הדרך להתמודדות נכונה: כך נדאג שהשכל יחליט, ולא התגובות הרגשיות

לכתבה הקודמת: למה עשיתי מה שעשיתי?

לאחר שהבנו היטב את המנגנון המוביל להרס עצמי, נוכל גם להבין כיצד לנטרל אותו, ולהצליח לכבוש את היעדים החיוביים שאנו חותרים אליהם.

מאחר שיצר ההרס העצמי מבוסס בראש ובראשונה על התפיסה ביחס לזהות העצמית שלנו, הרי שהדרך לנטרל אותו – הינה באמצעות שינוי שנחולל בתפיסה שלנו ביחס לעצמנו. ברגע בו נצליח לפתח זהות חדשה, זהות של "מצליחנים", התואמת את היעדים אליהם אנו חותרים – התת מודע יפסיק לחתור מתחת למאמצי ההתקדמות שלנו, ואנו נוכל להשיג את היעדים שלנו בבטחה.

אם נחזור אל אותו אדם אשר חותר להשגת קידום בעבודה, עליו לשנות את התפיסה ביחס לזהות העצמית שלו, ולהפסיק לראות את עצמו כבעל יכולות מוגבלות... עליו לראות את עצמו כמי שביכולתו לתפקד היטב בתפקידי מפתח משמעותיים ביותר, ואו אז, ממילא, הוא לא יחשוש להתקדם ולהשיג את התפקידים בהם הוא רוצה, תוך שהוא מאמין באופן מוחלט ביכולתו למלא אותם בכבוד.

וכך, באותה מידה, גם באשר לאדם שזכה בפיס, או הצליח לשפר משמעותית את מצבו הכלכלי ולחולל מהפך. אם הוא יצליח לשנות את דפוס החשיבה שלו ביחס לעצמו, לחדול מלהזדהות כ'עני', ולהתחיל לראות את עצמו כ'עשיר' – הוא יוכל לשמר את המצב החדש, ואפילו להתקדם יותר ויותר. מה שנחוץ זה רק שינוי תפיסתי ביחס לזהות העצמית של האדם!

סוף מעשה במחשבה תחילה!

אולם מעבר לכך...

אדם בעל יצר הרס עצמי, הינו תמיד אדם שאינו פועל מתוך מחשבה רציונלית – אלא מתוך דחפים. הוא אינו פועל מהראש – אלא מהבטן. אילו הוא היה חושב רציונלית, ומנסה לעשות את הדבר הנכון – הוא ודאי לא היה פועל באופן שמחבל בסיכוייו להגשים את היעדים שהוא הציב לעצמו.

אנשים נוטים לומר, כי ישנה "חכמה שלאחר מעשה". אולם הם אינם נותנים את דעתם לכך, שמאחורי כל "חכמה שלאחר מעשה" – עומדת "טיפשות בשעת מעשה", והטיפשות הזו אינה גזירת שמים... היא נובעת מכך שאותם אנשים אינם פועלים מתוך מחשבה, אלא אמוציונלית, רגשית, לעיתים אפילו אימפולסיבית.

כשאדם פועל אימפולסיבית, באופן אמוציונלי – הוא אינו יכול לשקול באופן רציונלי את המחיר שישלם בשל צעד כזה או אחר. את זה – הוא מגלה מאוחר מדי, ואז הוא מעודד את עצמו ואומר כי מדובר ב'חכמה שלאחר מעשה'... כביכול יש כאן חכמה, אלא שהיא הגיעה בשלב מאוחר מדי... בעוד האמת היא, שאין כאן כל חכמה, אלא רק להיפך: טיפשות ופזיזות!

לכן, אם אנו רוצים להימנע ממצבים בהם יצר ההרס העצמי יחריב כל חלקה טובה בחיינו, עלינו להרגיל את עצמנו לפעול רציונלית, מתוך מחשבה תחילה, מתוך שליטה בדחפים האימפולסיביים שלנו, ומודעות לצעדים שאנו עושים ולמחיר שאנו עתידים לשלם עליהם!

זוהי מיומנות בסיסית, המהווה מפתח להצלחה. אמנם החלק הרגשי שבנו מגיב במהירות רבה לאין שיעור לעומת החלק השכלי, אולם אם נתרגל, נתאמן ונתכונן לכך – נוכל להחזיר את המושכות לידיו האמונות של השכל, המופעל מכוחם של מניעים רציונליים בלבד. לפעמים, רגע של המתנה – יספיק בכדי שהשכל ייקח את הפיקוד, ויוביל אותנו לפעול בדרך שתשרת אותנו, במקום לחבל בכל עמלנו.

מרבית הטעויות שאנו עושים, שעשינו ושנעשה בחיינו – נובעות מתוך תגובות רגשיות שתפסו את מקומו של ההיגיון, ולא מתוך שיקול דעת מוטעה. המשמעות היא, שמרבית הטעויות – עשויות היו להימנע אילו השכל היה מקבל את השליטה לידיים. זה לא תמיד קל, זה לא תמיד פשוט, אבל בחישוב הסופי – התוצאה מצדיקה את המחיר.