסוגלים לעשות זאת, זימנתי ללשכתי את קצין הניווט שלי, שהיה אילן רמון ז"ל, וביקשתי ממנו לבדוק את העניין. רמון שב אלי לאחר זמן מה והודיע לי כי מדובר במבצע מסובך שניתן יהיה לבצע אותו אבל בקושי. מבחינתי זה היה האות לאשר בפני מפקד החיל שנוכל לבצע את המשימה.

כך החלו האימונים לקראת המבצע, מבלי שהטייסים הנוספים שישתתפו בו ידעו עבור מה הם מתאמנים. "הם לא שאלו שאלות, אך הבינו כי הם מתאמנים לקראת אירוע גדול. האימונים היו שונים מהרגיל, וכללו טיסה בגובה נמוך (במטרה להתחמק ממכ"מים) למשך זמן רב. המכ"מים היו חלק מהבעיה המשמעותית שליוותה אותנו במבצע. ביקשנו להתחמק ככל יכולתנו מזיהוי באוויר. לכן מלבד הטיסה הנמוכה החלטנו להמריא מבסיס עציון שבמדבר סיני, שם המכ"ם הירדני לא היה יכול לקלוט אותנו (לבסוף המלך הירדני צפה במטוסים מעל סיפון היאכטה שלו, אך בחסדי שמיים האירוע לא פגע במבצע, ד.פ). חלפנו גם מעל שמי סעודיה ושם הם לא החזיקו מכ"מים בצפון המדינה, כך שזו לא הייתה בעיה עבורנו. כמובן שעקב אכילס הייתה ההתנהלות בשטח העיראקי עצמו".

מה עשיתם אל מול בעיית המחסור בדלק?

"אכן, זו הייתה מציאות כלל לא פשוטה. אפילו האמריקנים התקשו להאמין לאחר מכן שלא השתמשנו במטוסי תדלוק במהלך המבצע, שכמובן לא היו בידינו. בפועל, בכדי להתמודד עם מגבלת המרחק נאלצנו להמריא יחד עם מכליות התדלוק עד ההמראה ממש, שזה בניגוד להוראות היצרן מחשש שזה ידליק את המטוס, אבל הרווחנו עוד מספר רגעים של מכליות דלק מלאות. בנוסף, השלכנו את מכלי הדלק הנתיקים מעל בגדאד, במטרה שאלו לא יכבידו על המטוסים ויגרמו בכך לניצול מוגבר של דלק – שגם זה בניגוד להוראות היצרן".

ניתן להניח שנתקלת בבעיות נוספות מלבד כמות הדלק המצומצמת

"לצד המחסור בדלק הייתה הבעיה הצבאית בעיקר. די אם אציין שהאיראנים כשלו בתוכנית דומה לתקוף את הכור זמן קצר קודם לכן. צריך להבין כי הכור העיראקי מוגן יותר מהכור שקיים בישראל לדוגמה (על פי פרסומים זרים): בעוד הכור הישראלי בדימונה ממוקם קרוב לגבול ויש בסביבתו הרים שמקילים על כל מבצע אווירי התקפי בסביבותיו – על בגדאד קל מאוד להגן; היא מצויה בלב עיראק, כשמסביבה שטחים נרחבים במיוחד הנתונים בשליטה עיראקית. מטוסים שפולשים לאזור יכולים להיות מיורטים עוד הרבה קודם. תורמת לכך העובדה כי השטח שמסביב לבירה הוא שטח מישורי שבו מטוסים אינם יכולים להסתתר מפני כוחות אוויר או יחידות נ.מ.

"על הרקע הזה אמר לנו הרמטכ"ל רפול רגע לפני המבצע: 'חבר'ה, מי שנופל בשבי העיראקי – שיספר הכול. ממילא אתם לא יודעים כלום'"...

יוצאים לדרך

לאחר תקופה ממושכת של אימונים, כינס רז את שמונת הטייסים לשיחת תדרוך ובה חשף בפניהם את מטרת המבצע: "אמרתי להם שלא יכולתי לומר זאת עד עתה, אבל כעת אני מעדכן אותם שכל האימונים שהם ערכו בתקופה האחרונה היו במטרה לתקוף את הכור הגרעיני בעיראק. שקט השתרר בחדר".

בכל אותם הימים, רז הקפיד מאוד לשמור את הסוד לעצמו. "אפילו למשפחתי הקרובה לא סיפרתי". אבל גם הוא וגם שאר הטייסים לא האמינו שהמבצע אכן יצא לבסוף אל הפועל. "למעשה, היה מקרה אחד שבו כבר הכנו את המטוסים, תלינו את הטילים והמראנו, אבל לבסוף המבצע בוטל. שבועיים לפני המבצע בוטלה תוכנית נוספת. ההערכה בבסיס הייתה שהמבצע לבסוף לא ייצא אל הפועל. לא יהיה אומץ לבצע את זה, האמנו". אלא שלפני 41 שנה ועוד חודש המריאו שמונה מטוסי קרב מבסיס עציון לעבר עיראק. אל המטוסים התלוו 3 זוגות של מטוסי F-15 שנועדו לספק הגנה אווירית. במקביל המריאו כ-60 כלי טיס שנועדו לספק הגנה מרחבית שונה, כולל מסוקי קרב לחילוץ הטייסים במקרה של הפלת המטוסים, ומטוסים שנועדו לשבש מכ"מים ולהפעיל לוחמת סייבר.

"הגענו לעציון", משחזר רז את היום הגורלי. "הפצצות נתלו על המטוסים, התחברנו למכליות התדלוק והמראנו לכיוון הלא נודע. משוכה אחת כבר עברנו, כאשר התדלוק התרחש ממש עד ההמראה – כפי שתכננו מראש ובניגוד להוראות היצרן, כשאנו מסכנים בכך את חיי הטייסים. מעודדים מההתחלה החלקה, טסנו במשך כשעה וחצי, שלאחריהן התפטרנו ממכלי הדלק מעל שמי סעודיה. חצינו את הגבול לסעודיה והתקרבנו לבגדד כשלמרבה הפלא אף מכ"ם לא ננעל עלינו ואף מטוס לא המריא לעברנו".

כיצד נראה רגע הפצצת הכור?

"זה קרה במהירות עצומה. לאחר שהתקרבנו אל הכור, האצנו במהירות חסכונית בדלק, שזה בערך 700 קילומטר לשעה, התרוממנו באחת, ואז ירדנו בזווית צלילה לעבר הכור, ומשם ירינו שתי פצצות לא מונחות שכל אחת מהן במשקל טונה. אחרי שהפצצתי את הכור, הגיעו אחריי גלי התקיפה הבאים, וביצעו את אותה פעולה במדויק. בלב בגדאד, בניגוד למקרה הסורי, התבססנו יותר על כמות ופחות על איכות שהייתה בתקופה מאוחרת יותר בידי חיל האוויר.

"בשעה שהעיראקים הבינו שאלו מטוסי אויב היינו כבר לאחר ההפצצה. המראנו משם חזרה לישראל, והיינו מופתעים לשמוע שכל המטוסים שבים בשלום. יותר מכך נדהמנו לגלות שאפילו מטוסי ה-F-15 שהמתינו להפיל את הטייסים העיראקים - לא היו צריכים כלל לפעול.

"אני זוכר היטב את הרגעים האלו שבהם אני מטיס את המטוס לעבר ישראל, והשמש מולנו איננה שוקעת. כשאנו נדהמים מהניסים שראינו, היה נדמה לנו כאילו שבנו לרגע לימי יהושע בן נון שהורה ל'שמש בגבעון דום'. לכולנו, הסתבר מאוחר יותר, חלף הפסוק הזה בראש. היה לנו ברור כי ישנה השגחה עליונה ומיוחדת שמלווה אותנו בדרכנו לישראל, לאחר שליוותה אותנו במוחש בפעולה שביצענו ממש רגעים ספורים קודם להסרת האיום הקיומי שניצב על ישראל".

רז, כיום בן 75,  עזב מכבר את מושב הטייס ומעורב במקום זאת במאבק באסונות הכבדים שמתרחשים באתרי בנייה וגורמים למותם של פועלים. אבל הזיכרון מעיראק רודף אותו גם היום, כשלדבריו המודיעין העיראקי חיפש אותו במשך תקופה לאחר מכן. "מספר שנים לאחר המתקפה על הכור הגרעיני בעיראק קיבלתי מידע משירותי המודיעין של ישראל, שלפיו העיראקים מחפשים לפגוע בי – כאיש שהוביל את המבנה לתקיפת הכור. מאז אני מעדיף להשאיר פרטים חשובים אודותיי חסויים", הוא מציין בפנינו.

ומה דעתו של האיש שהסיר בסייעתא דשמיא את האיום הגרעיני שצץ מכיוונה של עיראק לגבי האיום הגרעיני שבא מכיוונה של איראן? כאן הוא סקפטי בהרבה. "זהו הבדל של יום ולילה", אומר רז בהתייחס להיערכות האפשרית של תקיפה ישראלית באיראן. "המקרה האיראני הוא שונה לחלוטין, משום שהכור הגרעיני אחראי על ביקוע הגרעין בלבד. אבל את החומר הבקיע שעמו מייצרים את הביקוע, איראן מייצרת בנקודות רבות שמפוזרות בשטחה, ואלו טמונים עמוק מתחת לאדמה".

(צילום: shutterstock)

רז סבור כי במקרה האיראני ישראל לא תצליח להשמיד את תוכניותיה הגרעיניות של הרפובליקה האסלאמית. "בניגוד לפעולה שלנו בעיראק, שהובילה לעצירת הפרויקט ולהשמדתו, במקרה האיראני לא רק שההישג יהיה הרבה יותר נמוך, ואף אחד לא מבטיח שכולם יחזרו בשלום – אלא התגמול האיראני גם הוא צפוי להיות מאוד קשה ומורכב. הפיגוע הקשה בבואנוס איירס עלול להיות דוגמית למקרה שבו נפציץ לאיראנים את מתקני הגרעין".

לאיש שפיקד על ההפצצה של הכור הגרעיני של עיראק, ברור ש"את הבעיה של הגרעין האיראני לא ישראל צריכה לפתור אלא העולם החופשי, האמריקנים והסעודים". ועדיין, רז בטוח שיש צורך בסיכול המרוץ האיראני לגרעין. "שוחחתי לפני תקופה עם הסופר א.ב. יהושע, שהלך לעולמו לפני זמן לא רב. הוא אמר לי: 'הם הרי יודעים שיש לנו נשק גרעיני'. אך איני חושב כך, איני מאמין בהרתעה הדדית בין ישראל לאיראן. בעוד הודו ופקיסטן היריבות או כל מעצמה גרעינית אחרת בעולם – מתנהלת מול יריבה בעלת שטח עצום בגודלו ועם מנטליות דומה באופן יחסי, המקרה שלנו אחרת. כאן ישראל הקטנה איננה יכולה להסתכן, גם בגלל שהמנטליות האיראנית שונה לחלוטין מזו של הודו למשל. לא לחינם נאמר שישראל היא מדינה של פצצה אחת".

ועם התובנה היוצאת מדבריו קודם של איש חיל האוויר לשעבר, בדבר הצורך ביד ההשגחה העליונה ברגעים החשובים ביותר לביטחונה של ישראל, ניתן לומר זאת גם על הפרויקט האיראני, שגם כעת לא ינום ולא ישן שומר ישראל.