סיון רהב מאיר: הדיבורים המהדהדים של ישי ריבו

"שלום, שמי יואל שטיינברג, אני מתנדב ב'איחוד הצלה בית שמש'. ביום שישי שעבר עשיתי עם אשתי קניות לשבת, וכרגיל לקחתי איתי את מכשיר הקשר. תוך כדי קניות קיבלתי קריאת חירום על התעלפות של אישה מבוגרת במרכז המסחרי. מיהרתי לשם עם עוד כוננים, טיפלנו באישה, ואחרי העילפון היא חוותה סוג של חרדה, היפר-ונטילזציה. החובשת דיברה איתה, ניסתה להרגיע אותה, ואז האישה ביקשה שישירו לה שירי שבת.

"ביום-יום אני זמר, בדרך כלל אני שר כדי לשמח חתן וכלה. התחלתי לשיר לה 'י-ה אכסוף'. זה שיר שבת עתיק שאנחנו שרים בבית בכל שבת, והנה אני שר אותו באמצע מרכז מסחרי, כדי לחזק את אותה אישה.

"הכוננים הצטרפו אלי, ולאט לאט ראינו את הצבע חוזר לפנים שלה. ממש ראינו אישה שמקבלת בחזרה את כל החיות שלה, ותוך כמה דקות היא חזרה לעצמה לגמרי.

"אני מגיש עזרה בהמון מקרים, אבל אף פעם לא ראיתי דבר כזה. לימדו אותנו הרבה על כלים לטיפול במצבי חירום, אבל לא ידעתי ששירי שבת הם חלק מהכלים. בעצם, זה מה שהשבת עושה גם לנשמה שלנו, בכל שבוע".

ישי ריבו – על פרסום, רשתות ותורה

חשבתי שהזמר ישי ריבו יודע לכתוב, להלחין ולשיר. אתמול גיליתי שהוא גם מדבר נפלא. ריבו התארח בסדנת "נפגשות", ומאות בנות ראיינו אותו בזום.

הדר שאלה אותו על פרסום. "הפרסום הוא תופעת לוואי, חשוב מאוד לזכור זאת. הרצון הראשוני והעיקרי הוא להשמיע את מה שיש לי לומר. אומרים שהיום אם שואלים ילד מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול, הוא עונה: 'מפורסם'. אוקי, אבל מפורסם במה? מה אתה רוצה לתת לעולם? אתה רוצה להיות אושיית אינסטגרם? אני לא בטוח שזה הדבר הנכון לשאוף אליו. עדיף לחשוב קודם כל מה אתה רוצה לעשות, ויכול להיות שיתלווה לזה פרסום".

תמר ואמונה שאלו איך הוא שומר על הפרטיות והמשפחה. "לא הכרזתי על זה פומבית, אבל בשנתיים האחרונות אני נמצא פחות ברשתות החברתיות. זה נתן לי הרבה שקט בלב, לא להיות סביב הדבר הזה כל הזמן, לא לחשוב מה יגידו ומה אני אמור להגיד על מה שיגידו. הרגשתי שלחיות כל הזמן את הסביבה ואת מה שהיא אומרת זה לא דבר טוב עבורי. צריך להיות מודע לסביבה, בהחלט, אבל לא לחיות על פיה".

רותם שאלה על תהליך כתיבת השירים, ועל ההצלחה של שירים שכל כך מלאים בפסוקים וברעיונות מהמקורות. ישי ענה: "זה מגיע ממקום שהוא גבוה יותר ממני ומכולנו. השירים מתבססים על מדרשים ודברי תורה, שהם דברי אלוקים חיים. זה לא אני. זה חלק מהתפילה, מחז"ל, ולכן הנשמה של אנשים מתחברת. אנשים כותבים לי הרבה פעמים: 'אני לא אדם מאמין, אני אתאיסט, אבל השיר הזה נגע בי, עשה לי משהו בלב'. רגע, אם אתה חולק על התוכן של השיר, אז איך הוא נגע בך? כנראה שהכוח של המוזיקה יחד עם הכוח של דברי תורה שאני רק ליקטתי לשיר – עושים איזו פעולה בנשמה שאי אפשר להסביר באופן הגיוני".

בסוף השיחה הבנות ביקשו שישיר את ״סיבת הסיבות״ (אלא מה), אבל הדיבורים המשיכו להדהד לי אחר כך בראש, לא פחות מהשיר.

מחשבה לסוף אוגוסט

סוף אוגוסט. שתי מילים שאומרות הכול. הנה מחשבה שאולי תיתן כוחות למיליוני הורים, ילדים, בני נוער, סבים, סבתות, בוסים, לכל מי שעומד בפקק, או מחפש עוד אטרקציה, ובעיקר שואל מתי שנת הלימודים כבר מתחילה: אז זהו, ששנת הלימודים לא מתחילה בשבוע הבא. שנת הלימודים האמיתית היא עכשיו. החופש הגדול הוא זמן הלימוד המשפיע והמשמעותי ביותר, הזמן שבו הילדים לומדים איך החיים האמיתיים נראים – איך ההורים שלהם מדברים, עובדים, נוהגים, מתנהגים בפארק או במלון, ואיך כל העולם הגדול הזה שמחוץ לבית הספר מתנהל. הם פשוט לומדים אותנו עכשיו. אלה חוויות חיים שייצרבו בהם לעד.

ברור, החופש ארוך מדי, והסבלנות אוזלת. ובכל זאת, רגע לפני שאנחנו "מפקידים" אותם שוב בידי מורים ומורות (תודה לכם!), צריך לזכור שהקשר הכי משמעותי בחיים הוא כנראה הקשר הזה – של הורים עם ילדיהם. אחרי כל הכתבות שעושים תמיד בתחילת השנה על "המורים הכי טובים", אין ספק שהמורים שהכי משפיעים עלינו - הם ההורים.

הרי כמעט כל קשר אפשר לנתק. חברות יכולה להסתיים, נישואים יכולים להיגמר בגירושין, חוזה אפשר להפר – אבל קשר של הורות אי אפשר להפסיק בשום אופן. גם אם רבים ולא מסכימים, גם אם אומרים דברים חריפים, הורים וילדים לא יכולים לבטל את מה שמחבר ביניהם.

זה קשר כה חזק, עוצמתי ובסיסי, שהפרשה שנקרא השבת ("ראה") משתמשת בו כדימוי לקשר בינינו לבין אלוקים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". כלומר, גם אם נוצר נתק, גם אם התרחקנו, התבלבלנו, שכחנו מה היעד שלנו – אנחנו תמיד נשארים בנים.

בהצלחה בימים האחרונים של שנת הלימודים הזו.

תפילה על הקמפינג

"שלום סיון, כאן הדס ליקסנברג, רכזת של שכונת שרת בלוד מטעם ארגון 'לודאים' ו'קרן שחף'. בארבע השנים האחרונות אנחנו מנסים להפוך את השכונה המאתגרת הזו לקהילה אחת. אחד הרצונות שעלו מהשטח הוא לבקר במקומות בארץ, למשל בירושלים. אז יצאנו ליום טיול בבירה, כולל בשוק מחנה יהודה ובכותל המערבי.

"בכותל, אחד הילדים, עולה מאתיופיה, שאל אותי אם החלומות שמבקשים בכותל מתגשמים. אמרתי לו שבעזרת השם, כן. לא שאלתי אותו מה החלום שלו, אבל בדרך חזור הוא ביקש לגלות לי, וכך אמר: תמיד בתחילת השנה המורה שואלת את התלמידים מה הם עשו בחופש, והם עונים: 'טיול', 'קמפינג'. מה זה קמפינג? אמרתי בכותל שגם אני רוצה קמפינג.

"התרגשתי ואמרתי לו: קדימה, בוא נארגן קמפינג. חשבתי שייצאו איתי שלושה-ארבעה ילדים. אני כותבת לך כשאנחנו בצפון עם שלושה אוטובוסים, חמישים אוהלים והמון גברים, נשים וילדים. פשוט הוצאנו שכונה שלמה לטיול בצפון, עבור רובם – לראשונה בחייהם.

"בשבועות האחרונים ערכנו מבצע של גיוס אוהלים, שקי שינה וציוד, והמון המון אנשים טובים, קהילות ובעלי עסקים התגייסו ותרמו. התחושה הייתה שעם ישראל כולו רוצה שהשכונה הזו תצא לטיול.

"היום היינו בשיט בכנרת, בטבריה ובמעיין בצפון. מחר נהיה בעמק המעיינות ובבית שאן. קשה לי להסביר לך את המשמעות. כל הזמן מתנגנים לי בראש הפסוקים שקראנו בשבת בפרשה, על הארץ הטובה שכולנו נחזור אליה: 'כִּי ה' אֱלֹוקיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ'. ואם אתם רואים אותנו היום בצפון, בואו להגיד שלום.

"הסתכלתי באוטובוס בדרך על הילד ההוא, שהכול התחיל מהתפילה שלו בכותל. בתחילת שנת הלימודים הוא באמת יספר למורה שלו שעשה קמפינג בצפון הארץ".