מחצית מאוכלוסיית העולם צפתה בהלווית המאה, וזו הסיבה

הלווייתה של מלכת בריטניה אליזבת השנייה, שזכתה לכינוי "הלוויית המאה", ריכזה תשומת לב מירבית מכל העולם. לפי העיתונות, כמחצית מאוכלוסיית העולם צפתה או הייתה אמורה לצפות בטקס.

מדהים! מה מביא למעלה מארבע מיליארד אנשים להתעניין בטקסים הנראים קצת לקוחים מעולם אחר. האם רק סקרנות והתעניינות בשונה?

לדעתי המושג "מלכות" מעורר נימים עמוקים בנפש. אני זוכר שגם מותו והלווייתו של חוסיין מלך ירדן עוררו ענין רב בעולם. כנראה שנפש האדם בנויה ומתוכנתת באופן שהמושג מלכות תופס מקום משמעותי.

כי באמת האדם נברא לתכלית כבוד מלכות ה', 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו', אומר מלך מלכי המלכים, והוא בורא העולם האציל מכבוד מלכותו למלכי העולם – כדי שרגש ההכרה במלכות יקבל ביטוי ויתעצם לקראת ההכרה במלכות העליונה.

לכן הרגש הזה של כבוד פנימי והתרגשות ממלכות יונק ממקור עמוק בנפש – מקור קדוש. והוא מראה לנו כמה חשיבות יש בתפיסה של שייכות למושג – מלכות.

מלכות = כבוד

היחס הטבעי למלכות הוא - 'כבוד'. כך היא נתפסת ברגש אנושי בכל רחבי תבל וכך מתייחסת התורה למעמד של מלך, ההלכה מחייבת את כבוד המלכות ברמת על, 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול', והברכה הנאמרת על ראיית מלך היא 'שחלק מכבודו לבשר ודם' (במלך ישראל) או 'שנתן מכבודו לבשר ודם' (במלך נכרי).

יחס ורגש של כבוד מופיע בחיים בהקשרים שונים, אולם הפיסגה שלו הן בהיבט החיצוני, והן בעומק ההרגשה – הוא ביחס למלכות. השרשים העמוקים למציאות זו בנפש האדם, הם בתכלית הבריאה, 'שהכל ברא לכבודו' 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו'.

ובנוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור 'טוב יצר כבוד לשמו' וכך פירש הגר"א: "טובו וחסדו של הבורא הרוצה להיטיב עם ברואיו – יצר מציאות ומערכת של 'כבוד לשמו' כדי לתת לברואיו את הטוב האמיתי והנצחי של נתינת כבוד לבורא והמלכתו עליהם".

כל מערכות הכבוד ובפרט הללו המשתייכות לשררה ומלכות הינן ניצוצות והבזקים ממערכת הכבוד שנבראה לתכלית של 'כבוד לשמו' ובכבוד האנושי - שיאן בכבודו של מלך ישראל, עליו מברכים 'שחלק מכבודו לבשר ודם', ניסוח המבטא שכבודו הוא חלק בלתי נפרד מאותה מערכת של כבוד שמים, וגם כבוד מלך נכרי נגזר ממנה ועליו מברכים ש'נתן מכבודו לבשר ודם'.

ומכאן כל מערכות הכבוד, כל ההירארכיה במימסד ובמשפחה, הינה חלק בלתי נפרד מן הכח הנפשי 'לכבד' את מי שלמעלה ממך – כל אדם במקומו ובמעמדו.

לכן הליברלים בעולם, המנסים לבטל את כל ערכי המוסר והמסורתיות – חפצים לבטל גם את מוסד המלוכה, הם מדברים על שוויון והזדמנות שוה לכולם, מדברים על בזבוז משאבי ציבור, אבל בעצם מתנגדים לעצם המושג – כי מלכות היא הצד המנוגד להפקרות.

אין לך דור שבו נרמס רגש הכבוד כדורנו זה. העולם כולו 'נלחם' בערך הכבוד, גם המכובדות העצמית בהנהגה ובהופעה, הינה לנטל בתרבות של חירות שהיא הפקרות. ברוח הדור, כמעט ניתן להבין את הסגידה לאלהי פעור - כביטוי של הערצה לפריקת כל כבוד!

'כדי שתמליכוני עליכם'

אנו – העם הנבחר זוכים לא רק לחגוג את מלכות ה' בראש השנה, אלא גם ליצור אותה. המלכות צריכה להיות מכח בחירת העם – וגם מלכות שמים מתחדשת על ידי הנבראים בכל שנה - בתאריך התחדשות העולם, ובעיקר על ידי האומה הנבחרת שבנבראים.

אנו מתקרבים ליום ההמלכה, ראש השנה, יום בו נתקע בשופר ונאמר מלכיות, כשכל זה מבטא את המלכת ה' בעולמו. וכפי שאמרו חז"ל אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ובמה? בשופר!

זהו יום של שמחה מצד אחד על הזכות הגדולה להיות ממליכי מלך מלכי המלכים, כן ממש כך, בלא המלכה של בעלי בחירה אין משמעות של מלכות, ואנו זוכים להיות נציגי העולם בהמלכת המלך!

יחד עם זאת, המלכות מחייבת ציות מוחלט ועל מרידה במלכות יש עונש החלטי של מוות בכל מלכות בעולם. מרידה ואי כבוד למלך היא ביטול עצם המלכות ולכן 'מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול'. לפיכך ביום שבו מתעורר ומתחדש כח המלכות, מתחדשת גם הבחינה האם אנו לא חלילה בבחינת מורדים במלכות במידה כזו או אחרת, האם המעשים שלנו מבטאים כבוד, או חלילה קריאת יחי המלך בתקיעת השופר שלנו ואמירת פסוקי המלכיות - איננה אלא מן השפה ולחוץ אבל המלכות אינה מכתיבה את אורח חיינו.

לכן לפני ראש השנה אנו מבקשים 'סליחות', אנחנו מכירים שמעשינו אינם ראויים ומתנצלים עליהם. עדיין לא הגענו לתשובה ולקבלה ודאית שלא נחזור לסורנו, אבל אנחנו משתדלים בימים האלו להיות יותר טובים, וגם אם זה לגמרי זמני, אבל המסר הוא שכך בעצם אנו רוצים להיות.