רגוע בבית, אבל אני לא שלמה עם הוויתורים לבעלי

אני אישה נשואה עם ילדים, ועושה הכל כדי שתהיה אווירה יפה ורגועה בבית. תמיד חינכו אותי לוותר, משום שגדול השלום, והוא הכלי המחזיק את הברכה, ובעצם השכינה שורה בבית רק בזכות השלום. אולם כיון שבסופו של יום אני זאת שצריכה לוותר, אני לא מרגישה שלמה עם הוויתורים ועם הלב הטוב שיש בי. למה זה כך?

* * *

אחת הסיבות שנושא הוויתור בזוגיות הוא רגיש, הוא מאחר שאנו נוטים לבלבל בין ויתור לצבירה. בעוד שוויתור הוא כעין מחילה בלב שלם על פעולה, צבירה היא שתיקה שמסתירה מאחוריה רגשות שליליים, שלעיתים אנו אפילו לא מודעים להם.

שתי הפעולות - וויתור וגם צבירה - נראים כלפי חוץ אותו הדבר, ומכאן סיבת הבלבול, אך הם אינם דומים כלל וכלל. לדוגמא: הבעל אומר לאשתו שהיום הוא יגיע מוקדם הביתה על מנת להיות יותר עם הילדים, אך הוא מאחר להגיע. כיוון שבסך הכל הייתה אווירה טובה בין השניים, מעדיפה האישה "לוותר", לעגל פינות ולהתקדם הלאה.

עם הזמן, אותה סיטואציה חוזרת על עצמה, ובאופן הדרגתי האישה מתחילה לצבור מטען של התמרמרות כלפי הבעל. כיוון שזה נעשה בהדרגתיות, היא לא שמה לב למטען הרגשי המצטבר, ופתאום עניין קטן ושולי גורם לה להתפרץ בזעם כלפי בעלה. הבעל, שאינו מודע כלל לרגשות המצטברים, מרגיש כי תגובת אשתו היא מחוץ לכל פרופורציה. הוא אינו מצליח להבין מדוע על "עניין קטן" – סיבת המריבה הנוכחית – היא כועסת כל כך, מאחר והוא לא מקשר זאת לרגשות השליליים שהצטברו אצלה.

כאשר נבחן את המקרה, נשים לב שבפעמים הראשונות שהבעל לא עמד בהבטחה שלו, האישה ויתרה, והאמינה שעשתה זאת בלב שלם, אך בתוך תוכה היא לא ויתרה, אלא צברה עוד ועוד כעס, עד שלבסוף זה התפרץ. אם באמת האישה הייתה מוותרת בכיף, אז העניין הראשון היה נשכח כבר אז, ולא היה מטריד יותר. אך חוסר הוויתור לטובת "שקט תעשייתי" לא ביטל תגובה שלילית של האישה, אלא פשוט דחה אותה.

גם אם האישה או הבעל בטוחים שסלחו, מכל מקום בשעה של מחלוקת צפות ועולות כל אותן הפעמים הקודמות, בהן לא הסכימו זה עם זו. מסיבה זו עדיף שבני זוג לא יצברו רגשות. אין זה אומר שאנו לא צריכים להתחשב בבן הזוג, לוותר לו או לסלוח. אלא הכוונה היא, שכאשר משהו מפריע לנו - כדאי וחשוב לדבר עליו, וזאת על מנת שלא לצבור תחושות רעות פעם אחר פעם, עד אשר ימלאו אותנו ברגשות שליליים, ויתפרצו בוויכוח הבא מחוץ לכל פרופורציה.

על כן, בכל אירוע שמתרחש בין בני הזוג, ישנה החובה לשוחח ולהציף את הרגשות, ולא להדחיקם. ולא פחות חשוב שהשיחה תיעשה באווירה חיובית, ובזמן המתאים והנוח לשני הצדדים.

הרב דניאל פנחסוב הוא מרצה, יועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט.