הסטנדאפיסט על הכישלון שנצרב בתודעתו: "הייתי הדבר המעיק והלא מצחיק"

השבוע ריגש הסטנדאפיסט אמיר מויאל את קהל עוקביו ברשתות החברתיות, לאחר ששיתף את אחת ההופעות הקשות והמשפילות ביותר שחווה בחייו, או לדבריו "אפילו הקשה והמשפילה ביותר". וכך הוא כותב: "תקופה קצרה יחסית אחרי שהתחלתי להופיע, הזמינו אותי למופע קצר בפני צוות מורים מדרום הארץ. אגיד בכנות, המופע שלי באותו זמן היה רחוק מלהיות טוב. חומר לא מלוטש, מעט ניסיון בימתי, וחוסר ביטחון מעבר לכמות המומלצת.

"אבל זה כמובן לא היה תירוץ לאופן המחפיר שבו הקהל התנהג באותו ערב. זה התחיל מזה שאנשים המשיכו לדבר ביניהם בקול, גם אחרי שעליתי לבמה והמופע התחיל. כאילו שהם עצמם, כמורים, לא מכירים מקרוב את הסיטואציה הלא פשוטה של להתחנן לקשב. אבל זה עוד היה החלק הבאמת קל. בשלב מסוים הם התחילו להפריע לי באופן יזום.

"ולא רק המורים שהעירו הערות, אפילו הרב (!) של בית הספר פנה אליי באמצע המופע ושאל בזלזול 'רגע, אתה הסטנדאפיסט?', לקול צחוקם של חבריו. אבל השיא? הבנתי בדיעבד שאחרי המופע שלי - מתוכנן להם ערב קריוקי. אני למעשה הייתי הדבר המעיק והלא מצחיק שעמד בינם לבינו. בינם לבין הדבר שתכלס בשבילו הם באו.

"ואז אחד מהאנשים כנראה חשב לעצמו 'איך אני אזרז את תחילת הקריוקי? אה הא! יש לי רעיון!', והוא פשוט שלף את הדרבוקה שהייתה לו מתחת לכיסא, ו*באמצע המופע שלי* התחיל לדרבק. ספק להתאמן לקראת, ספק ניסה לגרום לי לסיים את המופע וללכת.

"אני כותב את זה וברגע התחושות הקשות מציפות אותי. המופע הזה כמובן צילק אותי מאוד. הוא היה יחסית בתחילת הדרך ולימד אותי בדרך הכי קשה על הצד הקשוח והמשפיל של אומנויות הבמה. מיד אחרי אותה הופעה לקחתי צעד אחד גדול אחורה - ופשוט הפסקתי להופיע. רק פעם בשנה, בפורים. לקח לי הרבה מאוד זמן לשנות את זה. שנים.

"מדי פעם הסכמתי למופע נוסף, מלווה בחשש כבד, מגרד את הצלקת המטאפורית שעל המצח שלי, בכל פעם שאני נזכר בהשפלה ההיא. אבל לפני ארבע שנים בערך החלטתי לשחרר. במקום להופיע רק מול הקהל שלי במקום הבטוח שלי, התחלתי להופיע מול קהלים חדשים ומגוונים. צעירים ומבוגרים, דתיים וחילוניים, ערים ויישובים. אפילו כתבתי מופע חדש שכלל סטנדאפ עם הצצה אל מאחורי הקלעים, השתפרתי, נפתחתי, הרחבתי את המופע, ופתחתי קופות כמעט בכל הארץ. חוץ מ...הדרום.

"משהו שם עדיין סירב להשתחרר. הרגשתי שהפצע עוד לא התאחה לגמרי. אבל הנה סוף סוף הגיע הרגע. החלטתי לסיים את העניין הפנימי הזה עם עצמי, ולקפוץ למים. לצאת מאזור הנוחות שלי, ולחזור אל 'זירת הפשע' והפעם - לנסות לתקן. חז"ל אומרים שצדיק אמיתי הוא לא רק מי שהתחרט, חזר בתשובה וקיבל על עצמו לא ליפול בחטא שלו יותר. אלא מי שהזדמן בפניו לעשות את אותו חטא בדיוק, ובחר הפעם שלא לעשות את זה. ואז התיקון הוא שלם ומעשי ולא רק תיאורטי. אז הנה התיקון שלי, בשלישי הקרוב. וברוך ה' אנשי הדרום הנפלאים באים לקראתי ואפילו החלפנו אולם בגלל הביקוש. חסדי ה'".

את הפוסט הזה חתם מויאל ברגישות אין קץ כשכתב את המילים הבאות:

"*עריכה מאוחרת* אני לא רוצה שיצא מהסיפור הזה לעז על מורים. זה נכון שלפעמים הם יכולים להיות קהל קצת קשה יותר מהממוצע, אבל מצד שני - היו לי הופעות נהדרות מול מורים מכבדים, סופר אינטליגנטים שראיתי אותם ושמחתי שהם מחנכים את הדור הבא".