איפה היינו עד היום? איך לא אספנו את כל האוצרות שמולנו?

דומה שאין כמו תקופתנו המזכירה יותר מתמיד את המשל המפורסם והידוע, על הולך דרכים שהגיע ברגע הנכון לאגם, שם השתכשכה במים בתו של המלך. לפתע מול עיניו הסתחררה הנסיכה לתוך מערבולת, ולחרדתו החלה דמותה לשקוע במי האגם. כיוון שהיה היחיד שראה זאת, שם נפשו בכפו, זינק למים והציל אותה ברגע האחרון. מובן שכשנודע למלך על המעשה האבירי של הצלת חיי ביתו, הרגיש חובה עצומה לתגמל אותו והזמינו לארמון.

הפרס אמור היה להביע את רחשי תודתו, וכיאה למלך רם ומכובד - החליט ללכת על כל הקופה. הוא סיכם עם האביר המציל שיבוא ביום מסוים לחדר אוצרותיו משעה 8 בבוקר עד שעה 8 בערב, כדי שיוכל להוציא משם כל מה שחפצה נפשו וכל מה שמתאווה לבו. אבל סיכם שהוא מדייק מאוד בשעה, לא דקה לפני ולא דקה אחרי. "מה שתספיק להוציא - הרי הוא שלך".

המציל המאושר לא ידע את נפשו. מאדם פשוט ועני הוא הולך להפוך ביום אחד לעשיר הגדול במדינה. כששמעו על כך חבריו הציעו לו לשכור משאיות ורכבי הובלה כדי להוביל את האוצר למערה שנבחרה על ידו.

השרים, ששמעו על כך, החלו לדבר על לבו של המלך, שההחלטה היא גרועה. מתי נשמע שמלך פותח בקלות את חדר אוצרותיו? הרי בכמה שעות יכול אותו זוכה לחסל הכול. כדאי מאוד לבטל זאת מיד, ולתת לו פרס אחר. המלך ציין בפניהם שאת החלטת המלך אין להשיב, ועל כן יהיה חייב למלא אחר הבטחתו, אבל הוסיף - אדרבא, אני יודע שההחלטה שלי הייתה חפוזה ולא שקולה, תנו לי עצה איך לגרום לו להוציא כמה שפחות.

יועץ המלך, שהיה פיקח במיוחד, העלה רעיון מבריק. הם יכניסו לבית גנזי המלך נגנים מעולים בכל פינה, שינעימו את רגעיו. מעבר לזה יכניסו בר של יינות משובחים ויקרים, גם יינות שיכר ומשקאות משכרים, כדי לגרום לו לשתות והשתכר. מעבר לכך יכניסו לשם שחקנים מהשורה הראשונה, שיעלו הצגות שאי אפשר יהיה להתעלם מהן, ויוסיפו ספות שינה למנוחה. במקביל יבררו כבר עכשיו מה הוא אוהב ומה תחביביו, ויוסיפו דוכנים בהתאם. כל זה יגרום לו להתעכב ולהאט את קצב העבודה, ואולי לנוח בינתיים ולהתענג על מנעמי השעה.

המלך יצא מרוצה מהפגישה, וכבר לא דאג לממונו. הגיע היום המאושר, ובשמונה בדיוק התייצב הזוכה המאושר בפתח אולם האוצרות, מלווה ברכבי הובלה. הוא הורשה להיכנס לבדו ללא, מלווים, כשבידיו שקים ריקים.

תחילה הסתנוור מהיהלומים הזוהרים ומכל האוצרות הנוצצים, אבל הבין שהוא כאן כדי לחטוף מה שאפשר. לא עברו כמה דקות, והמוסיקה שהשתפכה ברקע בצלילים ענוגים כבשה אותו וגרמה לו לעמוד והאזין. הוא עצם עיניו בהנאה, וידיו, שעבדו בקדחתנות, החלו להאט, כשכולו שקוע בתוך הצלילים. לאחר שעה התעורר מקיפאונו והחל לזרז את האיסוף, עד שנתקל בבר עם היינות. מובן שהחל למזוג לעצמו, הרי הזדמנות כזו לשתות משקאות יקרים לא תתמזל לו בקרוב. הוא התיישב בכבדות בתוך כורסא, והרגיש איך שעפעפיו נעצמות לסירוגין. לא עברה דקה עד ששקע למצולות השינה שהתארכה לשעה ארוכה. הוא התעורר בבהלה כששמע את שעון האורלוגין מצלצל ומודיע על קצב הזמן שלא התחשב כלל באורח העייף. על אתר החליט לעשות את מלאכתו שלשמה הגיע לכאן - אבל לא יכל להתעלם מהמסך שנפתח ומהשחקנים המהירים שהחלו לעלות מחזמר נוגע ללב. החלטותיו לא נעו בקצב אחיד עם לבו, שנמשך לכל הפינות המרתקות שנתקל בהן. גם פינת הממתקים והטעימות נגסה היטב בזמן הדל שעוד נשאר לו. לשבחו ייאמר שהוא הבין שעליו למלא את השק, אבל האוצר הדל שהספיק לצבור מילא בקושי שליש שק. לפתע נכנסו שומרי המלך והודיעו שהשעה 8 בדיוק, ועליו לצאת משם מיד. הזוכה הלא כל כך מאושר הביט בשקים הנוספים הריקים שנחו בפתח, ורק שלל דל בידו האחת. אבל מצוות המלך הייתה חזקה מהכול, והוא נזרק אל מחוץ לבית האוצר. הוא הביט אל המשאיות ששכר והחל לבכות על טמטום מוחו, על בלבול נפשו ועל הזמן שברח לו מבין האצבעות. יכולתי להיות האדם המאושר ביותר. איפה הייתי? איך הלכתי שולל אחר מראות שווא?

זה רק משל, אבל זו מציאות שקורית כל הזמן, כמעט עם כל אחד. כשיום אחד ניזרק מחוץ לאולם האוצר, כשלא נהיה בתוך הסופר הענק שנקרא העולם הזה, אלא בעולם האמתי, נזכור שלא הספקנו לקחת ולאסוף. אבל אז זה יהיה מידי מאוחר. נגלה ונשאל איפה היינו? איך הלכנו אחר חזיונות שווא? איך התבלבלנו והתעסקנו עם מנעמי שעה? איך לא חשבנו שהזמן אוזל? אבל זה יהיה מאוחר מידי.

את המשל הזה שמעתי בילדותי, אבל רק אחרי עשרות שנים הבנתי שאין משהו שמזכיר זאת כמו תקופתנו. הרי ברור לכולנו מה תפקידנו. יש לנו שקים ומשאיות לשנע את הסחורה היקרה, רק להרים את האוצר מהרצפה, לא להרפות ולא להפסיק. וכמו במשל, שבעל הבית השתגע ופתח את האוצר ל-12 שעות, גם פה בהבדל קטן. בעל הבית לא השתגע, הוא באמת רוצה לזכות אותנו, מתוך שהוא בעל החסד בעולם. הוא באמת רוצה לעשות אותנו עשירים. אבל יש בריה נוספת בעולמנו, והיא השטן. יש לו תפקיד בעולם, והוא עושה אותו בהצלחה מסחררת. תפקידו לגרום לנו לשכוח לשם מה הגענו. הוא לא טיפש, הוא יודע למה אנו נמשכים. יש לו הרבה אשליות שהוא דואג להשאיר בכל פינה. הוא מבין טוב מאתנו באוצרות, והוא לא מעוניין שנצליח, לכן הוא מופיע בכל שעה בתחפושת אחרת. והיום הוא לא עובד קשה. הסופר מרקט - העולם הזה, מלא בסחורה מעניינת, מרתקת ומושכת, אין כמעט אחד שלא נופל בזה. תוכן מרתק באינטרנט ללא הפסקה מתוך דאגה לסקרנים, קורסים מעניינים ומחכימים לבעלי מעוף כדי להתקדם בחיים, קניונים ענקיים מתוך דאגה שלא יחסר כלום. מעבר לכך זמן בילוי לאוורור הנפש, חבילות נופש שאי אפשר לסרב להן, כי מקבלים את זה בדיל. חייבים זאת למשפחה. מסעדות מזמינות ואוכל ברמה גבוהה, הרי יש פה עניין של שלום בית. מכוני כושר בהכשר ובהפרדה. השכלה גבוהה, כמובן, כדי לתת לבעל ללמוד.

אין ספק שכולנו יודעים מה תפקידנו, אבל האם אנו לא מוצאים צידוקים לכל מה שמושך אותנו?

האם התבלבלו? ואם כן, איפה טעינו? ואולי אי אפשר לשנות את העולם? הגיע הזמן שנדע סופית שיש בעולם מישהו שתפקידו לבלבל את דעתנו. הוא לא מוכן שנאסוף את הדבר האמתי.

הגיע חודש אלול. בואו נעצור, ומרגע זה נחיה בדריכות. זאת חובת השעה.

1. לחשוב מה ה' רוצה ממני ברגע זה.
2.  לשאת תפילה להצלחה, כי הדרך מבלבלת מאוד מאוד.
3. להודות מעומק הלב על שנה שקבלנו במתנה ועל הזדמנות חוזרת שניתנה לנו במתנה.