כתבות מגזין
איפה מוישי? אנשי יחידת הכלבנים מתעדים ל’הידברות’ את החיפושים אחר הנער הנעדר
סיפורו של מוישי קליינרמן בן ה-16 נגע ברבים: 'הידברות' יצא לשוחח עם אנשי יחידת הכלבנים שמחפשים את הנער הנעדר בשטח, ושמע מהם על החיפושים, על קשיי ההתחלה של היחידה ועל הרובד הביטחוני של פעילותה
- דוד פריד
- פורסם י"ב אב התשפ"ב |עודכן
(התמונות - באדיבות יכ"ל, יחידת הכלבנים)
לא קל לשוחח עם יקותיאל בן יעקב, מפקד יחידת הכלבנים (58). "רק רגע", הוא אומר לנו רגעים ספורים לאחר שהתחלנו את הריאיון, "יש לי מקרה של נעדר במרכז הארץ. אני יוזם חיפושים אחריו וחוזר אליכם". בין הקריאות הרבות שהוא מקבל אנו מצליחים לדלות ממנו את סיפורה המרתק של יכ"ל (יחידת הכלבנים) ואת מסע החיפושים הנרחב שהיא עורכת למעלה ממאה ימים אחר הנער מוישי קליינרמן ממודיעין עילית, שעקבותיו עדיין לא נמצאו למרבה הצער.
בן יעקב מתגורר בארץ זה כשלושים שנה. הוא עלה לישראל מארה"ב, מתוך אהבת הארץ. כשהוא חדור שליחות החליט בן יעקב לייסד, יחד עם מספר אידיאליסטים נוספים, את יחידת הכלבנים. הסיבה להקמתה של היחידה היה המצב הביטחוני הקשה בישראל באותה תקופה. "בארץ השתוללה האינתיפאדה השנייה, פיגועים התרחשו כמעט על בסיס יום יומי, ואנו הבנו שאסור לנו לשבת בחיבוק ידיים", הוא אומר. בן יעקב מעיד על עצמו: "אני יהודי מאמין, ולא היה לי ספק מה עליי לעשות לנוכח האירועים הללו. הבנתי שעלינו להקים את היחידה".
גם כאשר החליט להקים את היחידה, ביכ"ל לא חשבו לרגע שעליהם להחליף את כוחות הביטחון. "ההבנה שלנו הייתה שהמערכת הביטחונית חשובה, אך איננה יכולה להציב שוטר על כל גדר או יישוב, ולכן החלטנו לרתום את רוח ההתנדבות של העם היהודי למען שמירה והגנה על יישובים, בעיקר יישובי ספר כמו ברחבי יו"ש. כך הצלחנו ב"ה למנוע פיגועים נגד יהודים".
הכלבים מהולנד, המתנדבים מישראל
אתה מספר שהיחידה עסקה רבות באבטחת יישובים. איך באמת עושים את זה?
"כדי לאבטח יישוב ייבאנו לארץ מספר כלבים מיומנים מהולנד, שנועדו לגלות מפגעים המסתתרים בסמוך ליישוב, וגם במטרה להרתיע מחבל פוטנציאלי מלהתקרב. הערכנו נכונה כי מתנדב המסייר עם כלב בסביבת יישוב יוכל להתריע ולהרתיע, וגם לנטרל ולמנוע שפיכות דמים. תובנה זו עלתה גם לאור ההבנה כי המחבלים לא הגיעו לבצע פיגועים בפתאומיות, אלא קיימו תצפיות באזור היישוב יום או מספר ימים קודם לכן. להימצאות של כלב גישוש בסביבה במשך שעות ארוכות ביממה היה ערך רב ביכולת למנוע מהמחבלים הללו לבצע את זממם".
זה עבד בשטח?
"מהר מאוד גילינו כי הכלבים שהבאנו הפכו למעשה את גורם ההפתעה, ובמקום שהמחבלים יפתיעו – הם הופתעו".
כיצד פעלתם לאחר שזיהיתם מפגע בשטח?
"לאחר שעלה חשד להימצאות מחבל באזור היינו מזעיקים למקום את כוחות הצבא שהאירו את השטח, ולא פעם גם הצליחו ללכוד באמצעות כך את המחבלים. היו גם מקרים שבהם לא נמצאו מחבלים משום שהם נמלטו, אך במערכת הביטחון התחדדה ההבנה בעקבות פעילותנו כי יש חשש שמחבלים יבקשו לחדור ליישוב, ולכן הגבירו את האבטחה בסביבה".
למרות הרוח האידיאליסטית והאווירה הביטחונית הקשה ששררה בתקופה ההיא, היחידה הוקמה ללא שתושבי יו"ש תלו בה תקוות רבות. מקימי היחידה, שמתבססת על מתנדבים ועל מימון מאזרחים טובים, עמלו קשות בכדי להקים את קורס הכלבנים הראשון, שכלל 12 מתנדבים בלבד, כשהם נאלצים להתמודד במקביל עם הספקות ששררו בסביבתם הקרובה. "רוב האנשים בסביבתנו הביעו ספק בנחיצותה וביכולתה של היחידה להתמודד עם הפיגועים ועם המצב הביטחוני הקשה", מספר בן יעקב.
אבל אז, בעוד בן יעקב שוהה בחו"ל במטרה לגייס כספים עבור היחידה, הוא קיבל טלפון מישראל, שבה נאמר לו כי היחידה סיכלה לראשונה פיגוע. בן יעקב נרגש כשהוא נזכר בשיחה ההיא, ושב באחת לאותם ימים של לפני כעשור. "היה זה באפריל 2001 למניינם. מספר מחבלים התייצבו בסמוך לכפר תפוח כשהם חמושים בנשק. במקום שהו חיילי מילואים שהגנו על הצומת, בשעה שהצלפים פתחו בירי כבד לעבר הלוחמים. הכדורים שרקו סביב אנשי המילואים, שלא הצליחו לזהות את מקור הירי שהגיע מהוואדי הסמוך. למרבה הנס, תקרית האש הסתיימה ללא נפגעים, אך היה חשש כבד שהמחבלים ינסו להגיע שוב מאוחר יותר.
"בעקבות כך נפתחו סריקות נרחבות באזור, כשהמדריכים בקורס הכלבנים מתגייסים למשימה. הם הביאו למקום שלושה כלבים, שהיו בעצם הכלבים הראשונים של היחידה, וסרקו באמצעותם את האזור כשלצדם כוחות שב"כ ומשטרה. ואכן, הכלבים הצליחו לזהות את המיקום שבו שכבו המחבלים במארב. משם והלאה, הדרך לביתם של המחבלים וללכידתם הייתה קלה במיוחד".
בן יעקב שב נרגש לישראל, אך רק כאשר יהיה בדרכו לביתו הוא יבין מה היה ערכם של הכלבים בהצלת חיי אדם. זה קרה כאשר הגיע סמוך לביתו וחלף בדרך על יד מחסום של חיילים ביו"ש. "הם בדקו שאינני מפגע, ולאחר ששמעו מי אני אמרו לי כשהם נרגשים: 'דע לך שבזכות הכלבים שלך ניצלנו'. הסתבר שאלו היו החיילים שהגנו על הצומת באותו יום גורלי.
"מאז היו הרבה מאוד אירועי טרור שמנענו ומחבלים שנלכדו הודות לפעילותנו", הוא אומר. אחד מהם היה ניסיון חטיפה בצומת רחלים לפני מספר שנים. "מדובר באחד מהצמתים המרכזיים שלפני כפר תפוח. המתינו במקום שלוש נערות כאשר חלף במקום רכב של מחבלים. המחבלים חטפו את הנערות, אך לגודל הנס הם הצליחו להימלט מהרכב, ואז – שוב בדרך נס – חלף במקום ג'יפ משטרתי. הנערות הצליחו להסב את תשומת ליבם של השוטרים, שלאחר ששמעו על מה שאירע פתחו במרדף אחר המחבלים. בזכות תושייתם של השוטרים הם הצליחו ללכוד את המחבלים, אך כאשר השוטרים שאלו את המחבלים היכן הנשק שלהם, הם לא השיבו והציגו את עצמם כביכול אינם דוברים את השפה העברית.
"בשלב זה הגיע לשטח הכלבן שלנו. הוא שלח את הכלב לעבר המחבלים, ומדובר בכלב מאיים למדי, כך שכאשר המחבלים ראו זאת הם האמינו שהכלב נערך להסתער עליהם. בעקבות כך הם הפסיקו לתעתע בכוח והחלו לדבר עברית ואף הכווינו את הכוחות בדיוק לנקודה שבה נמצא הנשק שלהם. אנו אומנם תכננו שהכלבים יערכו את החיפוש אחר הנשק, אבל לבסוף הם הביאו את הפתרון אף לפני שביצעו את החיפוש בפועל".
רחפנים, צוללנים, כלבים וסנפלינג
לצד בן יעקב פועל ביחידה אהרון שטרייכר, שגם משמש כדובר יכ"ל. "מיד כאשר שמעתי על היחידה – הבנתי שעלי להצטרף אליה", הוא אומר לנו. מאז היה מעורב בשורה של מבצעי חיפושים שערכה היחידה. "אני הגעתי אל היחידה לאחר תום הפרק הביטחוני שלה, שכלל גם סיוע בחיפוש אחר שלושת הנערים החטופים בידי אנשי חמאס, אבל גם היום – לאחר שעזבנו את הפרק הביטחוני – ידינו מלאות עבודה, למרבה הצער", הוא מציין.
באלו משימות היחידה מתמקדת כיום?
"ארגון יכ"ל מסייע באיתור נעדרים ברחבי הארץ. אנו פועלים לאיתור נעדרים באמצעות רחפנים, צוללנים, כלבים ואנשי סנפלינג שמסוגלים לעבור דרכים קשות במיוחד. את החיפושים אנו פותחים לאחר שפונים אלינו ומדווחים לנו על נעדרים, בין אם מדובר בהודעה שמגיעה מהמשטרה או מבני המשפחה ומחבריהם של הנעדרים".
"ברוב המקרים", הוא מסביר, "הנעדרים נעלמים לא בשל אירועים פליליים או לאומנים, אלא מדובר באנשים שעזבו מרצונם את ביתם. זה יכול להיות אדם שלוקה באלצהיימר ואינו יודע את הדרך לביתו, נער דמנטי או ילד עם צרכים מיוחדים, וגם מסיבות של מצוקה נפשית. לרוב כשאנו מגויסים למבצע החיפושים מדובר במקרים המורכבים ביותר, כשעיקר הפעילות שלנו מתמקדת בשטח".
הפעילות בשטח, מסתבר, שונה מהפעילות באזור אורבני. "במקרים שאנו כן פועלים בשטחים אורבניים, כמו לדוגמה במרכז תל אביב, אין צורך בכלבים, ובמקום זאת אנו מתשאלים אנשים, בודקים מצלמות אבטחה ועוד", הוא מוסיף.
באלו שיטות אתם מחפשים נעדרים בשטח?
"במקרה שהחיפושים מבוצעים בשטח, אנו עובדים בעיקר עם כלבים. לשם החיפושים אחר נעדרים יש לנו שלושה סוגי כלבים: כלבי גישוש, כלבי פשפוש, וכלבי גופות - במקרים הבעייתיים יותר. ההבדל ביניהם הוא, שבעוד לכלב גישוש אנו מביאים בגד של הנעדר כדי שיריח את הריח של האדם וכך יחפש אותו בשטח (דבר שנעשה בשלבים המוקדמים של החיפושים, כאשר הריח של הנעדר עדיין טרי), עם חלוף הזמן אנו משלבים במבצע כלבי פשפוש. כלבי הפשפוש הם כלבים המפשפשים באוויר ומוצאים עדויות לנוכחות של חיים בשטח. אלו כלבים שמאמנים אותם במיוחד לזהות בני אדם דווקא, כדי שבעלי חיים שבשטח לא יקשו על הפעילות. אם חלילה עוברים מספר ימים או יותר מאז ההיעלמות, אנו נפעיל במקביל גם כלבי גופות שנועדו כמובן למצוא גופות.
"היחידה מפעילה גם תיעוד ויזואלי שמאפשר לאנשיה לדעת איזה אזור נסרק, מי סרק אזור ייעודי וכיצד עשה זאת. כמו כן, על כל אזור שנסרק מוצב סרט סימון שנועד להבהיר למחפשים האחרים כי האזור כבר נסרק. לפעילות המדוקדקת הזו יש, בחסדי שמיים, תוצאות בשטח. לפני תקופה נמצאה בזכות פעילות היחידה אישה דמנטית לאחר 48 שעות שבהם היא נעדרה. במקרה אחר מצאנו ילד חולה אלצהיימר ששכב בשטח, ובזכות פעילות היחידה ניצל ממוות בהתייבשות. ויש כמובן גם נעדרים שנמצאים למרבה הצער ללא רוח חיים".
בעקבות מוישי קליינרמן
ביחידה, שמורכבת מכל גווני הקשת – ממתנדבים דתיים וחרדיים ועד מתנדבים חילונים – עסוקים מאוד במאה הימים האחרונים. "אנו ממוקדי מטרה במבצע החיפושים אחר הנער הנעדר מוישי קליינרמן, שנקווה שנמצא אותו בקרוב בריא ושלם. את החיפושים אחריו התחלנו לאחר עשרה ימים מהיעדרותו עם פניית המשפחה. היינו הגוף הראשון שהתייצב במקום מלבד המשטרה והתחלנו לחפש את הנער מיד. מאז ועד עכשיו, כמעט מדי יום צוות שלנו סורק את אזור מירון במסגרת החיפושים הנרחבים אחר הנער. ושיהיה ברור, למרות הזמן שחלף איננו מתייאשים, וסמוכים ומקווים שנגיע אליו בקרוב, בעזרת השם".
"אנו מתעסקים בחיפושים ופחות בחקירה", נאנח שטרייכר כשהוא מתייחס לדיווחים בכלי התקשורת על מעצרים ושחרורים של חשודים אפשריים. "את חקירת המקרה הכאוב אנו מותירים למשטרה. מבחינתנו, ברגע שאנו רואים שיש עדיין תאי שטח שעדיין לא נסרקו לחלוטין, אנו ממשיכים לחפש, בלי קשר למעצר או לשחרור של אדם זה או אחר".
על מה אתם מתבססים כשאתם מחפשים את הנער בסביבות מירון?
"מבחינתנו, וכן מבחינת המשטרה, כל עוד זה המקום האחרון שבו מוישי נצפה – זה גם המקום שבו ייערכו החיפושים אחריו. למעשה, קליינרמן שהה במירון בערב שבת מברכין של חודש סיון ומאז הוא נעלם, ולכן כל עוד לא התקבל מידע אחר על המקום האחרון שבו שהה – אנו מתמקדים ברדיוס הקרוב למקום שבו נראה בפעם האחרונה. לאחר שנסרוק את כל האזורים בסביבות מירון ניתן יהיה לדבר על אזורים אחרים ברחבי הארץ, אך תחילה עלינו להשלים כמה שיותר סריקות בשטחים באזור, בתקווה להגיע למאה אחוז של סריקה.
"בעניין הזה", הוא מבקש להוסיף, "אם מדברים על המקום האחרון שבו נראה, חשוב לציין כי חשובה מאוד ההיענות הציבורית לסיפור הזה ולכל סיפור של נעדר. במקרה של מוישי אנו מזהים התגייסות נרחבת מצד הציבור, ואנשים מטלפנים אלינו ומעידים שהוא נמצא באזורים אחרים, או שחשבו שראו אותו. בכל המקרים שבדקנו, התברר לנו שזה לא היה הוא עד כה.
על כמות השיחות שהוא מקבל מעיד שטרייכר ש"זה יכול לנוע בין כמה שיחות בודדות ביום לעשרות. בסופו של דבר, המראה שלו הוא מראה אופייני לבחור חסידי, שרבים יכולים לטעות לגביו ולחשוב שראו אותו במקום מסוים. אולם בשורה התחתונה, טוב שהציבור ערני וזה חשוב מאוד לסיכויים למצוא אותו במהירות האפשרית".
מדוע גם לאחר מאה ימי חיפושים אתם עדיין ממשיכים לחפש בסביבות מירון?
"מדובר באחד האזורים הקשים לחיפוש", מסביר שטרייכר. "יש שם אזורים עם הבדלי גובה גדולים מאוד בין שטח לשטח, לצד בורות ונהרות רבים. לאור זאת, קשה עד בלתי אפשרי לבצע שם חיפוש בשיטת המסרק, שבמסגרתו משתלטים על תאי שטח וסורקים את המקום בבת אחת. בדיוק בשביל זה אנו עובדים במקום בפעילות מאומצת יותר כדי שנדע שסרקנו את האזורים הללו באופן מלא, כך שכל אבן או סבך נבדקו לחלוטין".
"כאן חשוב להדגיש", הוא מבקש להזהיר, "במקום שישנם שבילים מסומנים ניתן ללכת בבטחה. ואכן המון מטיילים שם באזורים הללו. עם זאת, באזורים שאינם מסומנים זה עלול להיות מסוכן מאוד. אך גם באזורים המסומנים יש להקפיד על כל כללי הזהירות: כובע שמש, הכנה מדוקדקת לטיול ועוד".
לסיום, בתוך כמה זמן להערכתם יסתיימו החיפושים בסביבות מירון, בתקווה לבשורות טובות?
"אנו מנסים לעשות את העבודה באופן המדוקדק ביותר, כדי שלא נפספס אף אבן. סרקנו כבר שטחים נרחבים במיוחד ויש עוד מעט שאנו צריכים לסרוק, אך המשימה העיקרית שניצבת בפנינו היא להבין שהכול נסרק היטב, ולפי הנתונים שיש בידינו יש עדיין תאי שטח שלא נסרקו כראוי, בתקווה שיהיה לנו בקרוב בשורות טובות".
החליפו עכשיו את אפליקציית טיקטוק בהידברות Shorts וצפו בתוכן איכותי ומחזק.
לחצו כאן להורדה >>