אחותי, גם אם הוא לא ה’קאפ אוף טי’ שלך בשידוכים - את חייבת לכבד אותו

לפני כשנתיים שחה לי חברה בשיחה על בחור שעמו יצאה ונפגשה בשידוך, שהוא לא ה'קאפ אוף טי' שלה ובגלל זה הפגישה נראתה כמו שהיא נראתה. 

כששאלתי למה היא מתכוונת היא הסבירה לי שכבר מההתחלה, איך שהיא הסתכלה על הפנים שלו והבינה שהוא ממש, אבל ממש לא מתקרב אפילו להיות הטעם שלה - הפגישה הלכה גרוע. 

"לא היה לי שום דבר על מה לדבר איתו", היא אמרה לי. "הפנים שלו פשוט דחו אותי בלי סיבה".

מכירים את התחושה הזו, ש'כשאין חיבור אז אין חיבור' וזהו? ולא משתדלים להיות נחמדים יותר? אז זה בערך מה שקורה לרובנו כשאנחנו פוגשים בדרך אדם ש... איך נהוג לומר את זה במילים עדינות? הוא לא ה'קאפ אוף טי שלך'. 

הבחור האומלל ניסה למצוא חן בעיניה, ניסה להתעניין בעולמה, ניסה להגיד איזה דבר חכם ואפילו השחיל בדיחה ממש מצחיקה לקראת סוף הפגישה - אבל אותה זה רק הצליח לעצבן. 

אז מה הבעיה בזה בעצם? הרי לכולנו יש אנשים שאנחנו נמשכים אליהם יותר וכאלה שהרבה פחות. עם אלו שאנחנו מוצאים איתם שפה משותפת בצ'יק, יהיה לנו תמיד על מה לדבר ולאן למשוך את כיוון השיחה. אבל מה עם אלו שלא? פשוט מאוד: לא תהיה שום תזוזה לפעולה מצדנו, ולא יהיה אכפת לנו איך השני מרגיש עם זה. 

זה הכי לא כיף להיות בצד של ה'לא קאפ אוף טי' של מישהו

כשישבתי והקשבתי לה אז, הבנתי את המצוקה. באמת. והסכמתי עם התחושה שלה, כי כרווקה הייתי שם עשרות פעמים בעצמי. אבל אני זוכרת שכאב לי באותם רגעים גם על הבחור. חשבתי לעצמי אז כמה זה לא נעים בוודאי להיות בצד הדחוי, זה שלא מסוגלים לפתח איתו אפילו שיחה, זה שלא מסוגלים לחייך אליו חיוך אמיתי ולא מאולץ, זה שלא מסוגלים לכבד את עצם הקיום שלו ואת ה'בצלמו כדמותו' שלו. 

נרצה או לא, כל אחד רוצה להרגיש שהוא שייך, שווה, שיש על מה לדבר איתו, שהוא מעניין, שמה שהוא מביא איתו - האוצר של הנשמה שבו - מספיק. וגם אם זה לא, וזה לגמרי לגיטימי אם זה לא - יש לנו בכל זאת תפקיד במקום הזה, שבו אנחנו בכל זאת נפגשים עם מישהו שהוא לא ה'קאפ אוף טי' שלנו. 

התפקיד שלנו הוא להפסיק להיות בצד השיפוטי, הידעני והמרוחק, ולהתחיל להיות בצד המחוייך, המקבל, הסלחני. להיות בצד השיפוטי זה אולי יכול להרגיש טוב ומספק, אך אף לא אחד/אחת מאיתנו, היו רוצים להיות בצד השני, זה ש'סגרו עליו את הגולל' במילים: 'הוא לא הקאפ אוף טי' שלי', וזהו מפה אין כבר לאן לשאוף.

אם גם אתן לא רוצות את הבחור שאומר עליכן את זה, אז הכל טוב. לא קרה שום דבר. אבל מה קורה במקרים שבהם אתן לא הקאפ אוף טי של מישהו שאתן דווקא ממש ממש רוצות? למי מאיתנו זה לא קרה? לא רק בשידוכים אלא בחיים בכלל. 

כרתי עשרות חברות שאמרו משפטים כאלה בשידוכים, וזה פגש אותן בסיטואציות אחרות בחיים שלהן, ביחסים שהן דווקא מאוד היו רוצות בהן את הקרבה והחיבור, כמו למשל עם חברות לעבודה או אפילו גיסות.

ההתנהגויות האלה 'חוזרות' אליכן כמו פריזבי, רק שהפעם אתן תהיינה בצד השני

מכירות את המשחק 'פריזבי'? הצלחת המעופפת שלאן שלא תזרקו אותה, היא תחזור אליכן? אז תזכרו כלל אחד: איך שאתן מתנהגות - זה בדיוק מה שיחזור אליכן. לאן שאתן 'מעיפות' את הצלחת, שם תמצאו אותה. אם אתן שיפוטיות, לא מתחברות, שוללות, לא דנות לכף זכות, לא מתאמצות למצוא מה כן בשידוכים - ההתנהגויות האלה 'חוזרות' אליכן כמו פריזבי, רק שהפעם אתן תהיינה בצד השני. 

נכון שאתן לא חייבות להתחתן עם כל מי שמציעים לכן, בכל זאת - יש דברים ש'לא עוברים' לנו בגרון. ועם זאת, לו רק בשל צלם האלוקים שבו - אתן חייבות לכבד את מי שעומד/יושב מולכן, גם אם הוא לא ה'קאפ אוף טי' שלכן. 

תחייכו. תשאלו איך עברה עליו הנסיעה (בכל זאת, נסע עד אלייך שעתיים בגשם או בחום לוהט). תתעניינו בעולם הפנימי שלו (גם אם הוא לא מתעניין בשלכן בחזרה) ותנו לו הרגשה טובה. הרגשה שגם אתן הייתן רוצות לקבל, למעשה מכל אדם. 

תזכרו, גם אם הבחור הזה לא יהפוך לבעל שלכן (תודה לא-ל), אין דבר כזה שאין בו משהו טוב. אין דבר כזה שאתן לא מסוגלות לראות את הטוב שבו, ואין דבר כזה שאתן יכולות לעקם את הפרצוף רק בגלל שהוא לא בשבילכן. תזכרו שאיך שאתן מתנהגות בשידוכים, כך בדיוק יתנהגו אליכם - במערכות יחסים אחרות שחשוב לכן 'להסתדר' איתן. 

המילה הטובה שתתנו היום, היא המילה הטובה שתקבלו מחר ורק בשביל זה - שווה להתאמץ להיות בנאדם טוב יותר. הקב"ה מסתכל עלינו מלמעלה, ובוחן כליות ולב. כשהוא יראה שאת עושה השתדלות למצוא את הטוב שבאחר, הוא ימצא את הטוב שלך, ויפגיש, ידביק ויחבר אותו לטוב של הזיווג שלך בבחינת 'כי הטוב יידבק בטוב'. אז תהיי טובה גם בשידוכים שאת פחות מתלהבת מהם, כי אדם זה אדם, ולב האדם לאדם לעולם צריך להיות טוב. 

...