מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה שמנווטת אותו אל היעד

"ככה צריכה להראות זוגיות? את באמת מאמינה שככה צריכה להראות זוגיות?", שאל אותי תומר.

"איך?", שאלתי אותו בחזרה.

"היא לא מסכימה שאני אמשיך לרכב בקבוצת הרכיבה שלי. קיבלתי הצעה לעבודה במשרד הפרסום הכי גדול בתל אביב, והיא לא מסכימה שאני אתחיל לעבוד שם…".

"קודם כל, אתה שוכח שיש לך ילדים קטנים, שיש לך בית שצריך לדאוג לו ולשים אותו בראש סדר העדיפויות. ואני יודעת בדיוק מה קורה במשרד הזה בתל אביב, ואני לא צריכה לפרט…", אמרה.

"אני פשוט מרגיש כלוא, חסר אונים. שואל את עצמי למה התחתנתי? זה התיקון שלי?", שאל תומר בייאוש.

"כן", עניתי לו.

"מה כן?", שאל אותי תומר.

"היא התיקון שלך, ואתה התיקון שלה", עניתי.

"אז למה רק אני סובל?", שאל.

"כי אתה מתנגד לתיקון. ועכשיו, לכבוד חודש אלול, שזה חודש התיקון, הרחמים והסליחות אסביר לכם את כל העניין על רגל אחת".

התיקון

כל הזמן אני שומעת זוגות שאומרים בציניות מלווה במרירות: היא התיקון שלי, אנחנו תיקון אחד של השני... וכו'.

הם לא באמת מבינים במה מדובר, אבל הם מעריכים שאם הם סובלים בזוגיות, אז הם עוברים איזה תיקון.

אז ברשותכם, בואו נתחיל לעשות סדר בדברים.

המגרש הביתי של הזוגיות

האישה, היא המקום.

כוח הפיתוי הוא כוח נשי, שהאישה מזמינה את הגבר אליה.

היא בונה את הבית, מפתחת אותו, מגדלת את הילדים.

זאת אחת מהסיבות שהאינטואיציות הטבעיות של הנשים כלפי מצב הקשר הזוגי, כלפי האיש שלה - לרוב נכונות. היא קולטת בצורה מודעת או לא מודעת אם הגבר שלה בתוך הזוגיות, או שהוא רק נמצא פיזית.

ההתנגדות הטבעית

הפסוק אומר: "על כן יעזב איש את אביו ואת אימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

המשמעות היא, שהגבר צריך לעזוב את המגרש הביתי שגדל בו, והוא צריך להתחבר למגרש הביתי של אשתו, וביחד הם הופכים לנשמה אחת, במגרש הביתי של האישה. זו לא טעות. נכון שנוצר משהו חדש אבל זה נוצר במגרש שלה.

במקור, גבר שנושא את אשתו לאישה, אמור בעצם לבחור בה בחירה אמיתית.

בדורנו, לצערנו, בגלל קידוש האינדיבידואליזם, הגבר הממוצע לא באמת בוחר בחירה אמיתית באשתו.

הוא מרגיש ומביע התנגדויות רבות לכל הניסיונות של האישה לשנות אותו, להשתלט לו על החיים, לבלוע אותו, למחוק אותו.

"מה? אין לי חיים? אני לא יכול להביא את עצמי? היא משתלטת עלי? אני צריך למחוק את עצמי בשביל שיהיה פה טוב בקשר? למה זה צריך לבוא על חשבוני? אסור שלבן אדם יהיו דברים פרטיים?".

הוא לא מבין, שבסך הכל, האישה מנסה לעזור לו להתכוונן אליה ולהשתלב בצורה תקינה לתוך הזוגיות.

בדרך כלל היא מגיבה ככה כשהיא מרגישה שהאיש שלה לא מכוונן אליה, והמשמעות של זה היא שהוא לא מכוונן לזוגיות.

לא מספיק שהגבר ייכנע ליכולת הניווט של אשתו. גם האישה צריכה להכניע את השתלטנות שלה ואת הרצון שלה לשנות אותו, ורק אז התמונה תהיה מתוקנת.

אז מה עושים? קודם צריך להבין את מבנה הנפש של האדם.

הנפש הבהמית והנפש האלוקית

מה שמפיח בגוף חיים – זו הנשמה.

באדם יש 2 נפשות.

יש נפש שמקושרת אל הגוף, ונפש שמקושרת אל הנשמה.

הנפש הטבעית, המקושרת אל הגוף, היא הנפש הבהמית, והנפש שמקושרת אל הנשמה – והנפש האלוקית.

כאשר בני זוג מתחתנים, הנשמות שלהם מתאחדות והופכות לנשמה אחת.

אפשר להגיד שנוצרת ישות חדשה, שהיא הישות הזוגית.

בגלל שהנפש הטבעית היא הנפש הבהמית, היא הצורה הראשונית והאינטואיטיבית שבה האדם חווה את העולם, ואוטומטית הוא נמשך לשם בלי הרבה מאמץ: תאוות, עצלנות. היא גורמת לו להיות אוכל חינם, לבסס את חייו על העדפות ולא על בחירה.

זה גורם לשניהם להרגיש מחסור וכאב עמוק מאוד בנשמה. הם נמצאים בריקנות תמידית, כי הם לא מזינים את הנשמה שלהם.

נמאס לי מהריקנות הנוראית הזאת

מה זה הריק הנורא, הזה שמנסים למלא אותו בלי הפסקה בכל כך הרבה דרכים: קניות, סמים, הנאות גופניות, אוכל, סרטים ועוד…

הריק הזה הוא סימפטום, הוא סוג של כאב שהנפש האלוקית מכאיבה לאדם, ואומרת לו בצורה לא מודעת שהוא מזין את עצמו במקומות הלא נכונים.

והכאב הזה ממשיך ומחריף, והופך לדיכאונות ואפילו למחלות נפש.

החיבור האמיתי לעצמי

כבר הבנו שהחיבור לנפש הבהמית שלנו, לא פותר לנו את החיבור לעצמנו.

להפך. הוא יוצר ריחוק קשה וכואב מאוד בין הנפש לגוף. הוא מעצים את הפער.

כשאדם מצליח להתחבר לנפש האלוקית שלו, למקור החיות שלו שמחייה אותו בכל רגע ורגע, אז הוא מצליח להתחבר לעצמו.

להיות מחובר לעצמו - המשמעות היא לא להיות מחובר לכעסים, לפחדים, לתאוות שלו אלא למקום הנשמתי שלו שהוא המקום האמיתי שבו שלא מושפע מהנפש הבהמית.

בגלל שהישות שולטת בנו בצורה טבעית ואגרסיבית מאוד, אנחנו נוטים להאמין לדמיונות, לכעסים, לפחדים ולכל מנגנוני ההגנה שנוצרו על מנת להגן על אותה נפש בהמית.

תמיד כשבודקים לעומק טוב טוב על מה מנגנוני ההגנה שאנחנו ממשיכים לשמר יושבים, זו רק הגנה (לא יעילה) על הנפש הבהמית.

כשאנחנו עמלים והולכים להתפלל, מתבוננים התבוננות פנימית, מקיימים שיחות, לומדים תורה ועוד אלפי ניסיונות להתחבר לעצמנו, אנחנו בסך הכל מנסים לסלול כביש עוקף להגיע אל הנפש האלוקית.  

מה מפריד בינינו

הדבר שמפריד את החיבור בין איש לאשתו, הוא הנפש הבהמית.

הנפש הבהמית של מי מהם?

של שניהם.

למה?

נכון שציינו שהמגרש הביתי של הזוגיות הוא המגרש הביתי של האישה.

אבל כתוצאה מעיוות של הטבע האינטואיטיבי הנכון של האישה מילדות, וכתוצאה של אכזבות או אפילו חוסר אמון שהיא מגיעה איתו אל הקשר, או חוסר אמון שנוצר בתוך הקשר - אותה נפש בהמית שכל אחד מבני הזוג מביא לתוך הקשר, מביאה את הישות של כל אחד לתוך הקשר, ומייצרת סוג של חומת הפרדה בין האיש והאישה.

בעצם, כל הריבים וההתנגדויות המתרחשות בזוגיות מתבססות על המקום הזה, תוצאה של זה שלא מצליחה להיווצר אחדות בין בני הזוג.

איך רותמים את הנפש הבהמית ולא נותנים לה להשתלט?

אנחנו יודעים מה קורה בפועל, הנפש הבהמית מנצחת בהרבה מערכות…

הנפש הבהמית ערמומית, מלאה בשקרים והבטחות, יוצרת פרוד ולא אחדות.

רק כשכל אחד מצליח להתחבר לעצמו, רק ורק אז יכול להתאפשר חיבור אמיתי בין בני הזוג, או לחילופין, דרך הצורך ליצור זוגיות טובה – זה מדייק את האדם ועוזר לו להתחבר לעצמו, לנפש האלוקית שלו.

זו הדרך לגלות ולהתחבר לאלוקים בצורה הכי מעשית בחיינו. זו ההתגלות האלוקית הכי מוחשית שיש לנו, זו אחת הסיבות שבגללה בן אדם הוא שלם רק כשהוא נשוי.

תהליך פרקטי של עבודת עזר כנגדו

תהליך בניית העבודה של עזר כנגדו בפנימיות, מושתת על תהליך של בנייה וחיזוק של אמון בזוגיות.

איך זה בעצם עובד?

רוב האנשים אפילו לא מבינים שאין להם באמת אמון נקי טהור בבן או בת הזוג. חלק חושבים שכן, כי הם לרוב מפרשים את האמון בצורה הרדודה שלו. שהם מאמינים וסומכים אחד על השני. אבל אם באמת נבחן את האמון ברמה הנפשית, נגלה לצערנו שלא רק שאין לנו אמון מלא בבן או בת הזוג שלנו, אלא גם אין לנו אמון מלא בעצמנו.

המטרה היא להביא את הנפש הבהמית לכניעה תחת הנפש האלוקית, שזה בדיוק המצב ההפוך מהמצב הטבעי שלנו, שבו 99.99% מהזמן אנחנו תחת השליטה של הנפש הבהמית.

לצער הלב, רוב המאבקים של האדם בין שתי הנפשות שלו ידועים וצפויים לכישלון, והחתירה לכיוון הנפש האלוקית הופכת למשהו תאורטי ומייאש מאוד.

הנפש הבהמית, בגלל שהיא טבעית, ויצרה באדם תשתית חזקה מאוד של שליטה ומנגנוני הגנה, קשה מאוד להשתלט עליה באמת מכל הכיוונים.

לא משנה כמה תעניות, סיגופים וייסורים אדם יעשה לעצמו, בסופו של דבר, גם זה מגיע מתוך איזה מקום, איזו זרוע מהאגו שלו בתחפושת של הנפש האלוקית. זו בדיוק הבעיה הקשה, אדם קרוב אצל עצמו.

ואז הוא מגלה שהמושכות באמת באמת, בידיים של הנפש הבהמית, ולא הנפש האלוקית.

ופה מגיע הכלי הפרקטי האמיתי, שאנשים לא באמת נעזרים בו, ואפילו חושבים שזו איזה בעיה בקשר, אי התאמה בזוגיות וכו'…

הכלי הוא: התיקון בין בני הזוג.

הרי, מה שמפריע לנו בזוגיות שלנו היא הנפש הבהמית. היא מפרידה ביני לבין עצמי, ומן הסתם באוטומט היא גם מפרידה בין בני הזוג.

בגלל שאנחנו חולקים את אותה הנשמה כזוג נשוי, ואנחנו צריכים לחשוף אותה, לגלות את הקב"ה ולהגיע לחיבור אמיתי בקדושה, הנפש האלוקית היא מוגבלת תחת הגוף ותחת השליטה הקשה של הנפש הבהמית. 

פה נכנס הפטנט של הזוגיות.

ניעזר שוב בפסוק: ועזב איש את אביו ואימו ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

השלב הראשון שצריך לעשות בזוגיות הוא להביא את בני הזוג להכנעה, כשההכנעה של הגבר יכולה להתבצע אך ורק דרך בניית אמון מלא באשתו.

הוא הולך לתוך הזוגיות הזו עם כל כוחות הנפש שלו, ומוסר את הניווט של הנפש הבהמית שלו לאשתו.

למה?

הרי אמרנו שמה שמפריע זה הנפש הבהמית של שניהם.

ואז הדרך הנכונה, שנבנית בצעדים איטיים, זה להתחיל לתת בה אמון חזק מאוד. כל פעם למצוא נקודה חדשה שהאיש מגלה שקשה לו לתת בה אמון שם, ובנקודה הזאת להתחיל לשחרר ולתת לה את כוח הניווט, ולסמוך עליה בעיניים עצומות.

האישה, מנגד, מנווטת את האיש שלה לכל מקום שמרגיש לה הכי נכון מבחינת הקשר הזוגי. הדבר הזה מחזיר אליה את תחושת האמון, את תחושת הביטחון לחזור אל המקום האלוקי.

כשהאיש מבין שאשתו היא שליחה של הקב"ה, וברגע שהוא מתחיל להפקיר את הנפש הבהמית שלו לטובת אשתו ונותן בה אמון מלא, אז הוא גם מצליח לעשות את אותה הפעולה מול אשתו והקב"ה.

אז תתחיל לנתק את החציצה, את המוגבלות הקשה כל כך שיש לך בחיבור לעצמך, בחיבור לקב"ה.

בעזרת מסירות הנפש הגדולה שנוצרת, מתחילה להיווצר יכולת אמיתית חדשה של חיבור זוגי.

החיבור האמיתי - גילוי השכינה

החיבור בין בני האדם הוא שונה מאוד מהצורה הפיזית של בעלי החיים, כי אצלם אין משהו חזק וגבוה יותר, כמו הנשמה הגבוהה וכוח הבחירה בטוב שהקב"ה טבע בנו.

כשהמפגש נעשה רק בצורה טכנית, כשיש מפגש שנקרא במקורותינו: "אחור באחור", כשכל אחד מרוכז באינטרסים שלו, האלוקות לא מתגלה שם בצורה מלאה. זו מעין מלכודת לעבודה זרה.

חשוב מאוד להבין את העקרון.

האישה, בטבעיות שלה, מכוונת לחיבור שלה עם עצמה, וקל לה יותר להיות מחוברת למקום הרוחני הזה.

המוכנות של הגבר מגיעה דרך זרימת הדם, דרך כוחות הנפש הבהמית.

נדרש הרבה יותר מאמץ מצד האישה להיות באמת מוכנה, כי כשהיא עושה מאמצים להיות מוכנה, היא עושה מאמצים להיות מוכנה לחיבור אמיתי. היא ממש רותמת את הנפש הבהמית ומכניעה אותה לטובת הנפש האלוקית.

ברוב המקרים, המקום המתוקן הטבעי ברמה הרוחנית נמצא אצל האישה, והגבר צריך לדעת להתכוונן לזה.

הבעיה, שהגבר נותן משקל גדול מאוד לנפש הבהמית שלו, מרגיש שהחשקים והרצונות שלו הם באמת הוא, ובגלל הקושי שלו להפריד בין הנפש הבהמית שלו לנפש האלוקית שלו, הוא מתקשה להגיע לחיבור הרוחני עם אשתו ומגיע לתסכול עצום. הוא נפגע, נעלב, כועס, מרגיש שאשתו מבטלת את כל זרם הדם הזה שזורם בעורקיו.

התיקון של הגבר, הוא להבין שאשה שמתעקשת ולא מתפשרת על חיבור רוחני, המטרה שלה היא לא לתסכל אותו. הוא צריך להעריך את זה שהיא נלחמת על הקשר שלהם והיא נלחמת עליו, שהוא יגיע למקום רוחני הרבה יותר גבוה.

צריך לקחת בחשבון שלא כל הנשים כאלה, ולפעמים גם האישה נדרשת לעבוד על זה שתהיה מוכוונת לזוגיות באמת, ותאמין שהחיבור ביניהם הוא חיבור רוחני.

עזר כנגדו בחיבור

פה בעצם בא לידי ביטוי בצורה החזקה ביותר כל העניין של "עזר כנגדו".

באותה נקודת תסכול קשה כל כך, הגבר צריך לסמוך על אשתו, ולהבין שהיא הנווטת של המטוס.

הוא, כטייס, לא באמת רואה את כל התמונה. הוא בתוך הפעילות, אבל היא רואה את זה מלמעלה, כמו מערכת בקרה שיודעת בדיוק לאן צריך להגיע, ולכן חוסר ההתפשרות של האישה הוא בעצם האמון המלא שהיא נותנת בבעלה, שהוא יוכל להגיע למקום הזה, לא משנה כמה פעמים הוא יהיה מתוסכל וכמה פעמים הוא יצטרך להחליף את זרימת הדם בגוף שלו עד שיגיע לחיבור.

הוא מעביר את כל מערכת הבקרה והניווט לאשתו ואז היא יכולה לעזור לו לנווט את הנפש הבהמית שלו ולהתחבר לנפש האלוקית. זה מצריך בניית אמון משני הצדדים.

הגבר צריך להיות בהכנעה מול הנפש הבהמית שלו, ולתת את כל האמון באשתו שהיא תנווט אותו, ואשתו, מצד שני, צריכה להיות באמון מלא שבעלה יכול לעשות את זה, שהוא לא ישבר.

אחת מהסיבות שנשים לרוב נכנעות, ואפילו מעוותות את המקום הבריא שלהן, זה חוסר אמון גדול מאוד שיש להן בבעליהן. הן "קונות" את חוסר היכולת של הגברים להתמודד עם הנפש הבהמית שלהם, כאילו פורקן הגבר הוא משהו שחייב להתרחש, כאילו הוא עלול להתפוצץ אם זה לא יקרה.

בצורה המתוקנת, כשהגבר קשוב ורגיש מאוד לאשתו, היא עוזרת לו בעצם לשמור על כל הקדושה שקיימת בגבר, שלא תלך לבטלה ולפרוד.

באיזשהו מקום, האוצר הזוגי שלהם מופקד אצל הגבר, ורק אם הוא קשוב לאשתו - הוא יכול לשמור על האוצר של שניהם.

באופן הזה, האישה בעצם מצילה את הגבר שלה מהחטא. ככה הוא לא יפספס את המטרה.

ככה היא מנווטת אותו ליעד האמיתי, והוא מצליח לשמור על הקדושה והערך האמיתי של הדבר.

היא מנווטת את זרימת הדם של הגבר שלה לחיבור אמיתי שלו עם הנפש האלוקית. ככה הוא משפיע בצורה מתוקנת.

כל נקודה של מסירות נפש כזו, תתחיל לייצר עוד מדרגה, עוד נקודת חיבור ועוד מקפצה להגיע לחיבור האמיתי.

לא סתם רב חשוב הולך לבקש אישור מאשתו לפני שהוא הופך להיות משפיע קהילתי. היא מנווטת את כוחות הנפש שלו.

מאותה סיבה תמיד אומרים את המשפט: מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה. אישה שמנווטת אותו להגיע אל המטרה.

חנה דיין hanna.tipul@gmail.com

לכל הטורים וליצירת קשר, לחצו כאן