עם כיפה, בבונדסטאג: הרצוג קרא את תפילת "יזכור" לעילוי נשמתם של נספי השואה ונאם בעברית

נשיא המדינה יצחק הרצוג נשא היום (שלישי) דברים בבית הנבחרים הפדרלי של גרמניה, הבונדסטאג, בברלין בירת גרמניה.

הנשיא התקבל בכבוד על ידי נשיא גרמניה פרנק ואלטר שטיינמאיר, קנצלר גרמניה אולף שולץ, נשיא בית הדין הפדרלי החוקתי של גרמניה שטפן הרברט, נשיאת הבונדסטאג הגרמני ברבל באס ונשיא הבונדסראט הגרמני בודו רמלוב.

לאחר מכן נשא דברים בעברית, והתייחס למסעי הצלב ולשואה הנוראה. "לפני קצת פחות מאלף שנה, עברה רוח סערה וסופה, על הקהילות היהודיות העתיקות של גרמניה. מסע הצלב הראשון פגע קשות בקהילות היהודיות והותיר אותן חסרות, המומות ודואבות. הטראומה עיצבה כאן בגרמניה, "אשכנז" - בלשונם של היהודים, פרקטיקות חדשות של זיכרון. לאוצר התפילות היהודי העתיק, נוספה אז תפילה מצמררת, המלווה אותנו עד היום, במעגל השנה היהודי: תפילת 'יזכור'. בייאושו, בכאבו, פנה העם היהודי לאל, וביקש להטיל עליו - על האל - את מלאכת הזיכרון. כאילו הכריז ואמר: זכור אתה - אלוהים, את אשר אנחנו איננו מסוגלים לשכוח. ברשותכם, אני מבקש היום, כנשיא מדינת ישראל, מדינתו של העם היהודי, לפתוח את דברי בתפילת ה'יזכור' שאותה אקדיש, לעילוי נשמתם של אחינו ואחיותינו, שנהרגו, ונטבחו, ונרצחו בידי הנאצים ועוזריהם", פתח הרצוג את דבריו, וקרא את תפילת יזכור לעילוי נשמתם של נספי השואה שנטבחו ונרצחו בידי הנאצים ועוזריהם.

(צילום: עמוס בן גרשום/ לע''מ)

"יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת נִשְׁמוֹת אֲחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, חַלְלֵי הַשּׁוֹאָה וְגִבּוֹרֶיהָ, נִשְׁמוֹת שֵׁש־מֵאוֹת רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוּמְתוּ וְשֶׁנֶּהֶרְגוּ וְשֶׁנֶּחְנְקוּ וְשֶׁנִּקְבְּרוּ חַיִּים, וְאֶת קְהִלּוֹת הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּחְרְבוּ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. יִזְכֹּר אֱלוֹהִים אֶת עֲקֵדָתָם עִם עֲקֵדַת שְאַר קְדוֹשֵׁי יִשְׂרָאֵל וְגִבּוֹרָיו מִימֵי עוֹלָם, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמָתָם. הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִים בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ. ויָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, וְנֹאמַר אָמֵן.

"אני ניצב לפניכם היום, אך אני אינני לבדי. אני עומד כאן כשליח ציבור. אני עומד כאן כנשיא מדינת ישראל, מדינת הלאום הריבונית והדמוקרטית של העם היהודי, שהיא התגשמות תפילותיהם של דורות רבים; אני עומד כאן כבן גאה לעם היהודי, אני עומד לפניכם כשאני נושא עמי בציקלוני ציווי אחד. ציווי שלצד "עשרת הדיברות" ו-"ואהבת לרעך כמוך" הוא אולי הציווי התנ"כי הנעלה, הערכי והמחייב ביותר עבור כל יהודי באשר הוא: "זָכוֹר". האומה היהודית היא אומה זוכרת. זה חלק מהותי ובלתי נפרד מהזהות שלנו. וכך, כשאני דורך על אדמת גרמניה, איני יכול שלא להיזכר, ולהוציא מתרמילי את אלבום התמונות של עמי, שבו שזורות אינספור תמונות מפיסת הארץ הזו. תמונות של פסגות, תמונות של תהומות. ובעודי עושה זאת, אבקש לדבר עמכם כאן היום על עבר, ועל עתיד.

"עַל שֻׁלְחָנִי מֻנַּחַת אֶבֶן שֶׁכָּתוּב עָלֶיהָ "אָמֵן", שֶׁבֶר מַצֵּבָה, שְׁאֵרִית מִבֵּית קְבָרוֹת יְהוּדִי שֶׁנֶּחְרַב לִפְנֵי כְּאֶלֶף שָׁנִים, בָּעִיר שֶׁבָּהּ נוֹלַדְתִּי. מִלָּה אַחַת - "אָמֵן" חֲרוּתָה עָמֹק בָּאֶבֶן. אָמֵן קָשֶׁה וְסוֹפִי, עַל כָּל שֶׁהָיָה וְלֹא יָשׁוּב, אָמֵן רַךְ וּמְזַמֵּר כְּמוֹ בִּתְפִלָּה, אָמֵן וְאָמֵן, וְכֵן יְהִי רָצוֹן". את המילים האלה כתב המשורר הישראלי, איש ירושלים, יהודה עמיחי, שנולד כלודוויג פּפוֹיְפֶר בעיר וירצבורג שבבוואריה. נדמה שהוא ניסה במילותיו להלך בין טיפות הגאווה והיגון של העם היהודי בארץ הזאת, ולגשר, אולי, על התהום שנפערה בין ארץ הולדתו לבין מולדתו.

"גרמניה הייתה במשך מאות ואלפי שנים בית מפואר עבור עמנו, בית חם, טוב ופורה, בית בו צמחה היהדות על כל היבטיה – דת, תרבות, רוח, מדינאות, מדע, ועוד ועוד. בגרמניה צמחה ההנהגה הרבנית שהייתה לאחת מהמשמעותיות והמשפיעות ביותר בתולדות עמנו.

"כאן עוצבה דמותו של ר' שלמה יצחקי – רש"י – שנחשב לגדול פרשני המקרא והתלמוד; כאן חונכו גדולי רבני ישראל, החל מרבי מאיר מרוטנבורג ורבים ממי שמכונים "הראשונים"; וכלה ברבי שמשון בן רפאל הירש ורבי דוד צבי הופמן בני הדורות האחרונים. גרמניה הייתה בית לענקי תרבות, רוח ומדע יהודיים. כולם גדלו כאן, כולם חונכו כאן, כולם עוצבו כאן. הם תרמו לשגשוג העם היהודי, הם תרמו לשגשוגה של גרמניה. כך שהארץ הזאת, ארצכם שלכם, נוכחת בדנ"א האינטימי והעמוק ביותר בעמי שלי.

"אבל, מכובדי, ואין זה סוד, הארץ הזו - גרמניה, הייתה בית לזוועות הגדולות ביותר שפקדו את העם היהודי ואת האנושות כולה לאורך הדורות. החל בפוגרומים, פרעות, ומעשי טבח אכזריים, חורבן של קהילות יהודיות שלמות, שהתרחש פעם אחר פעם באלף השנים האחרונות; וכלה בתהום האפילה ביותר בתולדות משפחת האדם – השואה. לא היה בדברי הימים כמסע שערכו הנאצים ועוזריהם להשמדת העם היהודי. לא הייתה מעולם מדינה שהייתה אחראית, כפי שגרמניה הנאצית אחראית – לאובדן צלם אנוש, למחיקתה של החמלה, לשאיפה למחוק מעל פני האדמה, באכזריות כה רבה, אומה שלמה.

"אבי זכרו לברכה – נשיאה השישי של מדינת ישראל - חיים הרצוג, היה מראשוני המפקדים ששחררו את מחנות המוות בגרמניה ממלתעות החיה הנאצית. לא אשכח לעולם כיצד הוא תיאר בפני את הזוועות שנגלו לנגד עיניו. את הצחנה, את שלדי האדם בפיג'מות המפוספסות, את ערימות הגופות, את החורבן, את הגיהנום עלי אדמות.

"ב-1987 הוא קיים את הביקור הראשון של נשיא ישראלי בגרמניה, ובחר לפתוח את ביקורו במחנה ברגן-בלזן, ארבעה עשורים לאחר שדרך שם – בלב המאפליה. בביקורו, הוא אמר, ואני מצטט: "לא סליחה אתי – ולא שכחה. רק למתים זכות לסלוח, ולחיים אין רשות לשכוח". כך אמר, בצוואתו שאותה אני נושא על לוח ליבי גם היום. 35 שנים חלפו, ואני, שבעוד שעות ספורות אחתום בברגן-בלזן את ביקורי הממלכתי בגרמניה, מבקש לחזור על דבריו כאן בפניכם – נציגיו של העם הגרמני, מכל סיעות הבית, ולומר: העם היהודי לא שוכח. ולא רק משום חובנו לדורות העבר, אלא משום חובתנו לדורות העתיד.

"אין זה דבר קל. התמודדות עם זיכרון היא דבר מתעתע, היא דבר מזעזע והיא מורכבת במהותה. היא מורכבת, קשה וכואבת – לגרמנים, משום שתמיד יהיו מי שיכחישו, שירגישו מואשמים, או פשוט ירצו להשאיר את הכל מאחור, בעבר. ובאופן אחר לחלוטין – היא מורכבת, קשה וכואבת גם בישראל. הרי אם נרצה בכך ואם לאו, זיכרון השואה הוא חלק עמוק מזהותנו כאומה; ועם הנושא בזיכרון ההיסטורי שלו, חווית תהום כל כך קודרת, כל כך בלתי אפשרית, הוא איננו עם ככל העמים.

"על העבר אמנם לא ניתן לגשר, אבל העתיד שלנו, טומן בחובו אחריות כבירה, ועל כן הוא חייב להיות משותף; משותף, בשבילנו ובשבילכם; כי רק כך, רק ביחד, נוכל לתת משמעות לזיכרון. רק המפגש, העמקת היחסים, מחויבות הדדית עיקשת, לחרות, לאנושיות, ולדמוקרטיה, לצד שבועת נאמנות מתמדת לעצמאות מדינת ישראל וביטחונה ולשגשוג העם היהודי, יבטיחו לשני העמים משמעות לזיכרון; ויהיו מופת לאנושות כולה.

(צילום: עמוס בן גרשום/ לע''מ)

"מכובדי, ההיסטוריה קושרת את העם היהודי ואת מדינת ישראל, בקשר בל ינתק, עם גרמניה. קשר של זיכרון, קשר של משמעות, קשר שחייב למצוא את ביטויו במישורי העבר, ההווה והעתיד.

"במישור העבר: עלינו להוסיף ללמוד וללמד על השואה. לחקור ללא מגבלה ומורא ולהתבונן במציאות כפי שהיא; להילחם מלחמת חורמה כנגד הכחשת השואה, לדון בנסיבות שהובילו אליה, להפוך כל אבן; לנסות להבין את מה שהדעת אינה תופסת.

"במישור ההווה: צו השעה, המחייב אותנו יום-יום, מבוקר עד לילה, הוא לא להתעלם מקולות מפיצי שנאה, בין אם הם באינטרנט, ברשתות החברתיות, ברחוב, או במוקדי הכוח הפוליטיים. עלינו להילחם באנטישמיות ובגזענות מלחמת חורמה – נחושה, ברורה, בלתי-מתפשרת; ולחפש את הדרך שבה נצעד ביחד – בראי ערכי השלום, הצדק, הכבוד ההדדי, הסובלנות והשותפות.

"ובאשר לעתיד, מכובדי, אני סבור שהחובה המוטלת עלינו בנוגע לעתיד, היא גם זכות במלוא מובן המילה. השותפות בין ישראל וגרמניה עשתה לה שם בכל רחבי תבל, ועלינו להמשיך להעמיקה ולפתחה, לטובת עתיד מזהיר לא רק עבור מדינותינו אלא עבור האנושות כולה.

(צילום: עמוס בן גרשום/ לע''מ)

"מדינת ישראל של היום היא מופת של תחייה ושגשוג; של תרומה כבירה לאנושות – בתרבות, בביטחון, ברפואה, באקדמיה, במדעים, ובתחומים רבים נוספים וחשובים. ישראל ביססה לאורך השנים שותפות איתנה עם מדינות אירופה במגוון סוגיות ושדות; והיא נוטלת חלק במאמצים לפתרון משברים עולמיים, ובהם משבר האקלים, שלמדינתי יש חלק משמעותי מאד בפיתוח טכנולוגיות שיתרמו להתמודדות עמו. ישראל גם הפכה להיות מנוע עוצמתי לשותפות כלל איזורית במזרח התיכון. הסכמי אברהם, שהצטרפו להסכמי שלום קודמים, ומהלכי נורמליזציה, דיאלוג וקירבה נוספים, הפכו את ישראל למחוללת של יחסי שכנות קרובים, של שגשוג, ושל צמיחה חסרת תקדים באזורנו. מעולם לא חששנו מביקורת, מעולם לא מנענו ביקורת, אך תמיד נדרוש ממבקרינו דבר אחד: לדבוק באמת. הושטת היד הישראלית לשלום היא אמת, מערכות היחסים החמות והעמוקות שלנו עם חלק משכנינו הן אמת, וכך גם הערך הרב שהן משיאות למרחב כולו ולעולם, הן אמת.

"ישראל שאפה מאז ומעולם, ותמשיך לשאוף, לשכנות טובה ולשלום עם כל מדינות ועמים במזרח בתיכון, וכמובן גם עם שכנינו הפלסטינים. זו מטרה מלאת תקווה ואמונה, שלא ויתרנו ולא נוותר עליה. זה מחייב אותנו, וגם את הפלסטינים להתבונן במציאות, ולעשות כל מאמץ לשנות את המציאות לטובה. על שכנינו הפלסטינים, בראש ובראשונה, להילחם בטרור ולהפסיקו באופן מיידי.

"מכובדי, ישראל שותפה למאמץ הבינלאומי לבלום כוחות רדיקאליים שזורעים טרור, שכול והרס, ומבקשים לאיים על כל אזרחי העולם. גם בדורנו, גם בעת הזאת ממש, כוחות שנאה אפלים, מובלים בידי איראן ומאיימים לא רק על ישראל, ולא רק על היציבות במזרח התיכון, אלא על הסדר העולמי כולו. כאן, מעל הבמה החשובה הזאת בברלין, אני קורא למשפחת העמים לפעול בנחישות ובתקיפות. כנגד איראן וכנד תוכנית הגרעין שלה.

"איומים ופעולות להשמדת ישראל הם דבר שלא מתקבל על הדעת. החזקת נשק להשמדה המונית בידי מדינה החברה באו"ם אשר קוראת יום-יום להשמדתה של מדינה אחרת החברה באו"ם, היא פשוט דבר שלא מתקבל על הדעת.

"הקו המנחה צריך להיות ברור: מי שמכחיש את השואה, מי שנוהג בשנאה ובתוקפנות, מי שמאיים על זכותה של מדינת ישראל להתקיים – לא זכאי לחתימה על הסכמים שרק מחזקים אותו, לא זכאי להטבות או לכספים, לא זכאי לוויתורים בשום פנים ואופן.

"על הקהילה הבינלאומית לעמוד בצד הנכון של ההיסטוריה - להציב תנאים ברורים, להטיל סנקציות חריפות והכרחיות, ליצור חיץ בלתי עביר בין אירן ובין יכולת גרעינית, לעשות מעשה, ולא לוותר. מדינת ישראל תגן על עצמה ותילחם בכל דרך באיומים עליה ועל אזרחיה. אני קורא לעולם כולו לא לעמוד מנגד.

"מכובדי, אותו משורר שציטטתי בפתח דבריי - יהודה עמיחי – שם המורכב מצירוף המילים: "העם שלי חי", נעל את מחזור שיריו כשהוא שב פעם נוספת לאותה אבן מצבה, מעיר הולדתו בגרמניה, המונחת על שולחנו בירושלים. אני מבקש בסיום דבריי כאן היום לשוב ולצטט משירו, ולשאת תפילה שדבריו יהיו לנו כאבן פינה לשותפנו השואבת מהעבר ומהעתיד ביחד. וכך כתב: "הָאֶבֶן הַזֹּאת עַל שֻׁלְחָנִי נוֹתֶנֶת לִי שַׁלְוָה הִיא אֶבֶן אֱמֶת שֶׁלֹּא יִהְיוּ לָהּ הוֹפְכִין, אֶבֶן חֲכָמָה מִכָּל אֶבֶן חֲכָמִים, אֶבֶן מִמַּצֵּבָה שְׁבוּרָה וְהִיא שְׁלֵמָה מִכָּל שְׁלֵמוּת. אֶבֶן עֵדוּת עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁהָיוּ מֵעוֹלָם וְעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיִּהְיוּ לְעוֹלָם, אֶבֶן אָמֵן וְאַהֲבָה. אָמֵן, אָמֵן וְכֵן יְהִי רָצוֹן". תודה רבה לכולכם", סיים הנשיא את דבריו.