"הצילו, בעלי חוזר בתשובה": איך מתמודדים כשרק אחד מבני הזוג מתקרב ליהדות?

מה צריך אדם לומר לאשתו, כאשר הוא חוזר בערב שבת מבית הכנסת, ורואה אותה יושבת עם קפה וסיגריה מול המסך? מתי מותר לאכול אוכל שבושל בסיר לא כשר? באיזה שלב אפשר להוסיף עוד שעות בלימוד התורה? ובכלל - איך מספרים לבני המשפחה על ההחלטה לחזור בתשובה? השאלות הן רבות, וכל בעל תשובה טרי מוצא את עצמו עומד מול עשרות כאלה. גם הרב אופיר טנג׳י היה שם, כאשר החל את תהליך החזרה בתשובה שלו, בגיל 14 בלבד. מאז הוא הספיק ללוות עשרות חוזרים בתשובה, וכתב את סדרת הספרים ״במקום שבעלי תשובה עומדים״. ״אף אחד מבני המשפחה לא אשם בכך שאדם חוזר בתשובה, הוא צריך לדעת איך לנהוג בצורה נכונה ומכבדת כלפיהם״, אומר הרב.

תאומים לאורייתא

תהליך החזרה בתשובה של הרב עצמו התחיל באופן לא צפוי. ״גדלתי בצפת, בבתי מרוקאי מסורתי״, הוא מתאר. ״הייתי ילד טוב, ואני זוכר את עצמי כבר כילד אומר לה׳ לפני השינה, ׳תעזור לי שאהיה יהודי טוב, שלא אעשה עבירות׳, בלי להבין אפילו מה אני אומר. בשנה שאחרי בר המצווה נהגנו להניח תפילין, ויום אחד ביקש ממני אחי התאום שנלך להתפלל שחרית בבית הכנסת הקרוב, לפני הלימודים. אין לי מושג מאיפה זה בא לו, אך הבקשה הזו לא מצאה חן בעיני. אמרתי לו ׳אנחנו מתפללים בבית עם תפילין, זה מספיק, אבא לא ביקש שנלך לבית הכנסת׳. אחי לא ויתר והצליח לשכנע אותי. הגענו למקום, ובסוף התפילה ניגש אלינו אדם, סיפר על בית מדרש שנפתח ליד הבית שלנו, והציע לנו לבוא. פחדנו לומר לו לא, הורגלנו לנהוג ביראה אמיתית מול תלמידי חכמים, אבל ביציאה משם רטנתי בפני אחי מדוע הוא מביא אותי למקום כזה״.

הסיפור לא הסתיים בזאת. ״שוב שכנע אותי אחי התאום לבוא לבית הכנסת ושוב ניגש אלינו אותו אדם. הוא סיפר בשנית על בית המדרש שהיה קרוב מאוד לבית שלנו, כאילו הקימו אותו שם רק בשבילנו. הפעם הוא הצליח לשכנע אותנו לבוא, ומצאנו את עצמנו יושבים ומקשיבים לשיעור בשבת לפני סעודה שלישית. בסיום השיעור, זרק שם מישהו שמי שלא אוכל סעודה שלישית יהיה בגיהנום. אני ואחי שמענו את זה והתחלנו לבכות, חשבנו שזה מה שהולך לקרות לנו, היינו כאלה תמימים. כמובן שהרגיעו אותנו, ועם הזמן התחלנו להגיע מידי יום לשיעור. תהליך ההתחזקות שלנו צבר תאוצה במהירות״.

איך הגיבו במשפחה שלכם לתהליך?

״לא היה להם קל. אנחנו משפחה גדולה ומלוכדת, נהגנו לעשות כמעט כל דבר יחד - לצאת לדוג, לבלות, ולפתע משהו השתנה. התחושה הייתה שאנחנו עוזבים אותם, והם כאבו את זה. הקושי הגדול באמת היה סביב היציאה לישיבה. בהתחלה הגיע רב לדבר עם ההורים שלנו, והם התפשרו איכשהו על ישיבה תיכונית. אבל ה׳ כיוון את דרכנו לישיבה ברכסים, מקום שעד היום אני לא יודע איך בכלל קיבלו אותנו אליו. בשבוע שלפני היציאה מהבית, התחושה לא היתה קלה. היינו אמורים להגיע לשם ביום ראשון, ובשבת אבא שלי הודיע, ׳אתם לא הולכים׳. שוב הגיע הרב לדבר ולהסביר, ובהגיע הרגע עלינו לרכב יחד עם אבא שלי. ביציאה מצפת עצרנו לתדלק, ושם הוא פגש את מנהל התחנה. מדובר באדם שהתבטא לא פעם נגד דרך התורה, ומחלון הרכב ראיתי איך אבא שלי אומר לו שהוא לוקח אותנו לישיבה. פחדתי כל כך שאותו אדם ישכנע את אבא שלי לבטל ברגע האחרון את הכל, והתחלתי לבכות בדמעות לה׳ שיעזור לנו. פתאום שמעתי אותו אומר לאבי: ׳אתה עושה את הצעד הכי גדול בעולם׳. לא האמנתי למשמע אוזניי״.

הימים הראשונים בישיבה לא היו קלים. ״היו לנו עדיין לא מעט חברים וחברות מבית הספר קודם, ולא ידענו איך להתמודד מולם. לפעמים נשארנו בבית המדרש רק כדי לא לפגוש אותם״, נזכר הרב. ״בכלל, כל הכניסה הזו לעולם התורה בגיל צעיר כל כך לא היתה פשוטה, ובאמת, שנתיים אחר כך, החליט אחי התאום לעזוב״.

מה קרה?

״חשבתי על זה, והבנתי שהוא עלה מהר מידי ולכן גם נפל. משהו בתהליך שלו לא היה מאוזן. בכל אופן, אני זוכר את השבת הראשונה שלי לבד בישיבה, הלב שלי היה קרוע. ישבתי ושאלתי את עצמי - ׳אם זה אמיתי, למה אח שלי עזב? ואם זה לא אמיתי - אולי עליי ללכת אחריו?׳ צעקתי לה׳ והתחננתי אליו שיראה לי את דרך האמת, ושם - באותה שבת, התרחשה הבחירה האמיתית שלי. היה ברור לי שאני נשאר״.

שינוי נוסף שהתרחש, הוא בהסתכלות של ההורים על המצב. ״אם קודם לכן היה קשה להם עם תהליך התשובה, עכשיו דעתם התהפכה לחלוטין. הוריי החלו לחשוש שאעזוב כמו אחי, ולכן הודיע אבא שלי ׳אתן לך כל מה שאתה צריך, רק תישאר דתי׳. היה לי קשה מאוד לבד, ואמרתי לאבא שלי שאני רוצה, אבל לא מבטיח. הייתי בסך הכל נער צעיר, ולא ידעתי לאן אגיע. אבא שלי ויתר, הוא אמר לי ׳אשמור שבת יחד איתך, אל תעזוב׳״.

איך אפשר להסביר את המהפך הזה ביחס שלהם?

״ההורים שלי ראו את השינוי שחל בנו לאורך השנתיים האלה. בכל פעם שהייתי חוזר הביתה מהישיבה, הייתי מבריק את כל הבית, אפילו את המקרר. בנוסף, השקידה בה למדתי עשתה להורים שלי הרבה נחת. הם קיבלו ילד טוב ורצו לשמור עליו. אגב, אח שלי חזר שוב בתשובה מאוחר יותר, ובעקבותיו גם רוב בני המשפחה״.

כשבגר, הגיע הרב לישיבת כסא רחמים. ״היתה בישיבה עוצמה של תורה, המקום הזה הצמיח אותי. ובאמת ברוך ה׳, זכיתי במהלך השנים לכתוב עשרות ספרים, להקים כולל דיינים, ולבנות בעשר אצבעות קהילות באילת, בראשון לציון ובארה״ב. היום אנחנו מתגוררים בראשון לציון, בקהילה מיוחדת שזכינו לפתוח בה בית מדרש לאברכים, ואני זוכה ללוות חוזרים בתשובה רבים״.

'הצילו, בעלי חוזר בתשובה'

העליות והמורדות אשר ידע בתהליך החזרה בתשובה שלו, והניסיון הרב בהדרכת בעלי תשובה שצבר, הובילו את הרב לכתוב סדרת ספרים על הנושא. ״בעל תשובה נכנס לעולם חדש שהוא לא מכיר בכלל, ובלי לימוד והנחיה - אין לו סיכוי לדעת איך להתנהג", מסביר הרב. "הספרים מראים איך אפשר להסתדר מבחינה הלכתית בכל מיני מציאויות מורכבות, והדבר החשוב ביותר - להירגע ולנהוג בנחת עם בני הבית. חלק גדול מההתמודדות הוא ברמה הזוגית והמשפחתית. לפעמים בתחילת תהליך התשובה אדם נמצא באורות, מרגיש שהוא חייב לשים כיפה, חייב טלית קטן. אשתו, לעומת זאת, עוברת טראומה קשה. הציצית הזו לא מתאימה לה, היא מתביישת בה. פעם סיפרו לרבי שלמה זלמן אוירבך על אישה כזו, והוא אמר, ׳אוי, איזה מסכנה׳. אפשר לשמוע נשים בתקופה הזו אומרות לא פעם, ׳נמאס לי מהבעל הזה, נמאס לי מהבית הזה׳. בנוסף, יש את כל החמודים האלה שבאים ואומרים לה, ׳מה, בעלך חוזר בתשובה?׳, ׳הוא השתגע?׳, היא מוצאת את עצמה צריכה להתמודד מול כמה חזיתות במקביל, ואין מי שיהיה איתה שם״.

מה אפשר לעשות?

״נגיד שאדם חזר בתשובה, סיים תפילת ערבית של שבת, ועכשיו הוא חוזר הביתה ורואה את אשתו יושבת מול הטלוויזיה עם מכנסיים קצרים, קפה וסיגריה ביד. איך הוא צריך להגיב? לומר לה ׳שבת שלום אשתי היקרה, שבת שלום אשתי החביבה, אפשר בבקשה לעשות קידוש?׳ לא לומר לה ׳תכבי את הטלוויזיה׳, או ׳תתביישי, איך את לבושה׳. ואז, אחרי שעשה קידוש, ליטול ידיים בנחת, ולא לומר לאף אחד מבני הבית להצטרף אליו לנטילה. כאשר מתחילה הסעודה, לשאול את כולם ׳מה שלומכם? מה נשמע?׳ אם מתאים לומר כמה דקות איזה סיפור יפה ונחמד, להגיד, ואם לא - עדיף לשתוק. אם בני הבית מוכנים לשמוע אותו - אפשר לשיר קצת, אחרת עדיף שלא. לדבר על הא ועל דא, שיהיה נעים, זה הדבר החשוב ביותר״.

דוגמא נוספת אותה מביא הרב, היא מהרב גריינמן זצ״ל. ״הגיע אליו אדם ואמר לו, ׳אשתי מדליקה לי טלוויזיה, לא מוכנה לשבת איתי בקידוש, היא מעשנת בכוונה בשבת, מדליקה לי רדיו - מה אני עושה?׳ הרב ענה לו, ׳דבר אחד לא הבנתי, מה אשתך אשמה בזה שחזרת בתשובה?׳ אותה אישה בסך הכל המשיכה בשגרת חייה, רק שמאז שחזר בתשובה, בעלה חשב שהיא עושה לו דווקא. אותו אדם המשיך ושאל בכל זאת איך אפשר לקדם את המצב, והרב ענה לו בשאלה, ׳מה אשתך אוהבת?׳ הבעל ענה ׳פרחים׳, והרב אמר לו ׳לך תקנה לה פרחים ותכתוב מכתב סליחה על איך שהתנהגת עד היום׳. אותו אדם היה המום, הוא לא חשב שזו התשובה שיקבל. בכל זאת, הוא הלך ועשה את מה שהרב אמר, וכאשר הגיע לאשתו עם הפרחים והמכתב ביד, גם היא הייתה בהלם. היא התרגשה מאוד לשמוע את ההתנצלות שלו על איך שהתנהג עד לאותו יום. האישה הזו החליטה שהיא חייבת לפגוש את הרב שייעץ כך לבעלה, ובהמשך חזרה בתשובה שלימה. ברגע שדרך התורה שדרה לה אהבה וכבוד, היה ברור לה שהיא מצטרפת אליה״.

בהקדמה לספרו, מרחיב הרב את הדיבור על כך. ״הסברתי שם איך צריך קודם כל להישאר בן אדם״, הוא אומר. ״בתחילת התהליך, למשל, אדם צריך לכנס את אשתו והילדים, לשבת איתם ולהבטיח להם - ׳אני לא משנה שום דבר בבית, מבטיח לא לעשות כפיה דתית, מבטיח להתייעץ עם רב על כל דבר, לא לשגע אתכם׳. חשוב גם לפרגן כאשר מן הצד השני באים לקראתו. זה לא פשוט להם, הם לא בחרו בדרך הזו״.

פירות הדרך הזו בוודאי יגיעו. ״בני הבית רואים איך אדם מתנהג ומגיבים לכך. היה פעם בעל אציל, עדין רוח, שאשתו לא שמרה מצוות. אותו אדם המשיך לתפקד במשך כמה שנים בדיוק כמו לפני החזרה בתשובה. הוא עזר עם הילדים, כיבד את אשתו, לא עשה פרצופים על שום דבר. יום אחד אשתו התקשרה אליו לעבודה ובקשה ממנו להגיע הביתה מוקדם. כאשר פתח את דלת הבית, הוא כמעט התעלף. היא עמדה שם, לבושה בצניעות, עם כיסוי ראש. הוא לא הבין מה קרה לה, ואז היא אמרה: ׳אתה חושב שלא שמתי לב עד כמה אתה מכבד? ראיתי איך לאורך כל הדרך איך אתה לא אומר אפילו מילה רעה אחת. ההתנהגות שלך כל כך הקסימה אותי וגם אני רוצה לכבד אותך, לכן מהיום נצעד יחד בדרך הזו'״.

דת בכיף

סבלנות, לדעת הרב, זו מילת המפתח. ״בעל תשובה חייב להתאזר בסבלנות, אחרת הוא יהרוס. עוד יותר מזה, לא רק שהוא יהרוס את היחסים עם אשתו ועלול להתגרש, אלא שככה הוא גם יעזוב את הדת. מי ששוכח את המשפחה שלצידו הורס הכל ומחלל את השם. לעומת זאת, מי שעושה את הדברים באופן מכבד, עושה קידוש השם גדול. אני זוכר את עצמי בתור נער צעיר חוזר מהישיבה ומנקה את המקרר. פעם אחת שמעתי את אמא שלי אומרת לשכנה ׳את יודעת, הוא לומד תורה, יש לו כיבוד אב ואם׳. אדם צריך להיות במצב של ׳ישראל אשר בך אתפאר׳, ורק הדרך הזו תגרום גם לצד השני להתקרב".

אבל לא תמיד הם מתקרבים

"לפעמים זה מגיע לאט לאט, ונכון - יש גם פעמים שזה לא מגיע, אבל לפחות המהלך הזה גורם לצד השני לכבד. הרבי מליובאוויטש היה אומר - לא כפיה דתית אלא דת בכיף. כאשר אדם מכיל את הצד השני ומבין שגם הוא היה שם עד לא מזמן, הדרך שלו מתקבלת בטוב. אי אפשר להפוך בית ביום אחד, ולכן חייבים לאזן ולהרגיע. הסבלנות היא אולי מרה, אך פירותיה מתוקים״.

הגמישות ההלכתית בתחום הזה היא גדולה. ״היה לנו מקרה של בעל שחזר בתשובה, אשתו כיבדה אותו, אבל ביקשה לאכול חמץ בפסח. הוא הגיע לשאול איך מתמודדים בתוך הבית במצב המורכב הזה. מקרה נוסף הוא של בן שאביו הדליק מנגל ביום טוב וצלה עליו בשר - האם בטוח שאסור לו לאכול מהבשר הזה? ההלכה מלמדת בדיוק מה אפשרי ומה לא, ולא תמיד התשובה היא ׳אסור׳. כאשר שואלים רב, מגלים שאפשר להתמודד אפילו עם חמץ בפסח, ושדין יום טוב אינו כדין שבת. כל מקרה כזה תלוי בפרטים שונים, ולכן מחייב שאלת רב, אבל רק כך אפשר להימנע מחיכוכים מיותרים עם בני המשפחה״.

(צילום: shutterstock)

גם סביב המטבח פועל אותו עיקרון. ״יש כללים הלכתיים, איך אפשר להסתדר ולאכול גם בבית בו המטבח עדיין לא כשר״, מסביר הרב. ״כאשר אדם מקבל מענה ברור, הוא יכול להסתדר עם המצב, וגם בני הבית שעדיין אינם שומרי מצוות יכולים להכיל אותו. היתה אצלנו משפחה בה הבעל והבן חזרו בתשובה, והאישה היתה במצב של אנטי גמור. בהתחלה - עם האורות הגדולים, עשה הבעל כמה טעויות, אך מאז הוא למד לא ללחוץ על אשתו ולתת לה את המרחב. אז בהתחלה המטבח לא היה כשר, והוא למד איך להסתדר עם המצב, והיא מצידה היתה מדברת איתי פעם בחצי שנה ושואלת מה תוכל להוסיף. עם הזמן, הם הטבילו את הכלים והכשירו את המטבח, רק שהפעם זה נעשה באופן מכבד ורגוע".

הדרכה צמודה של רב היא קריטית בתחום. "אדם צריך להיצמד למורה הוראה מובהק שיורה לו את הדרך, גם בעניינים גשמיים וגם בעניינים רוחניים", מסביר הרב. "כל מצב אחר מהווה ריבוי אורות בלי כלים, ומביא אדם להקל איפה שצריך להחמיר ולהחמיר איפה שצריך להקל - גם עם עצמו וגם עם בני ביתו. בנוסף, לפעמים לפי ההלכה צריך לנהוג בדרך מסוימת, אבל אותו אדם צריך לעשות את הדברים בקצב שלו. כשאחי ואני התחלנו את תהליך התשובה שלנו, אני זוכר שהגענו לסעודה שלישית, ומישהו שאל אותנו - ׳מה, אתם לא מברכים ברכת המזון?׳ ענינו לו שהרב לא אמר לנו, לא ידענו שצריך. הוא לא דיבר איתנו על כך מילה, ורק אחרי שפנינו אליו בשאלה, הורה לנו הרב לברך. הדרך המהירה היא לא תמיד זו הנכונה".

השאלות שעולות במקום הזה הן רבות. ״כך למשל, אנשים לפעמים שואלים מתי נכון להתחיל ללמוד יותר משעה ביום. יש מקרים בהם כדאי להתחיל, ומקרים אחרים בהם האדם ילמד שבועיים ויתפרק, אז צריך לבחון את זה לפי מה שמתאים לו. באותה מידה עולה השאלה האם ללכת לכולל או לא? לימוד בכולל הוא טוב, השאלה היא אם לאדם הספציפי הזה יהיה טוב. בשביל זה צריך רב, והוא מהווה את מפת הדרכים בתוך הסבך הזה״.

לסיום, אומר הרב. ״העולם לא הסתיים, אדרבה - אדם שמתחיל בתהליך של תשובה הולך להפוך לבעל טוב יותר לאשתו ובן טוב יותר להוריו. ראיתי את זה קורה במשפחה שלי - איך רובם חזרו בתשובה. רק קרובת משפחה אחת עדיין לא שם, אך גם היא אמרה לי פעם, ׳אם אני אחזור בתשובה זה יהיה בגללך. אתה לא כופה, לא מציק, לא מפריע, לא נכנס בכוח. הנעימות הזו היא מקסימה בעיני׳״.

הקליקו כאן לרכישת סדרת הספרים של הרב בהידברות שופס.