העצה הסודית של הרב אורי זוהר זצ"ל

כבר הזכרתי לא פעם שכל העצות שאני כותב כאן בטור הזה, ובספרים שלי, ובעצם כל מה שלמדתי בתחום החינוך, למדתי ממורי ורבי, הרב אורי זוהר זצ"ל. בעשרים השנים האחרונות לחייו זכיתי ללמוד ממנו, ולקבל את משנתו החינוכית. היום ארצה לשתף בעצה נוספת שקיבלתי ממנו, סוד גדול שקשור בהשתדלות הרוחנית שלנו, בתפילה, שגם זו זירה מרכזית שבה אנו נדרשים לפעול, כדי להצליח בחינוך. אבל רגע לפני שאשתף את העצה שלו, אקדים דבר תורה קצר ממשנתו של האדמו"ר מסלונים, ה"נתיבות שלום" זי"ע.

ה"נתיבות שלום" כותב על הפסוק: "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ" (דברים כ"ג י'), שהפסוק מדבר על המלחמות שלנו עם היצר הרע, שהוא האויב האמיתי שלנו. יש כמה סוגי מלחמה, והדרך לנצח, מובאת במדרש, ש"כל יציאתך לא תהא אלא במחנה" (ספרי). מסביר הרב, שכדי לנצח במלחמת היצר צריך התכללות שלנו במחנה, כלומר, להיות מקושר למחנה של ציבור, ובזה זוכים לשמירה מיוחדת. אנו נדרשים לבוא לא רק כיחידים, אלא כנציגים של ציבור. כדאי לראות את דברי הרב שמאריך ביסוד הזה (נתיבות שלום, פרשת כי תצא, עמ' קמ"ו), איך כל עמידתנו בפני הקב"ה התחילה בהר סיני, "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל", כאיש אחד בלב אחד, וזה סוד השראת השכינה במניין דווקא, ובזה זוכים למדרגת "בנים אתם לה' אלקיכם", בנים לשון רבים, כי רק רבים המקושרים יחד במחנה זוכים לתואר הזה. וזו עצה מדהימה להשיג מדרגות של קדוּשה וסיעתא דשמיא (ואגב, לכן בדיוק היצר הרע כל כך נלחם בנקודה הזו ממש, ומנסה להטיל בנו שנאת חינם, כי זו באמת נקודת האחיזה שלו להטיל פירוד ושנאה, וכמה האריך בזה החפץ-חיים בספריו).

כאן נכנסת העצה של הרב אורי זוהר. בדרך כלל אנחנו מבקשים ומתפללים לקב"ה כאנשים פרטיים. וברוך השם, לא חסר על מה להתפלל. אבל כדאי לייחד זמן שבו אנחנו מתפללים לא רק בשם עצמנו, אלא כנציגים של ציבור גדול יותר. אפשר לדבר כנציג של כל ההורים של ילדים עם הפרעת קשב, או של כל ההורים לנוער מתבגר. אפשר לדבר כנציג של כל העיר, של כל אלו שלא יודעים להתפלל, או של כל המבולבלים והמיואשים. אפשר גם לדבר כנציג של כל עם ישראל, ואולי אפילו כנציג של כל האנושות. לא צריך באמת שמישהו יבחר בנו וימַנֶּה אותנו לתפקיד הזה. הרי לא באמת נעשו כאן בחירות. אבל זה בדיוק העניין, שזה לא משנה! עצם זה שאני ממנה את עצמי, לצורך העניין, זה לגמרי מספיק. בתפילה הזו אני ניגש לדבר בלשון רבים (מעניין, שכך תיקנו לנו את כל נוסח תפילת העמידה), לא רק כאדם פרטי אלא כשליח ציבור! זה משנה את נקודת המבט, את ההתייחסות, את האחריות, ואת העוצמה. וזה מדהים איזה כוח ועוצמה יש לתפילה שבאה ממקום כזה.

לכולנו יש על מה להודות ועל מה לבקש. אם נצליח לְפַנּוֹת זמן להתפלל (גם) תפילת רבים שכזו, ודאי נזכה להצלחה רבה גם לעצמנו, וגם לכל הציבור שבעבורו אנו מתפללים.