להיות שופט ושוטר - זה חלק מהתפקיד של כל הורה וכל איש חינוך. עד מתי?

פרשתנו מתחילה בציווי למנות שופטים ושוטרים, שזו מצווה יסודית בתורה, להקים מערכות מסודרות של דיינים ושל שוטרים, לייסד סדר ציבורי, כדי שהעם יבסס חיי צדק ומשפט, ויתרחק מן העוול וחוסר היושר.

חכמי ישראל למדו מן המצווה הזו גם הדרכה ורמז לכל אדם על הצורך שיקים לעצמו בעצמו מערכת פנימית של שופטים ושוטרים, שתפקח על מעשיו (של"ה תוכחת מוסר אות ל"ב, ובספר נתיבות שלום בפרשה האריך בזה מאוד), כלומר, כאן רומזת לנו התורה שעל כל אחד לדאוג לייצר בעצמו איזו מערכת פנימית של "שופטים" – מערכת בירור של חזון וערכים, שעל פיהם הוא "פוסק" לעצמו על המעשים הראויים ועל אלה שעליו להתרחק מהם, ושל "שוטרים" – פיקוח מעשי על קיום אותם ערכים והצבת גבולות. בספרי חסידות ('בני-יששכר', אלול') ביארו שלכן קוראים פרשת שופטים ושוטרים תמיד בתחילת חודש אלול, שזה השער להתחלת התשובה ועיקרה, להושיב שופט ושוטר אצל כל שעריו, דהיינו כל החושים, אשר המה שערים באדם, ולפעול מתוך ניהול עצמי מושכל ולא מאימפולסיביות וכוח אינרציה.

היסוד הזה, להיות שופט ושוטר, הוא גם חלק מהתפקיד של כל הורה וכל איש חינוך. לעזור לפקח מה נכנס ויוצא מהשערים של הילדים, ולאפשר להם לפתח בעצמם את המערכת הזאת של הבקרה. זה חלק מהותי של התפקיד הבסיסי של כל הורה. בהתחלה אתה משמש כשופט ושוטר, ומטרתך בחינוך לאט לאט לאפשר לילד לקחת את האחריות על המערכת הזאת.

מעניין, שהפסוק שמדבר על הגאולה אומר: "וְאָשִׁיבָה שֹׁפְטַיִךְ כְּבָרִאשֹׁנָה וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה" (ישעיהו א' כ"ו), שזו לשון שאנו מבקשים גם בתפילת העמידה. שמתם לב מי חסר כאן? השוטרים! לאן הם נעלמו? מסתבר שלעתיד לבוא השוטרים באמת נעלמים, ואת מקומם מחליפים היועצים. מאיפה הם הגיעו?

היועץ לא רק אוכף ולא רק משפיע, אלא גם מתייחס לכלי של המקבל, ודואג להשפיע בצורה מותאמת ומדורגת. היועץ גם שומע וגם מייצר דיאלוג. ולכן, היועץ הוא הרבה פחות סמכותני. הוא הרבה יותר ידידותי ואמפתי, יותר קשוב ומתאים את עצמו אל הנועץ. היועצים מדברים בחביבות ובגובה העיניים. כתוב בספרים שהעיקרון הזה תקף גם לגבי החינוך בדורנו. החינוך צריך להיות מוכוון לאור השאיפה להיות פחות שוטר ויותר יועץ (כך כתב האדמו"ר מחב"ד, הרבי מליובאוויטש, בשיחת שבת פרשת שופטים ה'תנש"א).

קל יותר "להוריד" פקודות מאשר להתחבר ולגייס. אבל לא זאת שפת החינוך האפקטיבית. כדי להשפיע, צריך להיות יותר יועץ מאשר שוטר, וזה מחייב לתת לנער יותר מרחבי בחירה. "מרחב הבחירה" הזה, שבו למרות רצוננו הטוב להגיד את דעתנו החכמה והנכונה, אנחנו מצטמצמים ונותנים אוטונומיה של בחירה, קריטי לצמיחה בריאה בתהליך ההתפתחות של כל ילד. מובן שצריך לייצר גבולות גזרה של בטיחות, בהתאם לגיל ולמצב, אבל בסוף אי אפשר לברוח מזה, צריך לאפשר "מרחבי בחירה", כדי לאפשר חיבור אמיתי. מי שמרגיש שהוא רק עוד לבנה בקיר, לא ירגיש שהוא צריך חינוך (כמאמר החכמים). רק דרך הפיכתנו ל"יועצים" ניתן לעזור לילדים לְפַתֵּחַ מוטיבציה פנימית, ומערכת אישית של בקרה וניהול עצמי, שזו בעצם מטרתנו בחינוך.