זהו, האהבה שלי אליך מתה. או שלא

"אני מרגיש שאיבדתי את זה", אמר צביקה.

"למה הכוונה?", שאלתי.

"אני מרגיש שהקשר שלנו הלך למקום אבוד, שהוא באיזה מקום מת. אלינור, האהבה שלי אליך מתה", פנה לאלינור בכאב.

"צביקה, זו קביעה מלחיצה מאוד, צריך להביא לפה צוות רפואי שיקבע אם היא מתה או לא, לא כדאי שתסיק מסקנות מהר כל כך", עניתי לו בחיוך.

"הנה, בבקשה. את הצוות הרפואי, את לא חושבת? אם אני כבר לא מרגיש כלום, ואין לי שום מוטיבציה לעשות כלום ביחד, את לא חושבת שזה אבוד?", שאל.

"יש לי שאלה אליך. למה בעצם התחתנת עם אלינור? מעניין אותי מאוד לדעת, מה היה מיוחד כל כך באלינור שהתחתנת דווקא איתה? הרי היית יכול להתחתן עם הרבה בנות אחרות, ובכל זאת בחרת דווקא אותה".

"לפני שהכרתי אותה, הרגשתי בודד מאוד", התחיל להסביר.

"באמת? היית מוקף בלי סוף אנשים, משפחה גדולה, כל הזמן מוקף באנשים… הדבר האחרון שהייתי יכולה לחשוב עליו זה שהרגשת בודד", התפרצה אלינור לדבריו.

"אלינור. לא כל קשר מצליח להוציא בן אדם מתוך הבדידות שלו. יכולים להיות לבן אדם אלף חברים, הוא יכול להיות מוקף כל הזמן באנשים, והוא בכל זאת ירגיש בודד".

"למה?", שאלה בסקרנות.

"כי הבדידות קשורה לתחושה של אכפתיות אמיתית. על מנת לצאת מתחושת הבדידות הזאת, זה לא מספיק שאני ארגיש שיש סביבי אנשים. אני חייבת להרגיש שלמישהו באמת אכפת ממני, שאני והצרכים שלי באמת חשובים לו. זה מה שמוציא אותי מתחושת הבדידות.

תביני, אלינור, מה שקרה לצביקה, זה שהוא הרגיש שהאנשים סביבו לא משדרים לו אכפתיות אמיתית, או לחילופין, שבאמת לא היה אכפת להם מספיק".

"אמת", אמר צביקה.

"ומכל מה שצביקה סיפר בעבר, הוא חוזר עכשיו שוב לאותו מקום. הוא מרגיש שלא אכפת לך ממנו מספיק, הוא מרגיש חסר גדול ממך. חסר בהתעניינות שלך בו", השבתי לאלינור.

"כן, אבל אני מזמן הרמתי ידיים ממנו. הוא בכלל לא משקיע בי, לא מעניק לי, לא דואג לי. רק מעניינת אותו קבוצת רוכבי האופניים שלו, שהולכים ועושים מסלולים ברחבי העולם, ולפעמים הוא נזכר שיש לו גם בית עם אישה וילדים…", התגוננה מיד.

"צודקת. בגלל שהוא הרגיש שאת לא מספקת לו את מה שהוא צריך, אותה תחושת אכפתיות שחשובה לו כל כך, אז אוטומטית הלב שלו לא נפתח אליך".

"איך הייתי אמורה להבין את זה? הוא מעולם לא אמר לי", שאלה.

"הוא ניסה לשדר לך את החסר שלו".

"איך?".

"מה שאני הולכת להגיד עכשיו, הוא קשה וגם כואב!

"בגלל שהוא הרגיש שלא אכפת לך ממנו, האופן שבו הוא הפגין לך את זה היה על ידי זה שהוא פשוט הראה לך שהוא מסתדר לבד".

"איך בדיוק?", שאלה.

"כל מיני דרכים מגוונות. אחת הדרכים הבולטות שהעלית כאן, ושגם יצרה ביניכם הרבה חיכוכים, היא שהוא אימץ את קבוצת רוכבי האופניים שלו. כל זה, על מנת להראות לך שהנה, הוא לא צריך אותך, הוא יכול להסתדר בלעדיך.

"הוא פיתח עולם משלו, שגם היה הבריחה שלו, וממילא הוא הראה לך שהוא לא זקוק לך, שהוא מסתדר טוב בלעדיך, וזה גרם לפרדוקס בעייתי מאוד בקשר".

"איזה פרדוקס?", שאלה.

"הוא עשה את ההפגנה הזו בצורה לא מודעת. התחיל להצטרף לקבוצת רוכבים, יצא למסעות… על מנת שתביני שאת לא נותנת לו את מה שהוא זקוק לו, שהוא זקוק לאכפתיות, והוא לא מרגיש שבאמת אכפת לך.

"אז הוא עשה את ההפגנה הקשה הזו, וקיווה שבעקבות ההפגנה תביני ותקלטי למה הוא זקוק, שיהיה לך אכפת ממנו.

"באופן פרדוקסלי, מה שאת קלטת – זה שהוא לא צריך אותך. יש לו עולם משלו של רכיבת אופניים, והוא לא צריך אותך. את אפילו לא קלטת שמדובר בהפגנה".

"איך אני אמורה להבין שהוא עושה פה הפגנה? חשבתי שהוא באמת מסתדר בלעדי ולא צריך אותי".

"מה זה בעצם גרם לך?", שאלתי אותה.

"מה?".

"להתרחק", עניתי.

"אבל היינו בטיפול זוגי, ושמנו את כל הדברים על השולחן. הרי סיפרתי לו שהדבר שהכי מפריע לי אצלו זה קבוצת הרכיבה שלו וההתעסקות המוגזמת הזו שם…", אמרה.

"גם אני אמרתי לך שאני מרגיש בודד בקשר, וזה לא הוביל לשום מקום", הגיב צביקה מיד.

"צביקה, בשלב הזה, שהיא כבר מבינה מצוין מה אתה צריך ממנה, היא לא יכולה לתת לך את זה.

היא מרגישה שאתה מנסה לסחוט ממנה אכפתיות, ואז אוטומטית היא מרגישה שהיא לא מסוגלת לתת לך את האכפתיות הזאת.

כשהגעתם לשלב ששמתם כבר את כל הדברים על השולחן, זה בכלל לקח לה את כל המסוגלות לתת לך את אכפתיות, כי היא הרגישה שאתה מאיים לבלוע אותה, לחנוק אותה. היא הרגישה מחנק. היא הרגישה שהצורך שלך באכפתיות כאילו חונק אותה ומשתלט עליה. היא הרגישה שאתה רוצה את כל כולה, ודורש ממנה שהיא תראה לך אכפתיות ותחשוב עליך כל הזמן… זה מאיים מאוד, וגדול עליה".

"לא הבנתי, את מאשימה אותי בזה שלא התעניינתי בו כל השנים האלה? אולי הייתי עסוקה עם גידול הילדים? אולי היו לי עוד דברים על הראש???", התפרצה בכעס.

"חס וחלילה, אני לא מאשימה אותך. זה בכלל לא תלוי אם חוסר ההתעניינות שלך היה מוצדק או לא, זה פשוט היה האינטרס של צביקה בתוך הקשר, והוא לא קיבל את האינטרס שלו, וזה גרם לו לא להצליח לספק את האינטרסים שלך. וככה נוצר הבוץ הזה שהגעתם אליו אחרי כל השנים האלה".

"אני הרמתי ידיים. היינו כבר אצל כל כך הרבה מטפלים. מה לא אמרו לנו?

"שאני ארכב פחות, שאני אהיה יותר בבית, שנעשה יותר דברים ביחד, שאדבר אליה בצורה מסוימת… לא הפסיקו לנסות להנדס אותי. נמאס לי, אני רוצה להיות אני וזהו…", התלונן צביקה.

"תקשיבו, הדרך לפתור את המשבר הזה שנקלעתם אליו, הא לא על ידי ניסיון לפתור בעיה-בעיה, כמו שציינת, אלא רק על ידי עלייה לממד חדש בקשר.

"אנחנו רוצים לרומם את הזוגיות שלכם לממד חדש, שבו הקשיים האלה כבר לא יהיו קיימים.

"צביקה, כל ניסיונות ההפגנה שעשית לקבל מאלינור את היחס המיוחד שאתה זקוק לו, רק העצימו את התהום והפער שנוצרו ביניכם".

"אני מרגיש חוסר אונים".

"למה?", שאלתי.

"מה כבר אני יכול לעשות? אם אני בא ומבקש ממנה להתעניין בי, אומר לה שזה חשוב לי שארגיש שאכפת לה ממני והיא לא עושה את זה, זו תחושת חוסר אונים גדולה מאוד, אני תלוי בה לגמרי", אמר בייאוש.

"יותר מזה, לא רק שאתה לא מצליח לגרום לה לתת לך את מה שאתה צריך, אלא כל הניסיונות שעשית רק גרמו למצב להיות הפוך, אז יש סיבה מוצדקת לסיבה שאתה בחוסר אונים. המצב הוא בלתי אפשרי, ופה נמצא הפתרון!

"אם אתה בחוסר אונים, אתה צריך עכשיו לחשוב איך חוסר האונים שלך יכול להביא אותך להיפתח למקום בנפש שלא הכרת עד היום, שלא ידעת על קיומו.

"הסיבה שהביאה אותך להרגיש חוסר אונים, זו אלינור שלא מספקת לך את הצורך שלך.

"אבל יש סיבה לסיבה, יש את מסובב הסיבות".

"ומה בדיוק מסובב הסיבות רצה?", שאל.

"הוא רצה שתהיה בחוסר אונים".

"למה?", שאל בהתרעמות.

"כי חוסר האונים פותח אותך לממד חדש בנפש", הסברתי.

"איזה ממד?", שאל בסקרנות.

"חוסר האונים פותח אותך - לחפש. לחפש צורה חדשה של זוגיות".

"כאילו בעקבות זה אני אמור לחפש זוגיות אחרת? זה פותח אותי בעצם לפרק ב'?", שאל.

"חס וחלילה, זה פותח אותך לחפש אפיון חדש של הזוגיות. אבל בשביל זה אתה חייב לבודד לגמרי את כל הרגשות הקשים שאתה מרגיש - מהסיבה שבגללה אתה מרגיש את זה. אתה חייב לנתק את אלינור מהסיבה שבגללה אתה מרגיש את הקושי והכאב הזה".

"אבל זה נוראי, להיות בכזה חוסר אונים", השיב.

"צביקה, חוסר אונים הוא תחושה טובה. זו לא תחושה שצריך לברוח ממנה. אדם שלא מרגיש חוסר אונים - לעולם לא ינסה לחפש משהו חדש. לא יחפש פתרון למצוקה שלו.

"בוא נבודד רגע את תחושת הבדידות שאתה מרגיש בעקבות זה שלאלינור לא אכפת ממך יותר… מי אמר שהתפקיד שלה הוא להוציא אותך מהבדידות? אדרבא, אתה צריך לנסות להחליט בתוכך שאם אתה רוצה לא להרגיש בודד, אז אתה צריך לחפש קשר עם אלינור. אתה לא צריך להיות בעמדה שעל ידי זה שאם יהיה לה אכפת ממך תקבל הרבה תחושה של קשר ואז תצא מתוך תחושת הבדידות. זה הפוך לגמרי", הסברתי.

"אבל אם אני מרגיש בדידות, זה אומר שאני צריך קשר", השיב.

"נכון מאוד, אז קדימה! קום ותחליט שאתה הולך ליצור קשר עם אלינור. תתחיל להתעניין בה, לחשוב עליה.

"ממילא, אם אתה הולך לחפש את הקשר עם אלינור, היא תרגיש שאתה לא רוצה ממנה כלום, ופשוט אכפת לך ממנה. היא תרגיש שאתה לא מנסה לסחוט ממנה דבר.

"זה יחזיר לה את התחושה של היכולת להעניק לך את כל האכפתיות שאתה זקוק לה.

"כל זה מתחיל משינוי תפיסה, שינוי תודעתי. הפתרון של הבדידות שלך לא נמצא אצל בת הזוג, אלא אצלך. אם אתה מרגיש בדידות, אז אתה צריך לקום ולחפש את הקשר".

הטור נכתב בהשראת הקורס של הרב אליהו לוי: טיפול שורש בזוגיות.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן