הגבאי שמח: "נראה לי שהיום ה’ רוצה שתגשים את חלומך"

בפסח לפני שנתיים נפטר חמי ז"ל. בעלי נזכר בספר התורה שאביו הכניס לבית הכנסת לפני 30 שנה לעילוי נשמת סבו. ספר התורה הוכנס אז אחר כבוד לאחד מבתי הכנסת שהיה קרוב לסביבת מגוריו. היתה שמחה, סעודת מצווה, חגיגות, אך לאחר תקופה קצרה, העניין נשכח מבני המשפחה. בעלי החל לחפש במרץ מה עלה בגורל הספר. פיסת מידע ועוד אחת, עד שנמצא קצה חוט לאבדה!

עד לפני 7 שנים הספר היה בבית הכנסת בקרית גת . אך כשהם קיבלו מבעלי טלפון מפתיע בו הוא מברר היכן ספר התורה האבוד, גבאי בית הכנסת סיפר בצער שספר התורה לא נמצא בידם.

יום בהיר אחד, הוחלט לחדש את פרוכת ארון הקודש בבית הכנסת, ולצורך כך יצרו קשר עם מפעל לבדי קודש בבני ברק.

מן הון להון, בעל המפעל שח את לבו בפני גבאי ביה"כ וסיפר שכבר שנים הוא משתוקק לפתוח בית כנסת במפעל שלו, אך כיוון שאין לו רעיון מאין ישיג ספר תורה, במר לבו בכל פעם הוא גונז את רצונו.

מיד אורו עיניו של מיודענו הגבאי. בשמחה ובגיל פנה לבעל המפעל ואמר לו - "נראה לי שהיום ה' רוצה שתגשים את חלומך".

בעל המפעל היה מופתע עד מאוד, התבלבל ולא הבין את פשר המשפט ששמע זה עתה.

הגבאי שמח להסביר: "יש אצלנו בבית הכנסת ספר תורה, שלמען האמת אין לי מושג של מי הוא. ייתכן ויום אחד תקבל שיחת טלפון ממי ששייך לו ספר התורה, אך בינתיים אין לנו שימוש בו. תרצה אותו?".

"מה?! אתה רוצה לומר לי שאתה מציע לי ספר תורה? אני לא מאמין למשמע אוזני!", כמעט צעק בעל המפעל, "בזכות ספר התורה אני מקים מיד בית כנסת במפעל שלי! תודה לה' הטוב! איזה חסד מה', מעולם לא חשבתי שכך תתמלא משאלת לבי".

לפני כמה ימים התקשר בעלי לבעל המפעל לוודא שאכן נמצאה האבידה החשובה. בעל המפעל הודה לבעלי על כך שעד עכשיו ספר התורה שימש אותם בנאמנות, ובזכותו הוקם בית כנסת במפעל, ואמר שהוא מבין שכעת עליו להיפרד ממנו.

"רגע, אבל יש לכם עוד ספר תורה?", שאל בעלי כדי להבין את המצב לאשורו.

"לא", השיב בעל המפעל. "אבל אתה יודע - זה שלך...".

"אם כך", אמר בעלי בלי להפסיד שנייה, "כנראה ה' רוצה שספר התורה ימשיך לפאר את המפעל שלכם. לא ניקח אותו מכם, העיקר שתשמרו עליו היטב. כל עוד קוראים וחפצים בו, כנראה הוא צריך להישאר אצלכם. רק בקשה אחת קטנה", הוסיף.

"כן? מה שתבקש!", ענה המנהל בהתרגשות, ובעלי אמר: "אנא הוסיפו למעיל את השם של אבי - שיהיה גם לעילוי נשמתו".

כשהתבררו לנו חלקי הפאזל, חשבתי שזה ממש ממחיש את הפתגם "הכל תלוי במזל, אפילו ספר תורה שבהיכל".

גם בתוכנו ה' נמצא - חלק אלוק ממעל ממש. וכך גם לנו, כמו לספר התורה, יש זמן מיוחד, מקום מיוחד שבו אנו צריכים להיות.

יש פעמים שאנו מרגישות תקועות, אך יהודי לעולם אינו "תקוע". הוא תמיד יגיע למקום שבו הוא צריך להיות, למסלול המיוחד שלו שקבע לו ה'. לשליחותו האישית.

שנזכה ללכת מחיל אל חיל במסלול המיוחד של כל אחת מאיתנו, שה' קבע במיוחד עבורה.