אחרי החתונה הבן שכח אותנו?

אנו זוג הורים לבן נשוי. כל השנים תמכנו פיזית ורגשית בבן שלנו, ולאחר נישואיו מרגיש לנו שהבן מתרחק מאתנו ומתמרד, וחשים פגיעה על הטוב שהשקענו בו וחוששים מאוד לגורלו. האם יש חשש אמיתי בהרגשה זו?

* * *

פרידת ילדים מהוריהם עם נישואיהם, היא חלק טבעי ממהלך החיים. אף על פי שידיעה זו ברורה לכולנו, לא תמיד אנו יודעים מאין לשאוב את הכוחות כדי להתמודד עם מהלך זה, הדורש מאיתנו כוחות נפשיים רבים.

הפסוק המוכר: "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו", מעמיד בפנינו לכאורה את המציאות, שלפיה עזיבת הילד את ההורה היא חלק טבעי. אך על מנת לנסות ולהבין מציאות זו, ננסה לבחון את תהליך הפרידה של הילד מן ההורה, החל מגיל ההתבגרות עוד לפני הגיעו לשלב הנישואין.

נמשיל את תהליך ההתבגרות לתהליך בקיעתו של גוזל: עוד בטרם בקיעתו מהביצה, עוטפת את הייצור העדין רקמה, אשר מגנה עליו מפני כל נזק אפשרי. בשלב זה של ראשית חייו נוכחותה של הרקמה נחוצה לו, והוא מתענג על כך. אך בבוא העת, מגיע שלב אשר בו הגוזל מגיע לתהליך טבעי של בקיעתו מן הביצה, והוא מתחיל לגדול ולהפוך לעצמאי. לשם כך חייב הגוזל להרים את ראשו, לנקר ולהסיר בכוחות עצמו את הרקמה שמסביבו, אשר בשלב זה עלולה להפריע להתפתחותו הטבעית והעצמית, בדרך ליציאתו לאוויר העולם. הסרת רקמה זו במו ידיו, עלולה להתפרש כתהליך התמרדותי כלפי זו אשר הטיבה עמו עד היום, ברם כל בר דעת מבין כי זהו תהליך טבעי מתבקש, ודווקא כעת בעת הסרת הרקמה במו ידיו של הגוזל, היא אשר תביא להטבה עמו.

במהלך גידול הילדים, כל הורה מגיע לשלב בו הילד מתבגר, בשלב זה יותר ממה שההורה צריך לעשות עבור הילד, הוא צריך לעבור למצב של מאפשר לילד. שלב זה מחייב תבונה רבה מצד ההורים, ולעיתים אף יוצר מצב תדיר של התמודדות עצמית לא קלה כלל. בזמן זה דרכי ההתייחסות של ההורים לילד הופכות זהירות יותר, וההורה אט אט למד שאין לו בעלות ושליטה על הילד, ואולי הוא אף מאבד את תוקף סמכותו לגביו בתחומים מסוימים, ועלולה אף לייצור רצף של תחושות של פגיעה ונבגדות.

הפסוק אומר: "על כן יעזוב איש". המשמעות המתבקשת מכך היא, שכעת "הילד" הוא כבר לא ממש ילד במהותו, הוא כבר "איש". איש במשמעות של בר דעת, חי הנושא את עצמו. התורה מאשרת לנו, שכעת הבן נמצא במצב נפשי כזה של איש, שאנו ההורים יכולים להיות סמוכים ובטוחים, כי ניתן לאפשר לו לעזוב את הבית, ועם זאת להישאר אף מחובר להורים. ההפרדה הפיזית לא תרחיק את הקשר הנפשי והשייכות הרגשית, דבר שלא יכולנו להיות בטוחים בו עד עתה.

על כן, בזמן התבגרותו של הילד וכ"ש בזמן נישואיו, יש להורים לאפשר לבנם לבנות את עצמו במו ידיו, ולתמוך בו נפשית ורגשית. על אף שנראה במציאות כי הבן מתרחק מהוריו, ונראה כביכול שיש כאן סוג של כפיות טובה כלפיי הוריו, יש לדעת כי כך היא דרך גדילתו הטבעית לעיצוב אישיותו. 

הרב דניאל פנחסוב הוא מרצה, יועץ מומחה לנישואין ופסיכותרפיסט.