האם אפשר לטפל באובססיביות ובכפייתיות?

בני, בן שלוש וחצי, מרגע שמגיע הביתה מהגן, בשעה ארבע - הוא כל הזמן מייבב ובוכה בלי הפסקה. נראה לנו שהוא עייף, כי לא פעם הוא בוכה עד שנרדם, וכשקם הוא ילד אחר. אנחנו מנסים להרגיע אותו, אבל לא מצליחים. הוא מנדנד, רב עם אחותו, לא רוצה כלום, מפריע לתינוק לישון ומושך דברים. אנחנו לא מצליחים להשתלט עליו ולהפסיק את הבכי. מה אנחנו יכולים לעשות?

ילדים עייפים הם בעייתיים, מתקשים לשבת בשקט, לשחק ברגיעות, וליהנות משהות בחיק המשפחה.

כשהם לא מתנהגים כראוי, הם "זוכים" בהרבה מאוד יחס. כולם מנסים להתחנף לילד, כדי שיפסיק לבכות, מציעים לו ממתקים ופרסים, או להפך, מתרגזים עליו ומתעצבנים.

נסו להשכיב את הילד לישון בלילה בשעה מוקדמת יותר, כך שיישן בלילה יותר. ייתכן מאוד שחסרות לו שעות שינה. השתדלו שבבוקר לא יקום בשעה מוקדמת מידי, עד כמה שהדבר תלוי בכם.

ברגע שלא יהיה עייף כל כך – הוא יהיה רגוע יותר.

אם בכל זאת ימשיך לבכות ולנדנד, השתדלו לא להתייחס לזה יותר מדי. אל תשאלו: "למה שוב אתה בוכה?", אל תאמרו: "די, כבר, נמאס!!!", אל תנסו לשדלו בדברים.

קראו לו כמו לכל הילדים האחרים שלכם, דברו אליו כאילו לא בכה לפני רגע. אל תתנו לו יחס שונה לטוב או לרע, בגלל שהוא מנדנד. אם לא ירוויח דבר מבכיו, כנראה יחדל מלבכות.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

איך אדע לאבחן אם אני אובססיבי מידי? והאם יש טיפול יעיל לאובססיות וכפייתיות?

אובססיות נמצאות על ספקטרום, או רצף, שמשתנה באופן תמידי. תוכל/י להרגיש שיום אחד האובססיביות גבוהה ועוצמתית מאוד, ויום אחר – פחות. השונות קשורה גם לתקופות או למצבים מעוררי לחץ לעומת מצבים רגועים, וגם למשך החשיבה. כך שניתן לומר שישנן אובססיות שמשפיעות על המצוקה שלנו יותר או פחות. “אובססיבי מידי” זה מצב יחסי ואינדיבידואלי, אך כאשר האובססיות מתחילות לנהל לנו את החיים, להסיט אותנו מביצוע הפעולות שחשובות לנו ולגרום לנו להרגיש שרמת החרדה עולה עם הזמן, נראה שכדאי להגדיר את המצב ככזה הפוגע בתפקוד ובמצב הרוח. בכל מקרה, אם את/ה סובלים מהחשיבה הטורדנית - במקרים רבים יש מה לעשות כדי למתן את החשיבה ולהפחית את הסבל.

טיפול שעיקרו מניעת תגובה כפייתית הוא טיפול התנהגותי מבוסס על חשיפה הדרגתית למקור הדאגה, תוך הימנעות מהתגובה הכפייתית. התהליך מלמד איך ניתן להתעמת עם הפחדים (המחשבות) מבלי להגיב אליהן באופן אוטומטי וכפייתי (כמו שטיפות חוזרות ונשנות, או בדיקות נוספות ליתר ביטחון אף על פי שהן חסרות הצדקה וההקלה היא זמנית בלבד והחרדה רק עולה ועולה עד למצב של חוסר תפקוד). המשמעות של הטיפול היא שהוא מתמקד בתחושת הדחף, ומאפשר להכיל אותה ואת המחשבה המאיימת.

(אורלי סמירה, יועצת זוגית ופסיכותרפיסטית CBT)