סיון רהב מאיר: הדרך היא לא בזבוז זמן, אלא זמן יקר שאפשר לנצל

אנחנו מחכים לסיים לימודים, להתחתן, לגדל את הילדים, למצוא עבודה ועוד ועוד. לא צריך להתייחס אל כל המסעות בחיים כאל משהו מעיק, ורק לחכות שהם יעברו כבר. הנה רעיון ששמעתי השבת בשולחן השבת של דודי וחני פרקש, במונסי שבארה"ב: פרשת מסעי, שקראנו בשבת האחרונה, סופרת ומפרטת את המסעות של עם ישראל במדבר, עד להגעה לארץ ישראל. אנחנו לא מציינים רק את הסוף, את היעד, אלא את כל הדרך הארוכה.

משה רבנו מלמד אותנו כאן תפיסת עולם: לא לחגוג רק את מסיבת הסיום, אלא את כל שנות הלימוד. לא לזכור רק את החתונה, אלא גם את כל שנות הרווקות והחיפוש. לא רק את הלידה המשמחת, אלא את תשעת חודשי ההיריון. כלומר, יש חשיבות אדירה לתהליך ולא רק לתוצאה. הדרך היא לא בזבוז זמן, היא זמן יקר שאפשר לנצל.

לרבי מקוצק יש משפט שממחיש את הנקודה הזו: "אני אף פעם לא בדרך לשום מקום. אני תמיד במקום". כלומר, בכל דבר שאני עושה, קטן וגדול, אני נמצא ונוכח במלוא מובן המילה. גם הרגע.

5 דברים על האר"י הקדוש

1. האר"י הקדוש, רבי יצחק לוריא, היה מגדולי המקובלים. הוא עסק בתורת הסוד בעיר צפת והשפיע רבות על עולם הקבלה והחסידות. הוא נפטר השבוע לפני 450 שנה, בגיל 38.

2. הוא הסביר שכל מה שהשיג והבין ולמד – הוא בזכות השמחה שלו בקיום המצוות. כלומר, הוא לא קיים מצוות רק כי צריך, אלא מתוך התלהבות ושמחה של חיבור לאור אינסופי.

3. תלמידיו סיפרו שהוא יכול היה להיעזר בסיוע משמיים כדי לפרש את ספר הזוהר, אבל אמר שהוא מעדיף ללמוד ולעמול ולהגיע לדרגה גבוהה בעבודה עצמית.

4. הוא כמעט לא הותיר כתבים משלו ותלמידו רבי חיים ויטאל פרסם את רוב תורתו. אבל נשארו בידינו שלושה שירים שהוא עצמו כתב: הפיוט "אזמר בשבחין" ששרים בליל שבת, "אסדר לסעודתא" לסעודת שבת בבוקר ו"בני היכלא" לסעודה שלישית לקראת צאת השבת. בשלושת הפיוטים האלה יש רמזים עמוקים על מהות השבת.

5. בסידור שבו התפלל הוסיף הרבה כוונות נעלות ועניינים נשגבים, אבל הנה שורה אחת שכולנו נבין, והיא כתובה גם על מצבתו. הוא ביקש מכל מתפלל לומר משפט אחד בבוקר, לפני תחילת התפילה: "הריני מקבל עלי מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'".

לזכרו.

איך מעבירים ביקורת?

אנחנו מתחילים לקרוא השבוע את ספר דברים, שכולו נאום הפרידה של משה רבנו מעם ישראל. משה רבנו מתחיל בתוכחה ובנזיפה כלפי העם על חטא המרגלים ועוד טעויות, ובעצם מלמד אותנו איך להעביר ביקורת בצורה נכונה:

1. לחכות. משה רבנו מחכה לסוף המסע במדבר, ורק עכשיו, ממש ערב פטירתו, לפני הכניסה לארץ, מנתח בדיעבד את הטעויות של העם. בפרספקטיבה של זמן, דברים נראים אחרת. זה לא נכון להגיב מתוך כעס, כאן ועכשיו. קחו נשימה.

2. שמירה על הכבוד. משה רבנו מזכיר את המקומות שבהם התרחשו החטאים, לרוב מבלי להיכנס לפרטי פרטים. לא את הכול צריך לשחזר ולהציף שוב לתודעה. רש"י מסביר שמשה "סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל".

3. ביקורת מתוך אהבה. יש ביקורת שמטרתה סתם להעליב ולהשפיל, אבל ביקורת בונה נעשית מתוך אכפתיות אמיתית. משה רבנו הוכיח עד כמה הוא אוהב את העם. הוא עמד איתם בניסיונות קשים, והיה רועה נאמן ומסור לאורך כל דרך. לא פשוט לשמוע ביקורת, אבל כשמדובר במשה רבנו, הם יודעים היטב שהוא באמת רוצה בטובתם.

4. אמון בעם. זו לא רק אהבה, זה גם אמון בכך שהמבוקר מסוגל להשתנות ולהשתפר. למשה רבנו יש אמונה גדולה בפוטנציאל של העם. הוא יודע שיש להם משימה אדירה בארץ ישראל, ובשורה גדולה לבשר לעולם כולו. 

שנדע לבקר נכון, ולשמוע נכון ביקורת.

יחסי אנוש הם פיקוח נפש

הרבנית ימימה מזרחי דיברה אתמול בכנס השנתי של ארגון "משפחה אחת" שתומך במשפחות נפגעות טרור לאורך שנים. מאות נשים שכולות ישבו בקהל. אימהות שאיבדו בן, רעיות שאיבדו בעל, חלקן פצועות שנפצעו בעצמן. ערב תשעה באב, היא הקריאה לנשים שיודעות מהו חורבן, קטע שכתבה חני וינרוט ז"ל. בעיני יש כאן אמת גדולה לכל סוגי ההתמודדויות:"גיליתי תופעה שהדהימה אותי. בכל פעם שמישהו משתף אותי בבשורת איוב, במשך רוב השיחה הוא רק מתאר איך הגיבו והשתתפו מי שסביבו. אנשים אומרים: 'הרופא כל כך לא רגיש, התפוצצתי מהיחס שלו', או 'את לא מאמינה איך בעלי עוזר ומסור במשבר הזה', או 'אפילו עכשיו כשחליתי חמותי לא מתקשרת'.

"אדם מספר לך שהכול בחייו מתמוטט, ובאותה נשימה מה שחשוב לו זה החוויה האנושית, הנאמנות, החברות, האמפתיה. האם זו בריחה מהמציאות? ממש לא. זה מה שמעניין אנשים. אפילו בספר איוב אפשר לראות כמה חשוב לו מה אומרים החברים שלו. רוב האנשים, חמש דקות אחרי שנפלו עליהם השמיים, מה שיקבע את החוויה שלהם, מה שיגדיר אותה כנוראה פחות או יותר, זו ההתנהגות של מי שאיתם בחדר באותם רגעים.

"יחסי אנוש – הם פיקוח נפש".