ככל שנחזיק בשליטה - נאבד אותה יותר. אז מה עושים?

מכירות את התחושה שאנו מנסות לשלוט במציאות? שאנו רוצות שהדברים יתנהלו בדיוק מושלם לפי התוכניות, הרצונות והשאיפות שלנו? המעניין, שככל שאנו רוצות לשלוט יותר - אנו רואות איך הכל חומק לנו מבין הידיים.

דווקא כשאוחזים בגברת שליטה - היא ממאנת לעזוב, ומרגישים עוד יותר איבוד שליטה. אבל כשמשחררים אותה, ומאפשרים לרוגע ולשלווה להיכנס, אז מחזירים למלך העולם את השליטה הטבעית על המציאות, ומפנימים שאנו יכולים לשלוט רק על עצמנו.

ולמה אני מתכוונת?

יש לנו שלושה מעגלי מציאות בחיינו:

א. המציאות שבה אנו נמצאים, כפי שה' ברא אותה.

ב. מציאות של החברה שבה אנו חיים - כל האנשים שחיים לידינו.

ג. אנו בעצמנו.

הרבה פעמים בחיים אנו מנסים לשנות אחרים - את מה שיחשבו עלינו או יאמרו עלינו, או את ההתנהגות שלהם. במיוחד של האנשים הקרובים אלינו, שאיתם אנו חיים ביום יום. אם משהו לא מתנהל כפי שאנו רוצות, עולה בתוכנו מעין מחשבת כפירה, כאילו אנו יודעות מה מתאים לכל אחד לעבור, ואם המסלול היה "כך וכך", הכל היה אחרת...

או לחלופין, אנו מנסות לשנות את המציאות שבה אנו נתונות.

העניין הוא, שאנו מבזבזות כוחות להבל ולריק. לא חבל?

הרי לא באמת נצליח לשנות את המאורעות, האנשים או הבחירות שלהם, אבל כן נוכל לשנות את הפרשנות והמחשבה שלנו עליהם.

לא חבל שאישה תנסה לשנות את בעלה, במקום לשנות את ההסתכלות שלה עליו? או לנסות לשנות את הבחירות של אחד הבנים שלה, בין אם זה הרגל התנהגותי, או מידה מסוימת שקשה לנו איתה?

אם נסתכל רגע על הדברים כמו שהם - אין לנו יכולת או זכות לומר למישהו אחר להשתנות. הרבה יותר נכון, אפשרי וזמין לנו לשנות את עצמנו. רק זה באמת בשליטה שלנו.

אנו יכולות לחיות בשליטה של מאה אחוז בכל מה שנוגע אלינו, ובאפס אחוז שליטה על האנשים או המציאות מסביבנו.

אני יכולה לשאול את עצמי, למשל: האם אני רוצה לשנות אצלי משהו כדי לשפר את איכות חיי עם בעלי? זו בחירה שלי. לא חובה. אבל אזכיר לעצמי שאם אני רוצה להיות בחייו של אדם כלשהו, שלא מתכוון להשתנות על פי הזמנה, זו אחריותי לשנות אצלי את הקול הזה שמתלונן עליו...

אז איך משחררים? מקבלים בהבנה ובקבלה גמורה את הצד השני. מבינים שכמו שאת צבע העיניים שלו ה' קבע וזה לא עומד להשתנות, ככה גם לא מצופה ממנו שהאופי שלו ישתנה, ובבחירתנו לשים את הפוקוס ולהזכיר לעצמינו את הסיבות שבזכותן בחרנו להתחתן אתו.

כשבוחרים להעביר את תשומת הלב לדברים הטובים שבו, או במציאות, ומחליטים לשנות את מה שכן יש לי שליטה עליו - אך ורק בעצמי, לא מבזבזים כוח על מה שלא בשליטתנו. כך נשקיע את כוחותינו במה שכן בשליטתנו. אנו כן יכולות לבחור את המחשבות, ההחלטות, כמה משמעת עצמית לסגל לנו, היכן ובמה להשקיע את זמננו.

ככל שנתרגל את זה יותר - נרגיש שולטות יותר, גם מבלי שאנשים אחרים, או הסביבה שלנו, ישתנו.

והמדהים הוא, שדווקא כשתשחררי - אותה התנהגות אצל השני פחות תפריע לך.