אל תחליפו מגש של כסף במגש של פלסטיק

"ואז... התחלתי לשבור את כל הפסלים שהיו לי בבית", כך סיפרה לי שרה, הכלה הגיורת, כשהדרכתי אותה לאחרונה.

היא המשיכה בלהט הדיבור: "הרגשתי שאני רוצה משהו אחר. לחיות חיים עמוקים יותר. לא חשבתי על 613 מצוות ומה זה אומר לגבי, רק רציתי להיות שייכת לה'".

נפגשנו, פגישה ארוכה ומרתקת, כדי שאסביר לה על מצוות טהרת המשפחה, לא רק באופן ההלכתי – היא ידעה את כל ההלכות על בוריין - אלא שאלמד אותה גם השקפה על הבית היהודי.

היא הוסיפה וסיפרה על התהליך שהיא עברה, כיצד הרבנים ניסו כל העת להתקיל, "ודווקא כשאומרים לך שלא כדאי לך, את עוד יותר רוצה", היא המשיכה. "'בשביל מה? למה לך להיות יהודיה?', שאלו, ואני צריכה להסביר להם כבר בפעם השביעית, ובכל פעם ההתלהבות רק גדלה. כשניקיתי את בית חב"ד בקולומביה, והקשבתי לשיחותיהם של המטיילים עם השליחים שם, הרגשתי שאני רוצה להיות אחת מהם". ולי היא המשיכה וסיפרה, "אמא שלי לא הבינה למה אני כל הזמן מנקה את בית חב"ד. כמה כבר יכול להיות מלוכלך שם? היה לי קשה להסביר לה שהלכלוך הוא לא שם, אלא בתוכי, וכשאני שם, אני מרגישה שאני מתנקה".

שרה הרצינה והמשיכה לתאר באנגלית במבטא ספרדי: "יום אחד חזרתי הביתה, ואחד הפסלים הנוצריים הסתכל עלי. ואני עליו. ואז... כבר לא יכולתי יותר, לקחתי פטיש, את הפטיש הכי גדול שהיה לי בבית, ושברתי אותו! אחר כך הלכתי לעוד פסל, ושברתי גם אותו, ולעוד פסל... עד לאותו הרגע לא הבחנתי כמה פסלים היו בביתי! בסוף, כשכבר שברתי את כל הפסלים, אמי נכנסה הביתה, והזדעזעה עד עמקי נשמתה. 'מה?! מה קרה לך?!'. התחלתי להתווכח איתה, שאין באמת כוח לפסלים, ויש הקדוש ברוך הוא שמנהל את העולם! אבל היא לא הצליחה להבין, ולי היה קשה להסביר לה."

הבטתי בה בהשתאות, על האומץ שהיא גילתה. בדמעות היא המשיכה ותיארה כיצד היא ברחה לבית חב"ד: "כשנכנסתי לשם, שמעתי לראשונה את הסיפור על אברהם אבינו. השליח העביר שיעור על אברהם אבינו, שניפץ את כל הפסלים בבית אביו. חשתי שה' שולח לי סימן – בתי היקרה, זה בדיוק מה שהיית צריכה לעשות. בלי שידעת שכך נהג היהודי הראשון, את התנהגת בדיוק כמוהו! את ראויה עכשיו להיכנס לעם היהודי! ואז, באותו הרגע, הרגשתי הכי שייכת שיכלתי להרגיש. בכיתי עד דמעות וביקשתי שה' יעזור לי להתקרב אליו, ואז לאט לאט התחלתי ללמוד, להבין ולהתחבר יותר".

דבריה ריגשו אותי: "אין לכן מושג כמה אור, כמה טוב יש בעולם שלכם. נולדתם לתוך הוויה טהורה, אתם חיים למעלה, בפסגה. אבל משום מה, פגשתי הרבה יהודים שמסתכלים על פסגות אחרות. כה חבל לקבל הכל על מגש של כסף, ולרצות להחליפו במגש של פלסטיק דמוי כסף. יש לכם המקור! למה לחפש חיקויים?". הסכמתי איתה כל כך, היא הזכירה לי עם כמה טוב נולדנו, בכמה טוב ה' עוטף אותנו כל רגע ורגע. אשרינו שזכינו!