מיומנה של טלפנית: הסיפורים המפתיעים של מוקד התרומות

במהלך כל שנות הימצאותי בתוך מוקד ההתרמות, יצא לי לשמוע הרבה מקרים, ידיעות וסיפורים שלא חשבתי שאי פעם אשמע, וודאי לא האמנתי שאהיה האוזן הקשבת, לטוב ולמוטב. זה לימד אותי שעדיין מן הסתם ישנם בעולם סיפורים שלא למדנו כיצד להגיב אליהם, כי לא חלמנו שנשמע זאת אי פעם. מאות סיפורים שמתגלגלים פה נותנים לנו את ההרגשה שכבר אי אפשר להפתיע אותנו, אבל המציאות מוכיחה שהיא למעלה מכל דמיון, ומצליחה להשאיר אותנו ללא מילים.

יחד עם זאת, באותם מקרים צריך להגיב כאן ועכשיו. כמו למשל: תורם נכבד שענה לי כשייצרתי קשר, הוא מתנצל שהוא לחוץ, כי ברגעים אלו מתקיימת הלוויה של אשתו. אותה אישה יקרה שהחלפתי עמה שיחות בעבר. איך להגיב? להיות מופתעת ולהשתתף בצער, או אולי לא להבין, כי נשגב מבינתי איך בכלל הוא עונה ומתנצל? נשארה רק האפשרות לרדת מהשיחה בעדינות בלי להשאיר נפגעים. או למשל: זוג נחמד של תורמים שמידי פעם עולים לקו ומספרים על משפחתם האהובה ועל ילדיהם. אני לתומי שואלת אם שמוליק נמצא, הוא התורם במשפחה. להפתעתי היא ענתה שאין פה שמוליק, יש זאבי. לרגע אני מתבלבלת, אבל אז היא מסבירה במתק שפתיים, כמו עומדת מול כתה טיפולית שזקוקה להמחשה: "פשוט זאבי הוא בעלי. שמוליק היה עד לפני שנתיים, והתגרשנו. תוכלי לעדכן במערכת שלכם? זאבי זה בעלי המעודכן". גם פה השתדלתי לרדת מהשיחה בקול דממה דקה ומהר, לפני שיהיו משפטים חסרי טקט מצדי.

ישנם מקרים הרבה יותר מסובכים, שלא מצויים בארסנל הסיפורים שלי. עדיין לא הוזנו בהארד-דיסק שלי תגובות המתאימות למצב. כמו הסיפור של יסמין, מנכ"לית חברה מצליחה. נמצאת הרבה בחו"ל בשליחויות שונות. יצא לנו להיות בקשר במשך מספר שנים, בהן שוחחנו על כך שהיא מתחזקת ביהדות ומחפשת שידוך. אני אישית הפניתי אותה לעוסקת בתחום השדכנות. היא תמיד ציינה שברגע שתמצא שידוך משורש נשמתה - היא לא תשכח לעדכן אותי. עברו כמה שנים שבהן נעלמה מהאופק, והקו ביני לבינה היה ללא מענה. יום אחד מסרו לי שיסמין מחפשת אותי. חזרתי אליה בשמחה. היא לא נתנה לי הרבה זמן לניחושים, רק מסרה שסוף סוף מגיעה לה מזל טוב, והיא שמחה ומאושרת. שאלתי אותה מתי היא מצאה את השידוך ואם כבר התחתנה, אבל אז היא שתקה מעט, והוסיפה: "ילדתי בן, והוא ממלא את עולמי. אני מאושרת מאוד". שמחתי איתה ושאלתי כמה זמן היא נשואה. היא ענתה לאחר שתיקה, שהיא לא מצאה עדיין שידוך, לכן החליטה שאם חתן היא לא מצאה, לפחות שיהיה לה ילד כדי להגשים חלום". ואני הבנתי שלא כולם כמונו, ולא כולם מכירים את הנוסחה מדורי דורות: חתונה וילדים, אלא מבחינתם אפשר לדלג על השלב הקודם. נו. שיהיה. אבל תסכימו שאנו נמצאות בסיטואציות שמשאירות אותנו ללא מילים.

בין השיחות ישנן כאלה שהן קשות מאוד עד להחריד, ומצריכות ממני התאוששות, כמו תורם שסיפר שבעלה של בתו רצח אותה. הייתי המומה, אבל הסתבר שהוא היה רגוע יותר, רק כאב את המציאות שחתנו מסתובב חופשי במקום להיות בכלא. היה לי קושי גדול למצוא משהו שיעודד אותו. בסופו של דבר, מה שיכולתי באותן דקות זה להיות מופתעת מהצד האפל של החיים, שנשמע כלקוח מסרט אימה, ועם זה לתת לאב השכול הקשבה ללא מילים.

ולסיום ישנן גם סיטואציות טובות וחמודות ביותר. תורמת שתרמה, ובפיה בקשה שחשוב לה שנמלא. "לכו לרב זמיר, ותגידו לו שהוא מלאך! הוא לא בן אדם, אלא מלאך אלוקים!". כשניסיתי להסביר לה שהרב זמיר לא נמצא פה במוקד, אלא בעיסוקיו הרוחניים חובקי העולם, היא לא ויתרה, והוסיפה שזו חובתנו להודיע לו מה שהיא חושבת, ושחשוב לה שנמסור לו באופן אישי שהוא לא בן אדם אלא מלאך אלוקים. כל נפשה ונשמתה דבוקה בדמות המלאכית שלו. היא קמה אתו, אוכלת אתו וישנה עם שיעוריו הנפלאים. אם הרב במקרה שומע או קורא את הטור, אז קיימתי את בקשתה.