"אני רואה שאתה מחפש חניה. אתה יכול לחסום אותי בינתיים"

כמה פעמים יצא לכם שחיפשתם חניה בלחץ של זמן, אבל גיליתם שהרבה חניות פוטנציאליות "הלכו לאיבוד" בגלל רכבים החונים למחצה לשליש או לרביע על החניה שלידם? זה נובע מכך שאנשים פשוט החנו את הרכב שלהם "ככה", בלי לתמרן יותר מידי ובלי להתחשב באנשים שיבואו אחריהם. קוראים לזה "חניות כפולות". מכירים את התופעה? בהחלט. כולנו כבר עברנו את זה. אלו סיטואציות שחוזרות על עצמן בצורות שונות ומקומות שונים על בסיס יומי: בכבישים, בתור בסופר, בבתי הספר, בתי החולים, ובעצם בכל מקום שבו יש מפגש בין אנשים...
כולנו היינו משתוקקים לשינוי מידי ושיפור של המצב, אך הפכנו להיות קצת פסימיים... איך כן ניתן לחולל שינוי? זה לא יקרה מאליו. טור זה ישתדל לתת מענה אמיתי, להציף את הנקודות הטעונות שיפור ולהעניק את הכלים הנדרשים.
כדי לפתוח את השער הראשי לנושא, נקדיש כמה שורות ללשון הקודש: בלשון הקודש תמיד יופיע שם העצם, ורק אחריו שם התואר. דוגמאות: ילד – קטן, פרח – יפה, סוס – פרא וכו' אבל כשמדברים על אדם שהוא פרא – אומרים "פרא אדם" ולא "אדם פרא"! מדוע זה כך? קדמונינו מסבירים, שהאדם נולד פרא בטבעו "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד" (איוב י"א, י"ב) ורק החינוך הוא זה שמעצב אותו. אדם הגדל ללא חינוך הוא פרא. פרא גדול עם גוף בצורת אדם. "איזה סוג פרא? פרא אדם"... כמה אירוני הוא שדווקא הארגונים הנלחמים על "זכויות האדם", הם אלו המובילים את המהלך לאפשר לו להישאר "פרא" אמיתי ללא כל גבולות ורסן מוסרי.
אבל זהו רק צד אחד של המטבע. יש גם צד שני. צד מתוק ויפה החושף את הלב היהודי האמיתי. צד שלא נכנע לשטף החיים האכזרי גם כשהוא חושף את מלתעותיו החדות ביותר.
הסיפור הבא התרחש לא מזמן בחניון בית החולים שערי צדק, וימחיש היטב איך יכול להראות אדם שעיצב את עצמו: ר. עובד כאח בבית החולים שערי צדק. כמידי יום, כשר' מגיע לעבודה, אחד האתגרים הראשונים שלו זה למצוא חניה... באותו יום, כשהוא כבר מתחיל את סיבוב החיפושים השני שלו במגרש החניה, הוא מבחין במראה הקדמית שמישהו מאחורה יוצא מהרכב ומסמן לו לבוא. ר' בלם את הרכב וחזר בנסיעה לכיוון מי שקרא לו. עמד שם מבוגר עם חולצה קרועה באזור לבו ואמר לו: "אני רואה שאתה מחפש חניה. אתה יכול לחסום אותי בינתיים. לפני כשעה נפטר אבי ז"ל, ואנחנו נפגשים כאן עכשיו כל האחים. יקח זמן עד שאצא. אין לי בעיה שתחסום אותי בינתיים. רק תן לי את המספר, אתקשר אליך כשאצטרך לצאת."
ר' ההמום לא מצא מילים בפיו. עומד לפניו אדם שאך לפני זמן קצר נפרד מאביו. הדמעות עדיין מרטיבות את לחייו, והוא מוצא זמן לחשוב על הזולת ולעזור לאדם זר המחפש חניה!
כעבור שעה, התקבלה הודעה בפלאפון של האלמוני: "תודה רבה לך! עצם המחשבה שלך בשעה קשה לך, לעזור ליהודי. אתה גדול. משתתף בצערך. שלא תדעו עוד צער. אתה יהודי יקר מאוד"
כן. כך נראה אדם. זה יכול להיות כל אחד מאיתנו. עם מעט חשיבה והתחשבות אנחנו יכולים להיות האנשים הכי מקסימים בעולם ולהפוך את החיים של כולנו לגן עדן מלא באהבת חינם.