תורידו את המשקפיים הוורודים שלכם

"נמאס לי! הוא לא משתנה. הוא נשאר באותם דפוסים גרועים - הוא לא מתאמץ בכלל!", צרחה מירה.

"את חושבת שלי לא נמאס? אני לא יכול להיות אני, כל הזמן אני צריך לשנות את עצמי על מנת שאני אתאים לך. נמאס לי, אני רוצה להיות אני, אולי את מחפשת מישהו אחר", צעק עליה בחזרה אברהם.

"אני רוצה לסיים את הקשר הזה, וכמה שיותר מהר", הפעם היא צרחה עלי.

"יש לכם היכולת להכיל הרבה יותר. עצם זה שעברתם כל כך הרבה ביחד, זה אומר שיכולת ההכלה שלכם גדולה ממה שאתם חושבים או מרגישים כרגע. אתם הצלחתם להכיל פערים ובעיות קשות מאוד שהיו לכם לאורך כל שנות הנישואין, וגם במשבר הארוך הזה שאתם עוברים עכשיו…".

"זה בגלל שאני מסוגלת להכיל הרבה… אולי אפילו הרבה יותר מדי", התלוננה מירה.

"זה נכון שיש קשר לאופי שלכם, אבל זה לא מדויק", עניתי לה.

"את בעצם רוצה להגיד שאני לא יכול להכיל? שאני פשוט לא מסוגל להכיל כמוה?!", שאל אברהם.

"אתה לא רוצה כמוה", עניתי לו.

"מה? מה הקשר?", קפץ מיד אברהם.

"יכולת ההכלה קשורה חד משמעית אך ורק לדבר אחד: כוח הרצון".

"איך?!", קפץ שוב אברהם.

"כי אם אני רוצה מישהו, אז יש לי אליו המון המון סבלנות. ואם אני לא רוצה אותו - אז אין לי", עניתי בפשטות.

"אני לא מבין את זה. אולי בעצם אני לא רוצה אותה כי אני לא מסוגל להכיל אותה יותר?", ניסה לבדוק.

"כאשר יכולת ההכלה היא קטנה, זה מעיד שהרצון קטן. זה מעיד בעצם שבאיזשהו מקום אני מרגישה שכל הזוגיות היא בדיעבד".

"מה הכוונה?", שאל אברהם בבהלה.

"אם הייתי לוקחת אותך 20 שנה אחורה, האם היית בוחר במירה?

"מה פתאום… אם הייתי יודע שהיא כזאת ושהיא תפגע בי ככה, שהיא תוציא לי את הנשמה כמו כל העינויים שעברתי איתה, ברור שלא הייתי בוחר בה. היא לא קיבלה אותי מעולם כמו שאני, כל הזמן רצתה שאהיה מישהו אחר…", התלונן אברהם.

"בדיוק. אתה נשאר תקוע איתה, והסיבה שאתה לא הולך לחפש קשר חדש היא בגלל הילדים ובגלל שהתרגלתם אחד לשני. אבל יכולת ההכלה שלך קטנה מאוד. אין לך סבלנות, ואין לך היכולת להכיל את הקשיים הזוגיים האלה.

"בגלל זה אנחנו פה, שתפתרי לנו את הקשיים האלה", ענה.

"אתה בעצם אומר: אם תפתרי לי את הקשיים האלה, אז נמשיך. ואם לא תפתרי לי את הקשיים האלה - אז לא נוכל להמשיך.

"מירה, גם אצלך זה כך. מתוך המצוקה שלכם, אתם מקווים שהמטפלת תהיה סוג של קוסמת. את חושבים שמישהו מבחוץ יפתור לכם את הבעיות.

"זה אולי לא נעים כל כך לשמוע, אבל האמת חייבת להיאמר: אתם לא רוצים מספיק את הקשר הזה. לא באמת", אמרתי לשניהם.

היתה דממה בחדר, ואז פנתה אלי מירה בחוסר אונים: "אבל מה גורם לנו לא לרצות? אני לא מבינה את זה".

"הציפיות שלכם. מירה, לפני בכלל שניגשת לקשר עם אברהם, הייתה לך ציפייה אחרת לגמרי מהזוגיות. ואותו דבר גם לך, אברהם. כשניגשתם בפועל לזוגיות שלכם ראיתם שזה לא ככה, שזה לא דומה לציפיות שלכם.

"עמוק בלב הרגשתם שאתם לא רוצים את זה. למה שתרצו, הרי זה לא מתאים לציפיות שלכם", עניתי.

"איך את רואה דבר כזה?", שאלה בפליאה.

"פשוט מאוד. אתם פתאום לא יכולים להכיל שום דבר. כל דבר מקפיץ אתכם, לא יכולים לסבול יותר, עד כאן, הגיעו מים עד נפש… אני מסתכלת על זה הרבה פעמים כמטפלת מבחוץ, ומנסה להבין: מה אתה לא מסוגל להכיל פה? זה לא משנה... אתה פשוט לא מסוגל להכיל!

"אני אנסה להסביר טוב יותר: הפער הנוראי הזה שהיה לכם לאורך כל השנים בין הציפיות למציאות, הלך וגדל במשך הזמן. בתחילת הקשר היה לכם סנוור כלפי המציאות, הייתה לכם יותר נטייה להחליק ולהתאים את המציאות, שתהיה יותר דומה לרמת הציפיות שלכם בקשר. ככל שפגשתם יותר את המציאות באמת, ככה רמת הסנוור הלכה ופחתה.

"מצד שני, רמת הציפיות לא השתנתה, ואז הפער בין המציאות לרמת הציפיות הלך וגדל. ככל שהפער בין הציפיות לבין המציאות גדול יותר, ככה אני רוצה פחות את הקשר. אני לא רוצה קשר שלא מתאים לרמת הציפיות שלי.

"כשהרצון הולך ופוחת ככה, גם יכולת ההכלה הולכת ויורדת.

"עברנו מספיק זמן כדי שנוכל לעבור לשלב הבא בטיפול. עכשיו הגיעה העת להתחיל להוריד את המשקפיים הוורודות של הציפיות, להוריד את המשקפיים האפורות של המציאות, ולהתחיל לראות באמת מה קורה פה. כלומר, לצמצם את הפער המדומיין שנוצר בין הציפיות למציאות".

הטור נכתב בהשראת הקורס של הרב אליהו לוי: טיפול שורש בזוגיות.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן