כשהכפרי הפשוט ניצח את הכומר בוויכוח. סייעתא דשמיא למי שמקיים מצוות

אי אז בימים, אימת היהודים הייתה הכמרים הארורים. כומר נחשב היה לאישיות רמת מעלה בקרב המושלים, ושנאת יהודים מעולם לא חסרה ממילא. כל שנדרש כדי להצר ליהודים היה כומר אחד שמפלס השנאה גלש מלבו דרך פיו לאוזני המושל, וזהו.

עלילות דם רבות נרקמו באופן זה. הפורענות הייתה רק העשן של אש השנאה שליבו הכמרים בקרב המושלים, האש שחרכה את הקורבן היהודי.

באחת מערי ספרד חיו היהודים בשלווה, עד אותו היום בו קם הכומר הצורר והסית את המושל להחרים את רכוש היהודים ולגרשם ממחוזו.

האמת ניתנת להיאמר, שבתחילה ניסה המושל להתנגד להסתה, אולם כטבעה של הסתה מתמדת, ההתנגדות הוכרעה.

“הבה נערוך עימות פומבי”, הציע הכומר למושל. “אני אתעמת עם נציג היהודים, והיה אם ינצו היהודים - ייסכר פי, אולם אם הם יפסידו בוויכוח, הם ישאו בתוצאות”.

המושל הסכים.

* * *

ימים ספורים לאחר מכן עלה יהודי כפרי העירה כדי למכור את תוצרתו, ולהפתעתו מצא את כל חנויות היהודים סגורות. הוא בא לבית הכנסת ומצאו מלא מפה לפה במתפללים באיבה של תפילה גועשת.

"אבוי לי, שמא נשמט ממני חג וחיללתי יום טוב...", נחרד הכפרי.

הוא שאל לפשר ההתכנסות, וסחו לו שגורלם תלוי בתוצאות העימות עם הכומר המרושע. נו, איך לא יגזרו תענית ויעתירו לפני השוכן במרומים!

נענה הכפרי ואמר: “הנני, שלחוני ואתעמת עם הכומר. והיה אם אנצח, מוטב. ואם לאו, תאמרו שהייתה זו יוזמתי, וכך לפחות איידע אתכם מה סוג השאלות, כדי שתוכלו להתכונן אליהן כראוי”.

הצעתו התיישבה על לב הרב, ובליווי תחינת הקהל שם הכפרי את פעמיו אל הארמון, נחוש לענות על השאלות ולהכריע את הכומר.

* * *

הכפרי הובא לפני המושל.

בראות הכומר את הכפרי לבוש הבלויים, הוא בז לו, וחס על מילותיו. במקום זאת הוא זיקר כנגדו שתי אצבעות.

משראה הכפרי את תנועת הכומר, זקף למולו אצבע אחת.

פני הכומר אדמו מזעם. הוא פשט את אצבעות ידו לנוכח הכפרי.

גם פני הכפרי הביעו זעם, והוא נופף באגרופו למול הכומר.

הכומר הביט סביבו בקדחתנות, ניגש לשולחן ונשא בארשת ניצחון בקבוק יין אדום. אולם הכפרי לא איבד את עשתונותיו. הוא תחב יד בסלו, גישש והוציא נתח גבינה כפרית והציגה לראווה.

“היהודים ניצחו”, הודה הכומר במבט כבוש וכתפיים שמוטות.

אך יצא הכפרי, והמושל פנה לכומר: “סלח לי, אבל לא הבנתי דבר!”.

הסביר הכומר: “חריף שכל, היהודי השפל הזה. אמרתי לו שיש שתי אלוהויות, והוא ענה לי שאין אלא אל אחד. אמרתי: הלוא אלוקיכם פיזר אתכם בכל קצוות תבל, וענה: עתיד הוא לקבצנו. הראיתי לו יין אדום, לרמוז שבעלי עבירות הם ומאסם אלוקיהם, וענני: שהבטיחם אלוקיהם, שאף אם יהיו חטאיהם כדם - ילבינו כשלג"..

בינתיים הגיע הכפרי לבית הכנסת ובישר על ניצחונם. התקבצו כולם סביבו, וסיפר: “לא היה קל מזה! הכומר זיקר אצבעותיו להורות שינקר את עיני בשתי אצבעות, עניתי שאנקר את עיניו באצבע אחת! פשט ידו להורות שרוצה לסטור על פני, נופפתי באגרופי למולו. כיוון שכך, הציע להתפייס עם בקבוק יין, הוצאתי אף אני גבינה, להביע הסכמתי”.

קם הרב, נשקו על ראשו ואמר לקהל עדתו: “הביטו וראו כמה סייעתא דשמיא מלווה את האדם שמקיים מצוות: “תָמִים תִהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ” (דברים י"ח, י"ג)”.