חוזרים ללימודים: 3 דברים שכדאי למורים לזכור

השבוע תלמידי עם ישראל חוזרים ללימודים, וזו הזדמנות לדבר, הפעם לא להורים, אלא דווקא למורים ולמורות, אנשי החינוך היקרים. רציתי להציע 3 נקודות, שכדאי לקחת איתנו ולזכור כל השנה.

1. זוכרים מדוע בחרתם במקצוע הזה? יש איזו תחושת שליחות כזו, שכנראה גרמה לכם לרצות ללוות את הנשמות היקרות בתהליך החינוך שלהם. עם הזמן, בדרך הטבע, קצת נשחקים, ומתרגלים לעסוק בשגרות הטכניות, של עיסוק במשמעת ושל ציונים, אבל צריך לעצור ולהיזכר בלב של ההתחלה, בתכלית, במשמעות ובשליחות. כדאי למצוא דרכים להיזכר, עכשיו, ובעצם בכל יום, באותה תחושת שליחות של ההתחלה.

2. ‏יש הרבה עצות והרבה כללים בחינוך, אבל אחד המשמעותיים הוא הכלל שאמרו חז"ל במסכת אבות: "יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך". כבוד זה עניין רציני מאוד, וכשפוגעים בו - זה מותיר צלקת מדממת. לפעמים בלי לשים לב, איזו הערה צינית, איזו האשמה לא מבוססת או מדויקת מספיק, או איזה עונש לא מידתי, יכולים לפגוע בנשמה רגישה ולהיות טראומה של ממש. אנחנו בקושי שמים לב, עוברים הלאה, אבל הזיכרון הצורב מחסן את הילדים נגד הערכים שבשמם אנו מדברים, ומייצר אנטי וריחוק. אני לא אומר שאסור להשתמש ב"שמאל דוחה", לפעמים צריך בהחלט, אבל תמיד צריך להתנהג בכבוד. וצריך גם להתפלל שלא תבוא לידינו תקלה. נכון, כרגע הם קטנים, וגם דעתם קלה. זה זמני, הם יגדלו, בעזרת השם. וכדי שהם יגדלו באופן בריא, צריך לקחת ברצינות את דברי חז"ל שכבודם יהיה חביב עלינו כשלנו, ושניזהר בכל כוחנו שלא לפגוע בהם ובכבודם.

3. ‏כלל נוסף, שגם הוא משנה במסכת אבות: "אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". מי שאוהב - מצליח להשפיע. האהבה היא הגשר עליו ניתן באמת לומר דיבורים שיתקבלו על הלב. גם על זה צריך להתפלל, אדרבה, תן בלבנו שנראה כל אחד מעלות חברינו. ותלמידינו. שנמצא דרכים לתת להם תשומת לב אישית. משהו קטן מעבר, חיוך או מילה טובה. אפילו עם התלמידים המאתגרים יותר. זה משתלם. מעט אכפתיות, הקשבה ואמפתיה מצליחים לחבר יותר מהכל.

מרן הרב שטיינמן זצ"ל אמר פעם למחנכים את המשפט הבא: "בזכות ארבעת התלמידים הטובים בכיתה - יש למורה עולם הזה, בזכות ארבעת התלמידים המאתגרים בכיתה - יקבל המורה עולם הבא, ועל שאר הכיתה – עליהם הוא מקבל את המשכורת שלו". יש בדבריו חידוש מדהים. עיקר העולם הבא - הוא דוקא על המאתגרים! אנחנו מיצגים משהו, ומילה טובה בזמן הנכון יכולה להעלות למסלול המראה, "מָוֶת וְחַיִּים בְּיַד לָשׁוֹן" (משלי י"ח כ"א).

לא קל להיות מורה. בניגוד למאבחן, שמקבל אלפי שקלים על כל אִבחון, בתנאי קליניקה נוחה ונעימה, המורים צריכים בעצם לעשות אִבחון לכל התלמידים שבכיתה, כל הזמן, כדי לא לטעות, לא לפגוע בכבודם, להצליח להתחבר אליהם רגשית, ולתת לכל אחד מהילדים תחושה שהוא מיוחד ואהוב, מוצלח ומוערך. ועל הדרך גם להספיק לעמוד ביעדים וללמד חומר מורכב. זה לא קל. גם לא תמיד רואים את הפירות: אנחנו זורעים זרעים, והפירות לפעמים צומחים רק לאחר זמן. אבל זו הדרך: להמשיך בהתמדה להשקיע, לאהוב ולהאמין בילדים!