הידברות לנוער: אני רוצה להתחזק, אבל מתפדח מהחבר’ה. מה עושים?

מה אפשר לעשות כשרוצים לעשות צעדים משמעותיים בחיים, אבל קצת חוששים מהתגובות של הסביבה? אולי יצחקו עלינו, אולי יעקצו אותנו, אולי נרגיש שונה מכולם. כולנו רוצים להרגיש בנוח עם עצמנו מול החברה, אבל מצד שני גם לא רוצים לוותר על דברים שחשובים לנו.

קודם כל, כדאי לדעת שמתחזקים הם לא היחידים שנמצאים בסיטואציה הזו. גם כל היהודים הדתיים שגרים בחו"ל עוברים את זה. תחשבו, כולם אוכלים בחדר אוכל במקום העבודה, ורק היהודים הדתיים מגיעים עם מנת אוכל כשרה מהבית; כל הגויים מסיימים לאכול וקמים, ורק הם נשארים לברך ברכה אחרונה; אחרי יציאה מהשירותים היהודי מברך 'אשר יצר', וסביר להניח שהגוי חושב לעצמו "מה הוא עושה? הוא מדבר לעצמו...?". אבל יהודי ששומר תורה ומצוות נאמן לדרך שלו, ומה האחרים יחשבו עליו פחות מעניין אותו.

בספר ההלכה היסודי, שולחן ערוך, שנכתב לפני כ-500 שנה כתוב "ואל יבוש מפני המלעיגים". אתם מבינים? כאלה שעושים צחוקים על דתיים תמיד היו, ותמיד יהיו. זה לא משהו חדש. ובגלל זה אפילו בספר ההלכה 'שולחן ערוך' נאמר לנו לא להתבייש מאלה שצוחקים עלינו כי אנחנו עושים דברים של דתיים.

וחוץ מזה, בסוף אנשים מתרגלים לשינויים. בהתחלה הכול חדש וקצת משונה להם, אבל אחר כך זה הופך למשהו שכבר רגילים אליו, והתגובות נפסקות, ואפילו תגובות של הערכה מתחילות להופיע.

עוד משהו שכדאי לדעת, זה איך מבחינה פסיכולוגית ההתחזקות שלכם מתפרשת על ידי החבר'ה. הרי אתם הייתם פעם כמוהם, ועכשיו אתם משתנים. יש פה אמירה. ההתחזקות שלכם בעצם מעבירה ביקורת סמויה עליהם, גם אם אתם לא מתכוונים לזה בכלל. זה בעצם כמו להגיד להם "אתם והחיים שלכם במסלול הלא נכון. אתם לא בסדר, ואתם צריכים גם להשתנות". אפילו שאין שום כוונה לביקורת הזאת, ככה הסביבה מפרשת, במודע או אפילו שלא במודע, את השינוי של המתחזק, ודווקא בגלל זה נובע האנטי שלהם, העקיצות והצחוקים.

החברים ובני המשפחה מסביב בעצם אומרים לעצמם "אם הוא היה כמונו, ופתאום הוא החליט להשתנות, זה בעצם אומר שמה שאנחנו זה לא מספיק טוב", ואז מגיעים הצחקוקים, הביקורות של הסביבה, ואפילו גם אמירות מזלזלות. בסופו של דבר התגובות האלה מגיעות ממקום של חוסר ביטחון עצמי במי שהם ובמקום שלהם, ואולי אפילו מקנאה.

כאן זה בדיוק המקום ללכת על פי העצה שכתובה בתנ"ך – "ויגבה ליבו בדרכי השם", שזה אומר להרגיש גאווה על זה שאתה נאמן לה' והולך בדרכו. כאן זה בדיוק המקום להיות גאה במי שאתה. אתה לא אחד שזורם עם הזרם, אלא אחד שיש לו ראש על הכתפיים, טיפוס חושב, לא אחד שנגרר. באמת שמגיעה לך טפיחה על השכם. תהיה גאה במי שאתה, ועל ההתחזקות שלך. אגב, אנשים דווקא מעריכים ומכבדים אנשים שיש להם ביטחון עצמי, שמקרינים שהם בטוחים בדרך שהם הולכים בה. אם מקרינים הססנות, חוסר ביטחון עצמי, מן התנצלות על זה שאתה דתי, אז אנשים קולטים את זה, ויודעים שיש פה על מה ללחוץ ולהציק. אבל אם משדרים בטחון, ושיש לך עמוד שדרה, מבינים שאין עם מה להתעסק פה.

אז אולי בהתחלה קצת יצחקו על ההתחזקות, אבל אחר כך יעריכו אותך על זה. ומי יודע, אולי עוד תהיה בסוף הרב של החבר'ה.

רוצים לשמוע עוד? בקרו באתר "70 שאלות ביהדות" 

מילים של התחזקות:

"בשנה הראשונה הרגשתי שהחברה לא רצו להתקרב. אולי פחדו להידבק. אבל אני הייתי מוקסם מהתורה. ברגע שיש לך רב, ואתה נכנס לעולמה של תורה, ואתה יושב מול מישהו שאתה רוצה לשמוע מה שהוא אומר, ולא רק רכילות עם כל החבר'ה, אתה פתאום מבין שזה בטל בשישים. אז זה בכלל לא עניין אותי. כל אלה שאז צחקו, הם היום באים יושבים ולומדים, וזה לא יאמן". (יהודה בארקן ז"ל)

יהודה בארקן ז''ל (צילום: משה שי / פלאש 90)