טור נוקב | נמאס לכם לשמוע איומים על שביתת המורים? על הפתרון הזה ארגוני המורים לא חשבו

מאז שאני זוכרת את עצמי אין "1 בספטמבר" שמתקרב בלי שמדברים על איומי שביתה. זה נראה כאילו תחילת שנת לימודים ואיומי שביתה הפכו לצמד חמד שהולחמו יחדיו. המורים רוצים שיפור תנאים והעלאה בשכר. ואת האמת, מגיע להם. הם עובדים קשים – מכינים מערכי שיעור, מכינים מבחנים ובחנים, בודקים עבודות ומבחנים, מתעסקים בבעיות משמעות מתישות, עושים מדי פעם שיחות עם הורים. ארגוני המורים מתריעים על כך שמורים טובים עוזבים את המערכת, שיש מחסור חמור בכוח אדם, ושאם המצב ימשיך כך לא יגיעו אנשים איכותיים לתפקידי ההוראה.

הם מגדלים את הילדים שלנו, הדור הבא, וללא ספק מגיע להם משכורת מתגמלת על העבודה הקשה שלהם. אבל, למרות הדרישה הלגיטימית להעלאה בשכר, עדיין אני לא יכולה שלא להשוואות בין הגישה הזו שמתיימרת להוות פתרון למשבר החמור במערכת החינוך וההוראה בישראל, לבין גישתם של "חכמי" העיר חלם.

כידוע, בעיר חלם היה גשר רעוע ורבים שחצו אותו נפלו ממנו, ונפצעו. ולכן כפתרון לדבר החליטו חכמי חלם לבנות בית חולים בסמיכות לגשר, על מנת שהפצועים יוכלו לקבל טיפול רפואי מהיר. זה הפתרון "הגאוני" שהציעו חכמי חלם. במקום לטפל במקור לבעיית הפצועים – הגשר הרעוע שצריך לתקנו, הם חשבו איך אפשר לייעל את ההתנהלות מול פצועי הגשר.

כל אדם בר דעת מבין שכשיש בעיה לא מספיק לטפל בתסמינים החיצוניים, אלא חייבים לטפל במקור של הבעיה. במקרה הנידון – במערכת החינוך הישראלית אנשים איכותיים וכישרוניים לא יבחרו לגשת למקצוע ההוראה, גם אם השכר יעלה דרמטית. ולמה? לעבוד עם הילדים והנוער של ימינו במערך החינוכי החילוני זו העבודה הכי מתישה ומתסכלת שיכולה להיות, וזה לא סוד. המורים מתעסקים יותר בבעיות משמעת מאשר בהעברת החומר הנלמד; יש חוסר כבוד וחציפות משוועת כלפי צוות ההוראה; ההורים במקרים רבים מצדדים בילד שלהם למול נזיפת המורה, ואף מתלוננים על המורה או דואגים להעמיד את המורה על מקומו על כך שהעז להעניש את ילדו.

מורים טובים עוזבים. נקודה. אנשים איכותיים ומוכשרים לא בוחרים במקצוע ההוראה, גם אם השכר יכפיל או ישלש את עצמו. נקודה.

ועל מה לרוב כל המאבקים הבלתי פוסקים של ארגוני המורים? העלאת המשכורת.

הפתרון השורשי למערכת החינוך החילונית בישראל לא יגיע מהעלאת המשכורת של המורים בלבד. זה כמו להדביק פלסטר על הגשר השבור, ולקוות שזה מה שיציל את המצב.

(צילום: תומר ניוברג / פלאש 90)

וכולנו יודעים שהפלסטר שהדביקו עכשיו יחזיק מעמד לכל היותר עד ה-"1 בספטמבר" של שנת 2023. גם מנהלי ארגוני המורים בליבם יודעים את זה.

הפתרון לשבר במערכת החינוך דורש צעדים דרסטיים יותר, שיהפכו את המורה מבעל תפקיד שמעביר חומר לימודי לבעל תפקיד של שליחות, של חינוך וגידול ילדי ישראל, של הטמעת ערכים שילוו את תלמידיו לאורך כל ימי חייהם.

וזה לא חלום באספמיה. במערך החינוכי התורני המורות והרבנים נחשבים כבעלי השפעה חינוכית אדירה על תלמידיהם ותלמידותיהם. המורה והרב חייבים לשמש דוגמא אישית בצורת לבושם, התנהגותם, אופן דיבורם והנהגתם – בתוך תחום ושעות החינוך במוסד הלימודי, והן בחייהם הפרטיים. התלמיד מסתכל על המורה בתור דמות לחיקוי, השראה. לעומת זאת, אם ישאלו תלמיד במערך החינוך החילוני אם המורה מהווה עבורו דמות השראה... טוב, לא צריך לפרט לכם מה תהיה התגובה שלו. אתם כבר מבינים לבד.

כשמורה מרגיש שהתפקיד שלו מהווה שליחות, הוא חש סיפוק אמיתי מעצם התפקיד, ולא רק ממה שרשום בתלוש המשכורת של סוף החודש.

כשאני למדתי במדרשה, הייתה תקופה של מספר חודשים שבהם לא שולמו משכורות לרבניות ולרבנים המלמדים (בעקבות קיצוצים ממשלתיים במוסדות חרדיים). ואנחנו, בנות המדרשה, לא הרגשנו ולא ידענו מזה כלל. כל הרבנים והרבניות, ללא יוצא מן הכלל, הגיעו יום יום והעבירו את השיעורים. ולמה? בגלל השליחות. בגלל המשמעות. זה היה גורם המוטיבציה המרכזי שלהם להגיע כל יום וללמד.

התלמידים החרדים חזרו ללמוד: "אין אצלנו מושג של שביתה. את הכור בדימונה משביתים? את פיקוד צפון מול חיזבאללה משביתים? אז גם אותנו לא. כל אחד מהמורים אצלנו יודע שהוא מקיים את העולם". צפו:

(קרדיט: כאן - תאגיד השידור הישראלי)

משכורת צריך. אנחנו לא מלאכים, ויש חשבונות שצריך לשלם, מדגישה כמו שכתבתי בראשית הטור. והמשכורת בוודאי שצריכה להיות מתגמלת וראויה.

אבל זה לא מספיק. צריך לטפל בשורש. צריך להגיע למצב שבמערכת החינוך החילונית יחסי המורה-תלמיד נראים אחרת לגמרי. כן, קצת יותר כמו שיש בחינוך התורני. ואיך מגיעים לשם? איך יכול להיות שיש הבדל כל כך קיצוני במרקם היחסים ובמהות התפקיד בין מורה של החינוך החילוני לבין מורה של החינוך התורני? יש בהחלט הרבה מה לומר על כך, אבל נציין את אחת הנקודות הכי בולטות ומובהקות – החשיפה למדיה, בה רואים תוכניות אמריקאיות למיניהן עם התנהגות חצופה ועזה של בני נוער. איך אפשר לצפות מילדים ובני נוער שרואים כל יום במשך כמה שעות התנהגות קלוקלת של ילדים בני גילם על מסך הטלוויזיה, ינהגו בצורה מכבדת כלפי המורים שלהם?

מה שיש במדיה זה מה שנכנס לראש של הילד, בדיוק כמו שטיפת מוח. ואם מה שרואים במדיה זה חוצפה, עזות, התרסה ומרד, זה בדיוק מה שהם יחקו במציאות חייהם.

אם אתם חושפים את הנוער לחציפות ועזות פנים בכל הסדרות האמריקאיות האלה שהוא רואה, אם אתם חושפים את הילדים והנוער לתוכניות ראליטי שבהן אדם עומד מול קהל ומציג את כישוריו, בין שירה בין בישול, ולאחר מכן סופג הלבנת פנים ברבים מצוות השופטים – למה אתם תוהים מאיפה התחילה תופעת השיימינג בקרב בני הנוער? למה אתם מתפלאים איך הדור של היום שונה כל כך מהאנשים של פעם? למה אתם מתפלאים שמורים שונאים לבוא ללמד, ומרגישים מתוסכלים ומותשים כבר אחרי השיעור הראשון של הבוקר?

המורים רוצים העלאה בשכר כי "קשה לנו עם הנוער של היום". אבל משכורת גבוהה זה לא מה שיכניס אנשי איכות למשרה הכי קשה שקיימת בדור של היום, זה פשוט לא שווה להם את זה. אז במקום לנסות לפתות מורים מתוסכלים להישאר בתפקיד, ובמקום לנסות להעלות את המשכורת ולקוות בתקוות שווא שזה מה שיכניס אנשי איכות להוראה, בואו תעשו משהו כדי שהדור של היום לא יהיה כזה נוראי, בואו תעשו משהו כדי שהתפקיד הזה יקבל מקום של השראה בעיני התלמידים עצמם, בואו תעשו משהו כדי שהמורה ירגיש סיפוק מהיום שלו ולא רק מהעובר ושב בחשבון בנק.

(צילום: גרשון אלינסון / פלאש 90)

אז מה אפשר לעשות כדי לתקן את המצב במערכת החינוך הממלכתית בישראל? את האמת, סורי על הפסימיות אבל אם נהיה ריאליים, כל צעד משמעותי שיכול לחולל שינוי אמיתי סביר להניח שיתקל בהתנגדות עזה מצד אלף ארגונים שונים בשם הקידמה, הדמוקרטיה והפלורליזם. כל צעד שיציע מגבלות משמעותיות לטובת עתיד ילדינו יתקל בארגונים בעלי אג'נדה חילונית שיכניסו מקלות לגלגלים.

במערכת החינוך הממלכתית-חילונית בישראל כנראה ימשיכו כל אוגוסט לאיים בשביתה, וידרשו שיפור נוסף במשכורת המורים. הם יבקשו לשים עוד פלסטר על הגשר הרעוע של העיר חלם. כי שם לא קיימת תחושת שליחות, שם המורים סובלים מההתמודדות עם הילדים והנוער, ומה לעשות – המשכורת הוא גורם המוטיבציה היחידי שמביא אותם לעבוד (וכמובן גם לוח החופשות המפנק), ולכן זה הדבר היחידי שעליו ארגוני המורים נלחמים.  

אז אולי הפתרון בשביל הילדים שלנו יהיה פשוט לא להיכנס לעיר חלם, ולבחור במערכת חינוכית אחרת, שלא פשטה את הרגל. תחשבו על זה.

זוהי הבשורה החדשה לעתיד ילדיכם מבית הידברות:

קראו על הבשורה החדשה מבית הידברות:

פינלנד סקול - ביה"ס שיגרום לילדים שלכם לחייך

פינלנד סקול מבית הידברות: בשורה משמחת עבור ילדכם

אז מה בעצם ההבדל בין פינלנד סקול לבין בית ספר רגיל?