פרשת כי תבוא: מתי צריך להתחיל? עכשיו. ממש עכשיו

כבר שנים ארוכות שאותו יהודי שבוי בבית כלא, כשהוא משולל אפשרות לקיים אורח חיים יהודי ומצוות מעשיות כמו שמיעת שופר, ישיבה בסוכה, אכילת מצה וכל יתר המצוות שלא ניתן לעשותן בכלא. והנה, הוא קיבל אישור לצאת לחופשי רק ליום אחד, בכל יום שהוא יבחר.

באיזה יום כדאי לו לבחור לצאת לחופשי? בראש השנה, וכך יזכה לשמוע תקיעת שופר? ביום הכיפורים וכך יזכה להשתתף בתפילות המרגשות בבית הכנסת? אולי דווקא בפסח, כדי שיזכה לאכול מצה בליל הסדר? באיזה יום כדאי לו לבחור? מהו היום החשוב ביותר? אין ספק שזו דילמה לא פשוטה.

אחד מגדולי האחרונים, הרדב"ז (נפטר בשנת 1573), נשאל שאלה זו, והוא ענה לשואל תשובה מדהימה – צא מהכלא עכשיו. הרגע. יש לך הזדמנות לצאת ליום אחד? אל תבזבז רגע אחד בכלא, צא מיד לחופשי ותקיים את המצוות שאתה יכול לעשות באופן מידי – תפילה במניין, כיבוד הורים, או כל מצווה אחרת שאינך יכול לקיים בכלא. תנצל את ההזדמנות הראשונה שיש לך להיות אדם חופשי. "שאין מעבירין על המצוות, ואין חולק בזה כלל, הלכך המצווה הראשונה שתבוא לידו שאי אפשר לעשותה והוא חבוש בבית האסורים, קודמת, ואין משגיחין אם המצווה שפגעה בו תחילה היא קלה או חמורה, שאי אתה יודע מתן שכרן של מצוות, וזה פשוט מאוד אצלי" (שו"ת הרדב"ז, ד', י"ג).

זו תשובה עוצמתית. רבים מאיתנו היו ממליצים לאותו שבוי להמתין ליום הכי חשוב בשנה, או ליום  עם מאורע חשוב עבורו, אולם הרדב"ז הכריע לו לצאת עכשיו. ולמה? כי העכשיו הוא הכי חשוב. אין לאדם זמן חשוב יותר מאשר הרגע הזה.

תובנה זו מתעצמת לאור שני פסוקים בפרשת השבוע – פרשת כי תבוא.

בפרשתנו אומר משה לעם ישראל: "הַיּוֹם הַזֶּה השם אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים, וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (דברים כ"ו, ט"ז). משה רבנו אומר את הדברים האלו קרוב לארבעים שנה אחרי מעמד הר סיני, ובכל זאת הוא אומר "היום הזה השם אלוקיך מצווך לעשות את החוקים האלה...". הכיצד? הלא חלפו כארבעים שנה ממעמד הר סיני? רש"י מביא את תשובת המדרש: "בכל יום יהיו בעיניך חדשים, כאילו בו ביום נצטווית עליהם". תחשוב כאילו היום היה מעמד הר סיני. תתרגש ותתפעל כאילו היום שמעת את קול השם מדבר אליך מן השמים. בהמשך הפרשה הרעיון הזה מופיע שוב: "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם להשם אֱלֹהֶיךָ" (דברים כ"ז, ט'). גם כאן כותב רש"י: "בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית".

"לפי שהדורות חולפים, ולב האדם הולך אחר עיניו בדבר הנראה, כי בעמדו בין עיניו יזכרנו, ובהסתרו מעיניו ישכחנו, והאותות והמופתים אינן עומדין לעולם, לכך יזהירו שתהיה האמונה קבועה בלב עומדת לעד בזמן ההסתר כמו שהייתה בזמן ההגלות, ויהיו דברי התורה חביבין אצלנו שלא נעבור עליהם, ויהיו גם כן חדשים בעניין זיכרון האותות והמופתים שלא נשכחם מלבנו בהתעלמם מעינינו, אך יהיה אצלנו מעמד הר סיני בנפלאותיו בחידושו תמיד. ויתכן לומר כי פסוק זה התחיל "היום הזה" וסיים "ובכל נפשך", להורות, כי יתחייב האדם שימסור נפשו על המצוות בכל הזמנים כולן, כיום של מתן תורה, כי כשם שהיה מוסר נפשו על השם באותו יום עצמו של מתן תורה, בראותו האותות והמופתים והאש האוכלת בראש ההר, כן ראוי לו למסור נפשו עליו בכל הזמנים כולן, וזהו שאמר "היום הזה" וסיים ב"נפשך", לבאר שתמסור נפשך עליו בכל הזמנים כולן כהיום הזה" (רבינו בחיי, דברים כ"ו, ט"ז).

יסוד גדול לומדים אנו כאן. כשאדם רוצה להתקדם ולעלות ברוחניות, הוא צריך להתחיל עכשיו. הרגע. מבחינתו – הכל מתחיל היום. היום הוא קיבל את התורה והיום הוא נכנס בברית עם בורא עולם. לא משנה מה היה בעבר, לא משנה מה צופן העתיד, עכשיו הוא מקבל את התורה והוא מתחיל הכל מהתחלה.

לאחר שאדם וחווה אכלו מפרי עץ הדעת, כותבת התורה שאלוקים אמר: "הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע, וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם" (בראשית ג', כ"ב). המדרש על פסוק זה כותב: "אמר רבי אבא בר כהנא, מלמד שפתח לו הקדוש ברוך הוא פתח של תשובה, ועתה, אין ועתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י', י"ב): וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה השם אֱלֹהֶיךָ..." (בראשית רבה, כ"א). אלוקים פתח פתח של תשובה לאדם הראשון ואמר לו – תתחיל מהתחלה, ועכשיו.

"אין ועתה אלא תשובה". זהו יסוד מדהים לכל אדם החפץ בשינוי חיובי. רוצה להשתנות? רוצה לשוב אל טוהרך הפנימי? צא לדרך עכשיו! אל תחכה להזדמנויות שאולי יבואו ואולי לא.

יותר מכך. אחד המעכבים המרכזיים בעשיית תשובה, הוא התחושה והמחשבה על העבר שלנו. אדם מרגיש שהוא שקוע עד צוואר בכל חטאי העבר, והוא שואל את עצמו איך אפשר לנקות את כל הכתמים שנדבקו בי במהלך כל כך הרבה שנים? באה התורה ואומרת לאדם – תרגיש כאילו אתה מתחיל את חייך עכשיו. תחשוב בליבך שרק עכשיו קיבלת את התורה. רק עכשיו נכנסת בברית עם השם. הכל חדש. הכל טרי. תהיה מעכשיו אדם חדש.

כמובן, ה"ועתה" לא אומר שאין לתקן את העבר, ודאי שצריך, אולם השלב הראשון בתיקון העבר הוא להתחיל מחדש, כאן ועכשיו.

לבני אדם אין בחירה על העבר שלהם. לבני אדם גם אין בחירה על רוב נתוני חייהם כדוגמת משפחה, מגדר וכדומה, לבני אדם גם אין כרגע יכולת שליטה או בחירה על העתיד שעדיין לא הגיע, מה שכן יש להם, זו בחירה חופשית על הרגע הזה. איך לנהוג עכשיו לאור כל הנתונים הקיימים, והתורה מבקשת שבכל רגע מרגעי חייך תחשוב כאילו הרגע נכנסת בברית עם השם, עם כל ההתרגשות וההתלהבות של ההתחלה.

כשיוסף חשף את זהותו בפני אחיו, הוא אמר להם: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם" (בראשית מ"ה, ה'). גם כאן יוסף משתמש בלשון "ועתה", הוא נותן לאחים שלו הזדמנות לשכוח מהעבר, לעשות תשובה ולחדש את הקשר ביניהם עכשיו, כאילו עכשיו הוא נולד.

ה"שפת אמת" (ויגש תרנ"ח) מוסיף, שמה שיוסף אומר לאחיו הוא אקטואלי לכל אדם שחפץ לשוב בתשובה – "ועתה, אל תעצבו". תשובה עושים מתוך שמחה ולא מתוך עצבות - "אין ועתה אלא לשון תשובה. ועתה – אם אתם חוזרים בתשובה ומתחרטים על שמכרתם אותי הנה, אל תעצבו, כי לתשובה אמיתית מגיעים על ידי שמחה ואהבה ולא מתוך עצבות". איך אפשר להיות בעצבות אם עכשיו קיבלנו את התורה? איך אפשר להיות בעצבות עם עכשיו באנו בברית עם בורא עולם?

בואו נתחיל מחדש. בואו נחוש את אהבת השם האינסופית. עתה. עכשיו.