הלב מושך את העיניים, או העיניים את הלב?

שימו לב לחידוש מרתק.

"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". האם יש משהו שלא מסתדר לכם? שלא מובן לנו?

בדרך כלל אנחנו יודעים שאחרי הראיה - נמשך הלב, כמו שמובא ברש"י לפרשת שלח: "עין רואה ולב חומד". אז למה הסדר כאן הפוך מההיגיון? איך אפשר שהלב ינחה את העין? הרי קודם רואים, ואחר כך הלב חומד?

יש כאן עניין מהותי, שלם ועצום. התורה הקדושה מלמדת אותנו, שלפי ערך הרגש המתעורר בלבך - זה בדיוק מה שתראה בחייך.

כלומר, אם תרגיש פחד - תפרש את המציאות כך שאכן יש ממה לפחד. אם תרגיש אומץ וגבורה - תפרש את המציאות כך שאין ממה לחשוש, ותרגיש את נוכחות ה' יותר בחייך. וכן הלאה.

לכן אם רובנו רוצים לחיות מתוך שלווה, שמחה רוגע, ביטחון בה' ושלמות פנימית, חשוב מאוד לחזק את הלב, לעבוד על הרגשות שלנו, כדי לפרש את המציאות ואת מורכבות החיים בצורה תקינה.

יהיו כאלה שיאמרו, אולי אתם מדחיקים? או מכחישים? האמת היא שאומץ וביטחון הם לא להכחיש, חלילה, או להדחיק. הפוך. אמונה וביטחון פרושם להתמודד בצורה ישירה עם הבעיה, ולדעת שיש לנו יותר כוחות ממה שאנחנו חושבים. איך עושים את זה? מאמינים בכוחות שה' נתן לכל אחד מאיתנו, ובוטחים בו שאנחנו לא לבד, הוא תמיד כאן לכל אחד מאיתנו.

רבנו בחיי, בספר "חובת הלבבות", כותב "שאם איננו בוטח באלוקים – בוטח בזולתו". האדם, בגלל טבעו הבסיסי, נשען על משהו. כל אדם זקוק לביטחון ולרוגע. השאלה היא על מה הוא בוחר להיסמך – על מקור החיים, או על בני אדם? כאן אין אמצע. האמת היא אמת. מי שבוטח בבני אדם – "מסיר האלוקים השגחתו מעליו ומניח אותו ביד מי שבטח עליו" (חובות הלבבות). כלומר מי שסומך על ה' - משליך את עצמו לידי ה'. ומי שסומך על בני אדם - ה' לא עושה לו דווקא, חלילה, אלא זו פשוט תוצאה ישירה מהבחירה של האדם. אם זה מה שבחרת - זה מה שתקבל.

כלומר האדם שבטח באדם - נמסר לידיו. ומה אתם אומרים? אדם בשר ודם יכול להושיע להציל ולהגן? אולי קצת, אבל בטח לא במאה אחוז. בכל זאת, אנשים הם מוגבלים וחלשים. גדולים, חזקים, עשירים ככל שיהיו - ללא השגחת ה' אין לאדם שום כוח ויכולת להיות לעזר.

ההשגחה של ה' קיימת תמיד, אך כאשר האדם בוטח בה' - הוא חווה בגלוי את השגחת ה' עליו. ואילו כשהוא בוחר לא לבטוח בה', אלא בידי בשר ודם, הוא חווה את הנהגת הטבע, שגם אותה ה' מנהל, אך בהסתר פנים.

לנו ניתנת הבחירה, באיזה אופן אנו רוצים לקבל את השגחתו של ה' עלינו:

א. השגחה פנימית וגלויה, שאיננה מסתתרת בדרכי הטבע.

ב. השגחה חיצונית המלובשת בטבע - השגחה כזאת פועלת במקרים שהאדם מסיר ביטחונו מה', ונעשה "מופקר למקרה". אין כאן סילוק ההשגחה, רק הסתרה שלה.

הבעל שם טוב מפרש: "דע מה למעלה ממך" - דע שכל מה שקורה למעלה, בעולמות העליונים, הוא ממך, מהפעולות שלך כאן למטה. גם השפע שנמשך לאדם מלמעלה זה לפי ערך הפעולות שלו כאן.

בסופו של דבר, הכל תלוי במעשינו ובעבודתנו.

כדאי לנו לבחור נכון ובטוב.