כבר לא "רק לא ביבי": הבחירות הקרובות הן על "רק לא יהדות"

נראה כי חברי ממשלת השינוי חשבו שישרדו במשרותיהם תקופה ממושכת יותר, וכך בשקט, תחת המולת העשייה הכללית ומסך עשן תקשורתי, יוכלו לערוך את השינויים אליהם הם מייחלים במדינת ישראל מבלי שאיש יחוש בכך ומבלי שמישהו יצליח לעורר התנגדות. אלא שהמציאות טפחה על פניהם והממשלה נפלה בטרם עת. כעת, מחוסר ברירה, הם נאלצים לפעול מהר ובאופן גלוי, ובכך למעשה חשפו את הסיבה האמיתית למעשיהם בכנסת ישראל.

תחילה היה זה שר החקלאות עודד פורר מישראל ביתנו, שביקש לפתע לעדכן את התקנות כך שיוכלו להיפתח עוד משחטות לחזירים ברחבי הארץ. אחריו הגיעה שרת התחבורה ויו"ר מפלגת העבודה, מרב מיכאלי, שקראה לראש הממשלה יאיר לפיד "לפרוץ את המצור על סוף השבוע", כלשונה, ולסייע לה בקידום תחבורה ציבורית בשבת. השבוע היה זה יו"ר ועדת חוץ וביטחון, ח"כ רם בן ברק מיש עתיד, שהטיח במפלגת הציונות הדתית כי היא "מפלגה מסוכנת. היא רוצה שחוקי ההלכה יתפסו מקום יותר חשוב בחיים שלנו, שזה אומר שעוד מעט הקרייניות בטלוויזיה יהיו עם כיסוי ראש".

רצף זה של פעולות והתבטאויות לא תמים ולא מקרי. הוא הסיפור האמיתי והמלא של המאבק בין הצדדים בזירה הפוליטית – האם אזרחי ישראל יתקרבו ליהדות או יתרחקו ממנה.

אם בעבר השמאל עוד כיבד את הסטטוס קוו בענייני דת, הרי שהיום נושאי הדת במדינה הפכו לנושאים שבמחלוקת. זה לא שפעם היה להם יותר כבוד לדת, אלא שהחילוניות שלטה אז במרבית החברה הישראלית ובנדיבות של מנצחים הואילה לאפשר למיעוט הדתי לשמור על מספר מצומצם של נושאי דת הקרובים לליבו. גם אם בבתי ספר הממלכתיים ציינו את חגי ישראל, לא היה זה מתוך הכרה בחשיבותם אלא מתוך רצון לשמר פולקלור קליל ולא מחייב.

מאז השתנו הזמנים והמצב התהפך. בעשורים האחרונים החילוניות נמצאת בנסיגה, בעוד המסורתיות כובשת את מרבית החברה היהודית בישראל. וכך גם השתנה היחס של החילונים הקיצוניים ליהדות – הם פשוט התחילו להשתולל. פתאום כל אזכור דתי בבתי הספר או בצבא הופך ל"הדתה" שאסורה באיסור חמור. המאבק על שירות ושירת נשים בצבא הפך למלחמת קודש חילונית. ואבוי למי שינסה ליצור מסגרות נפרדות לנשים וגברים באקדמיה, או חלילה לדרוש שעות נפרדות בשמורות הטבע.

ככל שחלף הזמן המאבק רק הלך והחריף, ולצערנו החילוניות מצליחה לא אחת לפגוע במרקם החיים היהודי במדינה. כיום יש יותר ויותר מקומות בהם לא ניכר ההבדל בין חול לשבת. הכשרות והגיור בסכנה – וזו רק ההתחלה. הפעולות וההתבטאויות האחרונות של הפוליטיקאים מהשמאל מלמדות כי הכפפות הוסרו, הכל כעת לגיטימי והמאבק על זהותה היהודית של המדינה הופך לגלוי וללא גבולות ומעצורים.     

זהו השמאל של היום. פעם הוא חתר להסכמי שלום ולהקמת מדינה פלסטינית, בהמשך הוא נלחם להדיח את נתניהו מראשות הממשלה – וכיום הוא נלחם בקודשי ישראל.

מה אנחנו צריכים לעשות כעת? וכיצד אנחנו יכולים לסייע במאבק על היהדות? ובכן, ללכת להצביע בעד המפלגות שישמרו על היהדות. אם בעבר אנשים הרשו לעצמם – מכל מיני סיבות – להימנע מלהצביע בבחירות, הרי שהפעם אין תירוצים – המערכה היא על החיים עצמם, על זכותנו לחיות כיהודים בארץ ישראל.

במערכה הזאת אסור שאף יהודי יישאר בבית.