אל תתני לזבוב בכוס קפה - להרוס לך את כל היום. או את כל החיים

אני מתחילה את הבוקר שלי בכיף. 

כוס קפה טוב בספל קרמיקה משמחת, מתיישבת מול המחשב ומתחילה לעבוד.

תוך כדי כתיבה לוגמת לגימה אחת... מממ... קפה טעים. לוגמת לגימה שנייה ושתיים ושלוש, וברביעית - זה פתאום מכה בי. זבוב. בתוך הכוס שהכי משמחת אותי על הבוקר... 

נו, יופי. מה עושים עכשיו? אז יש לי בחירה (ראשונה הבוקר): האם להתעצבן או לקבל באהבה ולהכין כוס חדשה? את יכולה להתעצבן, ברור. השאלה היא לא רק איך נכון להגיב במצבים שמכעיסים ומקוממים אותך, אלא מה התגובה יכולה לעורר בך כרגע - שבכלל לא קשור למה שקרה. 

את מבינה? הזבוב הזה שנחת לי בקפה על הבוקר, הוא אותו זבוב שנחת אצלך בצורות שונות ומשונות, וניסה לעצבן אותך. במשך היום שלנו יש מלא מלא 'זבובים' מעצבנים שמאתגרים ומגרים את יצר הבחירה שלנו, ומה אנחנו עושים איתם? כשזבוב נופל אל תוך הכוס שלך זו הזדמנות. 

הזדמנות לא רק לגלות את מידת הכעס שבך ואת העוצמה שלה, אלא לעבוד עליה ולרכך אותה. 

אבל מה קורה לנו בפועל כשאנחנו פוגשות בזבוב בתוך הכוס שלנו? כמה מאיתנו באמת טורחות להתקרב אליו כדי להסתכל עליו ממש מקרוב כדי ללמוד משהו על דרכי הפעולה שלו? כמה מאיתנו באמת מבינות שיש כאן הזדמנות ללמוד? 

זבוב הוא זבוב הוא... זבוב. ובכל מקרה שלא יהיה - בין אם הוא מתעופף לך בין העיניים ובין אם מפרפר בתוך כוס הקפה ברגעיו האחרונים, הוא טורדני. הוא  מכוער. לא בא לך להתקרב אליו ולהתבונן בו. 

ככה בדיוק אנחנו מתנהגים כש'זבובים' מסוג אחר, מטרידים את שלוותנו. אנחנו מסיטים את הראש, מרחיקים את המבט - העיקר לא לראות את מה שמפריע לי, את מה שמבקש, צועק להתייחסות. 

הזבובים הם שם כדי להראות לנו שלפעמים יש הפרעות בדרך אל ה'טעים' שלנו, אבל גם שם יש לנו בחירה האם להתעצבן או האם לקבל באהבה ו'להכין' כוס חדשה של מה שמשמח אותנו. אם מצאת את עצמך אחרי שידוך כושל כשאת 'יורדת' על עצמך ועל כל העולם - הזבוב ניצח אותך. אם מצאת את עצמך כועסת על השדכנית או על המשודך - הזבוב ניצח אותך. אם מצאת את עצמך מדוכדכת, מתעצבנת, עצובה וחסרת אמונה - תהי הסיבה אשר תהי - הזבוב ניצח אותך. 

אני מכירה בנות שיש הרבה זבובים בחייהן, וזה קשה. קשה מאוד לגרש כל כך הרבה זבובים בו זמנית. אבל מה האלטרנטיבה? להתעצבן בלי סוף? להיעצב בלי סוף? מגיע רגע שגם הבחורה עם הכי הרבה קשיים בחייה, מתחילה להבין שעצבות, מרירות, עצבנות וויתור - הן לא הדרך. 

אז מה הדרך, מה נכון לעשות?

קודם כל, נכון - לעשות.

תעשי כל מה שאת יכולה כדי להתחתן. תתקשרי לשדכנית למרות שכבר אלף פעם לפני כן כעסת עליה. תצאי לפגישה עם עוד בחור, למרות שכבר אלף פעמים לפני כן - הפגישות העציבו אותך. כי זו הדרך. בדרך יש זבובים, והרבה, אבל התפקיד שלך הוא 'לשפוך את הכוס שאליה נפל הזבוב, ולהכין אחת חדשה'. 

אם חזרת משידוך שביאס אותך, תכיני כוס חדשה - תסתכלי על המציאות שלך בעיניים חדשות, רעננות וסלחניות. תתחדשי מבפנים עם כל מה שעובר עלייך מבחוץ... 

אז נכון, את המשקה הזה (או השידוך הזה) את כבר לא תמשיכי... אבל את ההוראות הכנה למשקה חדש את כבר יודעת, אז מה  מעכב אותך מלהכין אותו? מה מעכב אותך מלשפוך שתי כפיות סוכר (החומר הזה, שעושה את הכל למתוק... זוכרת?) ואפילו שלוש - אל תוך הכוס שלך? שיהיה מתוק, אז מה. זה עדיף על פני מר... 

תזכרי דבר אחד: הכל כולל הכל - זה הבחירה שלך. 

כמו שלא יעלה על הדעת להמשיך לשתות את המשקה שאליו נפל הזבוב - כך לא יעלה על הדעת להמשיך 'לצרוך' את מה שמעציב ומעצבן אותך. ותאמיני או לא - זה המחסום העיקרי ש^את שמה לעצמך בשידוכים. 

את מחליטה אם להמשיך לשתות את המשקה אחרי שהזבוב נפל אליו, את מחליטה אם להכין קפה חדש, את מחליטה כמה סוכר לשים בקפה שלך, ואת מחליטה באיזה כלי לערבב את הכל ביחד. את אחראית על הטעם, ומה שזה לא יהיה ב'כוס' שלך - אם זה לא טעים לך, את ורק את יכולה לשנות את זה. 

אז אל תתני לזבוב בכוס קפה להרוס לך את כל היום, או את כ-ל החיים. את אחראית על האופן שבו את מסתכלת על ה'משקה' שלך ועל האופן שבו את עושה אותו טעים או לא טעים לחכך. 

מקבץ משפטי העצמה לרווקים ורווקות (ולא רק) - שישמח גם אתכם