לכי לסבא וסבתא, ילדה. אל תדחי למחר

לכי לסבא, ילדה

לכי לסבתא, ילדה,

לכי,

אל תדחי למחר...

לכי תגידי להם כמה את אוהבת.

ואם הפתיחות הזאת קשה לך, אז רק תחבקי, תנשקי או לפחות תחייכי.

תהיי איתם, תדברי, תנשמי את הריח, תצחקי,

תשקיעי בקשר הזה כמו כל דבר אחר בחייך.

כי,

כי יום אחד, בשיבה טובה, סבא לא יהיה פה, וסבתא גם לא.

ובתוכך יישאר חור גדול ועמוק של געגוע צורב,

 של דמעות מלוחות,

של אלפי מילים שלא נאמרו,

של אהבה גדולה שלא היה מי שיבטא אותה.

יישאר בך רצון עז להיות איתם ולו עוד פעם אחת.

תהיה בך תחושת החמצה ועצבות על כך שלא השכלת להבין שיום אחד "תגמר הסוכריה".

ובלילות תחלמי עליהם, ובימים תדמייני שהם כאן לידך,

ותרצי רק להיזכר בהם שוב ושוב.

אז כל עוד הם בין החיים, לפחות תזכרי תמיד שאף אחד לא אל-מוות.

לכי לסבא, ילדה,

לכי לסבתא, ילדה,

לכי.

רוצים גם אתם לקחת חלק במדור של אתר הידברות, "המכתב שלא יישלח לעולם"? שלחו לנו את המכתב שלכם לכתובת support@htv.co.il ואולי נפרסם גם אותו.