"קשה לי לבלוע, ועוד לא קיבלתי ישועה - אבל בבקשה תפרסמו את המכתב שלי"

קוראת שביקשה שנציין רק את שמה הפרטי - רעות, ביקשה שנפרסם את המכתב המרגש הזה במדור התודה - "כדי לקדש שם שמיים ולקרב יהודים לאביהם שבשמיים, שרק הוא יכול לעזור להם בהכל", לדבריה. "שאם הם נמצאים בצרה, שיפנו אליו ולא רק יבקשו ישועה, אלא גם יבקשו סליחה על מה שלא טוב ויגידו תודה על מה שהם כבר קיבלו".

סיפורה של רעות מתחיל לפני חמש שנים בדיוק, בשנת 2017.

"במשך כל חיי הבוגרים סבלתי בצורה קשה מהמראה החיצוני שלי. הייתי שמנה באופן לא פרופורציונלי, וזה פגע לי לא מעט בהצעות השידוכים, כשהייתי רווקה. לפני חמש שנים החלטתי לעשות ניתוח קיצור קיבה למרות שהרבה אנשים אמרו לי לא לעשות. אני ראיתי לנגד עיניי רק את הרצון להיות רזה, והתעלמתי מכל השאר".

בחסדי שמיים, רעות עברה את הניתוח בהצלחה, והחלה להתרגל לחייה החדשים, שעל יתרונותיהם הגדולים כרזה, נוספו חסרונות לא פחות גדולים של איכות חיים ירודה. "לפני הניתוח סבלתי מכבד שומני וסוכרת סוג 2, שיכלה להתאזן בקלות אם רק הייתי עושה את המצופה ממני ויורדת במשקל בצורה טבעית. אחרי הניתוח, התחלתי לסבול פתאום מכאבי בטן במקומות לא ברורים ומסיבות לא ברורות, מהתכווצויות בשרירי הבטן, משלשולים ועצירויות בקצב מטורף שנתן לי כל הזמן את התחושה הפנימית שמשהו לא בסדר עם מערכת העיכול שלי ועוד. לאחרונה הצטרפה לרשימת החסרונות תופעה מפחידה שאין לי מושג למה זה קורה, או איך אפשר לטפל בזה - קושי בבליעה. אני לא יודעת מאיפה להתחיל לספר לכם כמה זה מפחיד, לא הגיוני ולא רצוי, אבל זה גם הביא אותי לחשבון נפש פנימי על מה שאני 'בולעת' אל תוכי, ועל זה אני רוצה להגיד תודה. על עצם זה שהקב"ה מזכה אותי בכלל להתבונן על המצב שלי, ולראות מה אני מכניסה אל תוכי - מכל הבחינות. 

"בחשבון הנפש שלי עם עצמי ראיתי שאני 'בולעת' יותר מדי חול, ופחות מדי קודש. יש לי פתאום זמן לראות איזה סרטונים מעניינים ברשתות החברתיות אבל אין לי זמן לפתוח ספר וללמוד הלכות, מוסר וכל דבר שהוא לא התעסקות עם מסכים. כמה פעמים בלעתי לחם בתאוותנות גדולה, ושכחתי לברך או שפשוט הקלתי על עצמי ולא בירכתי כי לא היה לי כוח. 'בלעתי' בשקיקה דיבורי לשון הרע על כולם ועל הכל, וכעסתי כשמישהו העיר לי שזה לשון הרע ואולי כדאי שאשמור את הדיבורים האלה לעצמי. גם כשמישהו אמר שהוא לא רוצה לשמוע, המשכתי לדבר. 'בלעתי' את הימים שלי מבלי לחפש, כמו עכשיו באלול, את המשמעות האמיתית שלהם. התרכזתי יותר ויותר בחומר, ופחות ופחות ברוח. בלעתי את כל הדברים שאסור היה לי לאכול רק משום שזה 'טעים' ולא חסתי על השיניים שלי - שעכשיו אינן. אין לי שיניים בשני צדי הפה, ואני לא מסוגלת היום ללעוס שום דבר קשה מדי. 

"ולמה אני מספרת לכם את זה? כי אני צריכה ישועה. גדולה. עכשיו. לא רגע אחרי. אני רוצה לחזור ליהנות באמת - ללעוס דברים רוחניים, להכניס אל תוכי ברכות ותפילות, וליהנות מה'סעודה' לא פחות ממה שנהניתי ואני נהנית, מסעודה של ממש. אני רוצה 'לבלוע' אל תוכי תורה ועוד תורה ועוד, ולהרגיש את המתיקות ותחושת הסיפוק על לשוני. 

"אני רוצה לבלוע אל תוכי מעשים טובים. דיבורים טובים - לא לדבר על אף אחד לשון הרע, ולא לשמוע כשמדברים אל אוזניי דברים רעים. אני רוצה לבלוע חיוביות. אני רוצה לבלוע שינוי. אני רוצה לבלוע 'אלולים' ולדעתי שמצאתי סוף סוף, תשובה לחיפוש. אני רוצה לבלוע תודה, לבלוע תפילה, לבלוע ישועה. 

"אני רוצה לחזור לתפקד בצורה בריאה ולהודות על הדברים הקטנים של החיים, אלה שאנחנו הרבה פעמים לא מייחסים להם חשיבות גדולה מדי. אני רוצה לחזור לבלוע בצורה תקינה, וליהנות מהטעם של החיים. וטעם שנהנים ממנו באמת, הוא רק טעם של קרבת השם, לא משהו אחר. 

"אני כותבת את המכתב הזה עם זעקה שנשמעת מסוף העולם עד סופו, ורוצה להגיד להשם תודה - גם אם עדיין לא נושעתי. אני יודעת שאיוושע, כי הקב"ה הוא מלך רחמן. הוא רק רוצה ממני עוד טיפת התבוננות על המצב שלי, שאתפלל על זה ואשנה את זה. קרוב השם לכל קוראיו. השם, בהיותך קרוב אליי עכשיו, אני מבקשת ומתחננת - תן לי יכולת ללעוס, לבלוע 'חלק' ולברך על כל מה שאני מכניסה אל תוכי - בגשמיות וברוחניות. אני רוצה לבלוע אל תוכי פסוקי תהילים, לבלוע אל תוכי ברכת המזון, לבלוע אל תוכי תפילת שחרית, מנחה וערבית, לבלוע אל תוכי מזון רוחני שייתן לי כוח ויחייה אותי... בבקשה תתפללו עליי לרפואה שלימה בקרוב, בין כל חולי עמו ישראל".