הצילו, פגעו בילד שלי! מי יתקן את העוול?

אין אמא שלא נתקלה בפרצוף הכועס / בוכה / נרגז או פגוע של הילד שחזר מהמסגרת אחרי מריבה או ויכוח עם חבר.

זו סיטואציה לא נעימה. הלב יוצא אל הילד הקטן והמסכן, וגם אם זה הילד שהכי הכי קשה איתו והוא מפוצץ אותנו בבית – יהיה לנו כווץ' כזה בלב אם נשמע שפגעו או הכעיסו את הילד שלנו.

הדחף הראשון שלנו הוא ללכת ולסדר את העניינים. לדבר עם הילד או עם אמא שלו, או עם הגננת או עם המורה, כל אחד שמוכן לקחת אחריות ולטפל בבעיה של הילד שלנו.

אבל בואו נעצור רגע ונחשוב. מה תפקידנו פה כהורים? להתערב? לא להתערב? מה נכון לעשות?

לפני שאנחנו מבצעים פעולה כלשהי, כדאי שנעצור ונחשוב: מה המטרה שלנו? מה אנחנו רוצים להשיג?

כשאנחנו מגדירים לעצמנו מטרה לפני הפעולה - הרבה יותר פשוט להבין ולפעול בהתאם.

במקרה כזה נשאל את עצמנו - האם אנחנו רוצים להתערב, להתקשר לאמא של אותו ילד, או לערב את הגננת או המורה, ולהשיג "ניצחון" מידי כאן ועכשיו (עד לתקרית הבאה...)?

או שיש לנו מטרה קצת יותר ארוכת טווח, ושמה חינוך?

ומהו חינוך?

"לחנך" בא מהמילה "לחנוך". להכשיר את הילד שלי בתחילת חייו, כשהוא ברשותי, לחייו הבוגרים. להכין אותו לחיים!

הילד הזה הופקד בידי על ידי בורא עולם כדי שאקנה לו מיומנות חיים, שאלמד אותו מה נכון ומה לא נכון, איך כדאי להתמודד בסיטואציות מסוימות ואיך לא. כל זאת כדי שכשיתחיל את חייו העצמאיים - הוא יחיה אותם בדרך הטובה ביותר, וגם ידע איך להסתדר עם אתגרים שהחיים מזמנים לו, כמו שהם מזמנים לכולנו.

אם מטרת החינוך לטווח הרחוק עומדת לנגד עינינו במקרה כמו שתואר, עלינו לשאול את עצמנו - האם כשהילד שלי יהיה גדול ועצמאי, כל האנשים סביבו יהיו נוחים ונעימים? הוא לא יעמוד מול קונפליקטים בחיים? חיכוכים עם אנשים שונים ממנו? אם זה בעבודה, בכולל, בזוגיות? האם לא יקרה שיפגעו בו? שייקחו משהו שלדעתו מגיע לו? שידברו עליו מאחורי הגב?

ודאי שייתכן שכל אלה יקרו.

חינוך הוא להכשיר את הילד להתמודד עם כל אלה! להסביר לו שיש בחיים אנשים שחושבים אחרת מאיתנו, שאולי יתנהגו לא בסדר, ולהסביר לו איך נכון וכדאי להתמודד אם קורה מקרה כזה.

בנושאים חברתיים כמו אלה, הרבה הורים מחפשים את הדרך להקנות לילד ביטחון עצמי.

ההגדרה של ביטחון עצמי היא אמונה של אדם ביכולתו להצליח במעשיו ובנכונות החלטותיו. איך נגדל ילדים עם ביטחון עצמי, כשהפעולות שלנו, ההורים, מוסרות בדיוק את המסר ההפוך? לסדר לילד את כל הקשיים והאתגרים שלו, זה להגיד לו במילים אחרות – "אתה חלש ולא מסוגל, ולכן אני אעשה בשבילך הכל".

איך ילד יגדל עם ביטחון עצמי, כשזה המסר שהוא מקבל על כל צעד ושעל?

להקנות לילד ביטחון בעצמו זה בדיוק הפוך – לתת לו להתמודד עם הקושי שהזדמן לו עכשיו, כמובן עם הדרכה וליווי שלנו. למסור לו מסר שאנחנו מאמינים בו, שהוא ענק ובטוח מסוגל לפתור את זה. וגם לפעול בהתאם!

כשילד מקבל כזה מסר – הוא מאמין בעצמו. ברור לו שאם אמא מאמינה שהוא יכול - אז הוא וודאי מסוגל, וזה קטן עליו. זה ביטחון עצמי אמיתי, שהילד בטוח ביכולות שלו ומאמין בעצמו.

חשוב לציין, לא מדובר בלהפקיר את הילד, לשמוע שקשה לו ולתת לו להתמודד כאילו שאין זה ענייני, חלילה.

אפשר וצריך לדבר על זה - להתעניין איך עבר היום, לכוון ולהגיד לילד מה כדאי לעשות ואיך לפעול. אבל לא לקחת במקומו את התפקיד של ההתמודדות עם הקושי, ולסדר עבורו כל תקרית חברתית שהוא נקלע אליה.

כי כשאנחנו פועלים ככה, הילד הופך פאסיבי. הוא לומד ומבין שכשמשהו קשה – אין סיבה שהוא ינסה להתמודד ולהסתדר. הוא יחכה שאמא תסדר עבורו את הקשיים, את ההצקות, את האתגרים עם חברים.

ואז, במקום לקבל ילד מלא ביטחון עצמי, ביטחון בעצמו, שהוא יכול ומסוגל להתמודד - אנחנו מקבלים ילד חלש, חסר ביטחון בעצמו ותלותי.

ברוב המקרים, ילדים לומדים להסתדר. הם משלימים מהר מאוד, גם אחרי מריבה גדולה. לומדים למי מתאים להם להתחבר ולמי פחות, וככה מוצאים את מקומם הנכון בחברה.

והיה ובכל זאת ראינו שמדובר במשהו חמור שדורש התערבות – תמיד אפשר לבדוק ולראות איך לסדר את העניינים בצורה עניינית ושקולה. אבל החשיבה והפעולה הראשונית והבסיסית שלנו צריכה להיות כזאת שנותנת לילד את האפשרות ללמוד ולהסתדר בכוחות עצמו. ויש לו המון כוחות.

בהצלחה!

חן אזולאי היא יועצת ומנחת הורים בגישת אמא מובילה שינוי