זו הדרך להוביל את הילדים שלכם לספר חוויות מהיום שלהם. איך היה בגן?

לכתבה הקודמת: איך מפתחים אוצר מילים, הבנה וידע כללי אצל ילדים?

זהו, עוד 2 תחנות היא יורדת וכבר כמעט בבית, אחרי יום מעייף בעבודה. כמה כיף להגיע הביתה.

הלב שלה מתרחב רק מלחשוב על גילי, הבכורה שלה בת ה-7, איך העיניים שלה זהרו כאשר סיפרה לה אתמול על התפקיד הראשי שבו זכתה בהצגה, ועל התוכנית המעניינת שהייתה בבי"הס, ועל מה שהן עשו בחוג ציור. ו... ו... ו... לגילי יש תמיד הרבה חוויות לספר, ב"ה לא קשה לדעת מה עבר עליה, ממה התרגשה וממה התאכזבה.

גלגלי המח ממשיכים להסתובב, והיא מחייכת בעונג רק מלהיזכר בפשוש הקטן, בקושי בן שנתיים וכבר מפטפט כמו גדול ומביע את עצמו יפה כל כך. כאשר הוא מרוצה ושמח - הוא כבר יודע להכריז "אמא מותק", הרי הוא למד על בשרו שמשננים לו השכם וערב ש "יוני מממממותק", בתוספת נשיקה על הלחי. וכשהוא לא מרוצה, אף אחד לא יפספס זאת – "לוצה, לוצה!" (לא רוצה)... "מפיק" (מספיק), "די", ועוד קשת הבעות מגוונות.

החיוך מתכווץ לו פתאום כשהיא חושבת על בני שלה. בני כבר בן 5, בהחלט גיל שניתן כבר לצפות ממנו למעט שיתוף בחוויות שהיו בגן, לפחות משהו מינימלי. אבל כל יום הריטואל חוזר על עצמו: "נו בני, מה שלומך? איך היה בגן? תספר משהו...". בני מושך בכתפיו, עונה "היה כיף" במקרה הטוב, או "לא יודע" במקרה הפחות טוב, ולפעמים גם את זה לא.

אחר כך, כשהם יוצאים לגינה, היא פוגשת את אמא של דוד מהגן שלו, והיא מספרת לה בהתלהבות על המבצע שיש בגן, ומדרבן כל כך את דוד ללכת לישון מוקדם, ועל שירי המסיבה שכבר נלמדים בגן, ועל העכבר שביקר בגן וגרם למהומה רצינית, ועל זה שהגננת דבורה כבר לא מגיעה שבוע כי יש לה בעיה ברגל... ואת כל זה היא יודעת רק מדוד שלה!

נו, גם היא רוצה לשמוע מבני שלה משהו... היא רוצה לדעת שיש לו היכולת לבטא מעט ממה שעבר עליו. איך היא יכולה לעזור לו?

אמא של בני, קבלי כמה טיפים קטנים אבל מחוללים פלאים:

1.  לא לשאול שאלה "גדולה" מדי. לשאול "איך היה בגן", זה בערך כמו שישאלו אותנו "איך החיים"?...

2. לשאול שאלות קטנות, ממוקדות, שיובילו לסיפור דברים שקרו בגן, למשל: עם מי שיחקת בחצר / בהפסקה? עשיתם היום יצירה? על מה? איזה משחקים שיחקתם בהפסקה? ליד מי ישבת בריכוז? איזה 3 חברות את הכי אוהבת בגן? היה היום יום הולדת? תנסו, מניסיון - זה עובד!

3. תספרי את בעצמך משהו שקרה לך היום בעבודה / בבית, כמובן ברמה מתאימה לגיל הילדים. ההדגמה והשיתוף מאמא / אבא נותנים מודל לשיתוף בחוויות, מעבר לרווח העצום של שיתוף רגשי.

4. ספרו חוויות שאתם זוכרים מהתקופה שהייתם ילדים. זה מדהים לראות את ההנאה של הילדים, ולשמוע את השיתוף שזה יוצר. לדוגמה: זיכרונות מחגים / תחפושות שהתחפשתם / עונשים שקיבלתם / דברים ש"פישלתם", זיכרונות מגננת / מורה שאהבתם, כי... / שלא אהבתם, כי... / משהו שחלמתם עליו בתור ילדים / משהו שהתאכזבתם ממנו...

5.  חשוב מאד להוסיף את שם הרגש לתיאור החוויה שלכם או של ילדים. לדוגמה: איך התרגשתי כש... זה היה ממש מאכזב... נשמע שנעלבת היום... זה ממש מסקרן לדעת מה הגננת תחלק מחר.

אז מחר, כשהילד המתוק יחזור מהגן, במקום לשאול אותו "איך היה בגן" ולקבל תשובה צפויה מראש - אמא של בני תנסה את הטיפים הנ"ל, ובע"ה תראה שינוי.

שרה זיזק היא קלינאית תקשורת, מאבחנת ומטפלת בקשיי דיבור ושפה אצל ילדים, מעבירה סדנאות ומפיקה תוכניות דיגיטליות לקידום שפתי.