סיון רהב מאיר: כמה חינוך יהודִי מקבלים יהודי ארצות הברית?

1. "תדברי עם הבן הגדול שלי בעברית, ועם שני הקטנים באנגלית", כך היא אמרה לי בשבת בבוקר בבית הכנסת בניו-יורק. היא ישראלית לשעבר, אולי גם לעתיד, שחיה בארצות הברית כבר עשרים שנה. פגשתי רבים כמוה במסע ההרצאות כאן החודש, ופתאום שמתי לב שכמעט תמיד הילד הבכור הוא חריג לטובה: יש לו שם ישראלי, הוא מדבר עברית כי אבא ואימא השקיעו בו כשנולד, והוא גם ביקר בארץ יותר פעמים בילדותו. לא פעם האחים הקטנים שלו כבר אמריקאים לגמרי, אולי אפילו מתביישים בהורים הזרים והמוזרים שלהם. זה הזכיר לי קצת את הסיפורים על הילדים של עולים מתימן או מפולין, בשנות קום המדינה. איך הם ניסו להיות ישראלים יותר מהישראלים, בלי המבטא והמנטליות של הוריהם.

2. השאלות שנשאלתי כאן עסקו כמעט תמיד, קודם כל, במערכת הבחירות החמישית. או במילים מנומסות, לא אמריקאיות: מה נסגר איתכם? ניסיתי לענות בחיוך ש"אנחנו הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, אז אנחנו כנראה בודקים כל שנה מחדש שאנחנו עדיין דמוקרטיה", אבל זה לא הספיק להם. חוסר היכולת להגיע ליציבות ולמשילות, לממשלה של הרבה יותר מ-60-61 מנדטים מתנדנדים, מטריד גם אותם.

3. אבל עם כל הכבוד לפוליטיקה המקומית, בואו נדבר על רגע אתגרי העולם היהודי. זה לא מחקר מדעי, אבל מכל המפגשים שלי, נדמה לי שיש שני גורמים שיכולים לנבא את רמת החיבור העתידית של ילד יהודי אמריקאי לזהותו: בית הספר והמסע לארץ. כלומר, רמת החינוך היהודי ורמת הקשר לישראל.

חינוך יהודי באמריקה הוא יקר. חינוך יהודי באמריקה הוא הכרחי. זו משוואה לא מוסרית, שבה רק מי שיש לו אמצעים יכול להעניק לדור הבא את הידע על מורשתו. בגלל ההפרדה המוחלטת בין דת למדינה, ארצות הברית לא מממנת בתי ספר יהודיים. אפשר ללכת בחינם לפאבליק-סקול הציבורי, או לשלם שכר לימוד גבוה, אסטרונומי, וללכת לבית ספר יהודי. בבית ספר יהודי בלוס אנג'לס נקבו בפני פעם בסכום של 36 אלף דולר לשנה, לילד. יש כמובן מלגות ועזרה למי שאין לו, אבל לא נעים להיכנס לבית הספר שלא בדרך המלך, כמו כולם. וכך החלוקה האמיתית בקרב יהודי ארה"ב היא קודם כל בין הרוב שלא מקבל חינוך יהודי, לבין אלה שכן (בדרך כלל הם עשירים יותר, או דתיים יותר, כלומר אלה שיכולים להרשות לעצמם או אלה שמרגישים שזו חובה).

יש כאן רצף: יש מי שהולך רק לגן יהודי ומקבל מושגי יסוד, יש מי שממשיך לבית ספר יסודי לשנים משמעותיות של חינוך, ויש מי שממשיך עד סוף התיכון. הרוב לא שם. בקיץ, בני נוער רבים יוצאים לקמפ, מחנה קיץ יהודי (עד 120 יתנגנו להם משם בראש ברכת המזון וזיכרונות מ"יום ישראל") ולאורך השנה רבים לומדים בסאנדיי סקול יהודי, ביום ראשון, היום החופשי מלימודים, לקבל קצת השלמה. כעומק החינוך, עומק הזהות.

ומה בקשר לביקורים בארץ? רוב יהודי ארצות הברית לא היו בישראל. כשאנחנו מצטטים סקרים עם עמדותיהם על סוגיה כזו או אחרת, כדאי לזכור זאת. אבל מי שכן היה, השתנה לנצח. גם כאן, הטווח רחב: יש מי שרק ביקר פעם עם סבא וסבתא בילדותו, אבל זוכר. יש מי שבא לזמן קצר לתוכנית "תגלית" או "מסע", שיכולה להיות משנת חיים. ואפשר גם ללמוד בארץ שנה שלמה לפני הקולג', מה שרובם יגדירו גם בגיל שמונים כ"שנה המכוננת בחייהם". בקיצור, אמור לי כמה חינוך יהודי קיבלת וכמה פעמים היית בארץ, ואומר לך כמה אתה מעורב מבחינה יהודית וציונית.

4. אגב, יש כלל אצבע קטן נוסף לבדוק מה רמת האכפתיות והידע של היהודי שמולי. זה הרי מתחיל בסמול טוק. הוא שואל מאיפה אני, ואני עונה: ירושלים. אם אין לו שאלת המשך, אפשר ללמוד מכך עליו הרבה. זה כמו שמישהו יגיד לי שהוא גר בשנחאי. אין לי בדיוק לאן להמשיך איתו מכאן. אבל יש מי שירושלים היא עבורם בית, גם אם הם גרים בחו"ל: "איפה בירושלים?", הם שואלים, כי הם יודעים שיש הבדל בין רמות לגילה לרחביה. וגם: "יש לי דודה בקטמון", "באיזה מרחק את גרה מהכותל?", "היינו במחנה יהודה והתלהבנו מהשינוי שם". אמור לי מה תגובתך למילה ירושלים, ואומר לך מי אתה.

כל אלה הם עניינים של זהות ומהות, אבל תרשו לי לדבר גם תכלס: כל דולר שישראל תשקיע בנושא הזה, יחזור אליה בכפל כפליים. בעלייה, בביקורים בארץ, בתרומות, בקשר מתמשך.
אלה דברים שהמדינה והסוכנות היהודית צריכות לעשות, אבל גם כל אחד מאיתנו, שבטח מכיר מישהו שגר בחו"ל. אם לחזור לאותה ישראלית משבת בבוקר, שרק הבכור שלה יודע עברית: כשמדברים על הקרב על הדור הבא של יהודי אמריקה, אנחנו נוטים לדמיין את מארק צוקרברג או סטיבן שפילברג, ולא את הבן של רינה ומוטי, שבבית אמא קוראת לו שחר, אבל בבית הספר החבר'ה קוראים לו שון.

5. עכשיו לפרשה שקראנו השבת אני נוהגת לסכם פה בקצרה רעיון מפרשת השבוע, אבל בשבועות האחרונים זה הולך ונהיה קשה. אנחנו בספר דברים, שכולו נאום הפרידה של משה רבנו, הצוואה הסוחפת שלו. אי אפשר לקצר לכמה משפטים את כל האהבה והברכות שהוא מרעיף עלינו בפרשה, את האזהרות שלו לא לשכוח את המסע במדבר גם בימים של שפע ורווחה, את ברכת המזון שמופיעה לראשונה בפרשה, את התיאורים היפים של ארץ ישראל שאליה הוא לא יזכה להיכנס, את השחזור המרגש של שבירת לוחות הברית אחרי חטא העגל ושל קבלת הלוחות השניים, את כל דברי החיזוק והחינוך. אז בקיצור פרשת עקב, הגרסה המלאה מומלצת. שבת שלום.

הטור פורסם בעיתון "ידיעות אחרונות".