סיון רהב מאיר: 3 דברים מפתיעים ששמעתי מאברהם פריד השבוע

השבוע, גם בעדות אשכנז הצטרפו לספרדים והתחילו לומר סליחות. הייתי במוצאי שבת, עם עוד 3,000 איש, בסליחות שהוביל גיסי, יצחק מאיר. בנייני האומה הפכו לבית כנסת אחד גדול. אבל אף על פי שהתכנסנו לבקש סליחה על מה שקלקלנו בשנה האחרונה, לא הייתה שם עצבות. שמתי לב שהסליחות, בכל מקום, הן מעמד של תקווה. מפגש מחזור שנתי של אנשים אופטימיים, שמאמינים שאפשר לתקן.

"הנשמה לך", "מכניסי רחמים", "עננו", "אדון הסליחות" – כל הפיוטים האלה נאמרים בשמחה, באמונה, בסוג של תודה על קיומה של האפשרות הזו, לעצור ולחשב מסלול מחדש.

הרב יוסף דב סולובייצ'יק אמר שיש צמד מילים עוצמתי במיוחד בתקופת אלול ותשרי: חטאנו לפניך. חטאנו – אבל לפניך. העיקר שאנחנו לפניך, איתך, יכולים לספר על כך ולבקש להתחיל שוב.

שבוע טוב, סליחות מועילות.

שלוש הפתעות מאברהם פריד

שלושה דברים מפתיעים שמעתי אתמול מהזמר אברהם פריד, שהשתתף בזום של סדנת "מתחדשות" לנשים:

• כששאלתי אותו איך הוא מצליח להתחדש לאורך עשרות שנות קריירה, הוא ענה שהתחדשות היא לא לעשות בכל פעם משהו אחר, אלא לעשות את מה שאתה עוסק בו – טוב יותר: "אנשים מנסים להמציא את עצמם, במקום לדבוק בשליחות שלהם ולמצוא את ההתחדשות במקום שבו הם נמצאים. זה כמו בתפילה. המילים לא משתנות, אתה צריך להשתנות, למצוא את הטעם. אני שר באנגלית, בעברית, באידיש, עושה דואטים, אבל נשאר בתוך התחום שלי. ואם אני צריך לשיר את השיר שלי 'תניא' בפעם המיליון, אני אומר לעצמי שבהשגחה פרטית קיבלתי עוד הזדמנות לשיר 'תניא', ברגע הזה".
• כשביקשתי לדעת על האגו והכבוד והפרסום בתחום שלו, פריד אמר שהוא ממש לא חושב שזה מגיע מהיצר הרע של האדם: "אנשים רוצים להצליח, בכל תחום, וזה טבעי, זה בסדר גמור. זה לא דבר שלילי. צריך רק לפעול ולהתפלל שנגרום קידוש השם, שנשפיע טוב, שנעשה נחת רוח".
• לסיום ביקשו המשתתפות לדעת איפה אפשר לשמוע אותו כחזן בראש השנה וביום הכיפורים. התשובה הייתה מפתיעה: "אני מתפלל בפינה בבית הכנסת שלנו בשכונת קראון הייטס בניו יורק, לא לפני העמוד, לא עובר לפני התיבה. עומד בצד בשקט כאחד המתפללים, ולא מודאג איך הקול שלי נשמע. לאורך השנים היו הצעות רבות, אבל אני רוצה להתרכז בתפילות שלי, בכוונות שלי. כל השנה אני על הבמה. בימים הנוראים אני מופיע רק לפני ריבונו של עולם".

5 עובדות על החפץ חיים, שנפטר השבוע לפני 89 שנים

1. הרב ישראל מאיר הכהן היה רב ומנהיג שעסק בשלל תחומים, אבל הגיע למסקנה שנושא אחד מוזנח אצלנו במיוחד – הדיבור. הוא כתב ספר ושמו "החפץ חיים", על בסיס הפסוק בתהילים שמבטיח חיים וטוב למי שישמור על לשונו: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב, נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה".
2. תלמידיו סיפרו שהוא הקפיד מאוד על ההלכות הנוגעות לרכילות ולשון הרע אבל, באופן מפתיע, לא היה שתקן. הוא הוכיח שאפשר לדבר, אבל לדבר נכון.
3. מעניין לראות איך אדם אחד יכול להפוך לאייקון, לסמל של רעיון גדול, של תנועה. הרי עצם ראיית התמונה המפורסמת שלו מזכירה לרבים את משנת חייו, את ההקפדה על הדיבור שלנו.
4. לשון הרע – כך לימד – זה לא רק "אמת" או "שקר". לפעמים צריך לומר אמת חריפה כי יש בכך תועלת, ולפעמים ראוי לשתוק גם כשמדובר באמת. צריך ללמוד את הנושא, ולכן הוא פרסם את ספריו.
5. הוא הכין עבורנו את סדנת הלימוד הזו הרבה לפני הרשתות החברתיות. רק לא מזמן סיפרה לי מורה איך ההורים שהיא מלמדת את ילדיהם השנה, עשו לה שיימינג בקבוצת הווטסאפ הכיתתית עוד לפני שהכירו אותה, רק על בסיס שמועות. כלומר, אם פעם היו מרכלים ליד הנהר בעיירה, היום לדיבור שלנו יש תפוצה רחבה הרבה יותר. "החפץ חיים" ביקש שנבין את עוצמתו האדירה של כלי הנשק הזה, הדיבור, ונשתמש בו היטב.

לזכרו.

מה אומרים בהרמת כוסית?

התבקשתי להגיד כמה מילים במקום העבודה שלי, בהרמת כוסית לשנה החדשה. ואז חברה שלי קיבלה את אותה משימה בעבודה שלה. אינספור אירועים כאלה מתקיימים בימים אלה, אז הנה רעיון אחד, שאולי ידבר גם אליכם: תחשבו כמה מילים אמרנו מאז שהתחילה השנה, כאן בעבודה וגם בבית. מדובר במיליוני מילים שיצאו לנו מהפה. תחשבו כמה מילים שמענו וקראנו מאז ראש השנה הקודם. שוב, מדובר במיליונים. והנה אחרי כל המלל הזה, ולפעמים גם אחרי כל ההבל הזה, אנחנו מתחילים שנה מחדש – בשתיקה.

תפוח בדבש הוא מנהג יפה, אבל המצווה בראש השנה היא שמיעת השופר. בשנים האחרונות הוא יוצא בראש השנה מבתי הכנסת גם לפארקים, לגנים, לציבור שבחוץ. בתורה אפילו לא קוראים ליום הזה ראש השנה אלא "יום תרועה", בגלל תרועת השופר. עמים אחרים אולי חוגגים לעתים שנה חדשה במסיבות גדולות ברחובות, אבל אנחנו מתבקשים לנהוג אחרת: להתכנס פנימה, לשתוק – ורק להקשיב.

כשמברכים על המצווה הזו, אומרים כך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר". לא לתקוע בשופר, אלא לשמוע את השופר. לסגור את הפה ולפתוח את הלב.

השופר הוא לא מפואר ולא נוצץ. פרשנינו מסבירים שהוא משמיע את הקול הפשוט והטהור של הנשמה. עבדנו קשה כל השנה, אבל פעם בשנה אנחנו מפסיקים לייצר, לשתף, להקליט, להקליד ולהגיב. כאשר משקיטים את כל ההמולה מסביב, שומעים קול פנימי ועדין יותר. השופר מזכיר לנו אמיתות בסיסיות, מאפס אותנו, מחזיר אותנו הביתה. שנה טובה.

איך ניראה בעוד שנה?

סליחה, כבר דמיינתם את עצמכם בראש השנה של השנה הבאה? יש מי שטוען שזה מה שצריך לעשות בראש השנה. לא רק להסתכל אחורה על השנה שחלפה, אלא בעיקר להביט קדימה אל השנה שתבוא. לנסות לחשוב במדויק מה אנחנו רוצים מעצמנו, בכל המישורים.

את ההצעה הפרקטית המעניינת הזו כתב רבי קלונימוס קלמן שפירא, האדמו"ר מפיאסצנה. הוא נרצח בשואה, והותיר אחריו מורשת חינוכית נפלאה. בראש השנה תשפ"ג הוא מציע לנו לתכנן איך ניראה בחודש תשרי הבא, תשרי תשפ"ד, ואז לבדוק את המרחק שלנו משם:"אם רצונך לעבוד את ה' ולהעלות את עצמך מעלה, ולא תעמוד בשנת השבעים לחייך כביום הבר מצווה שלך, עשה זאת אפוא: בכל שנה עשה לך מטרה. צייר בעצמך, אם שמך ראובן למשל, איזה ראובן תהיה בשנה הבאה, מה יהיו השגותיו, עבודתו, מידותיו וכל תוכנו בעוד שנה. והראובן הדמיוני יהיה לך למידה למדוד עצמך בו לאורך השנה, כמה חסר לך עוד לראובן הדמיוני, האם עבודתך ותיקון מעשיך של יום-יום יספיקו להשלים את הראובן של השנה הבאה".

מוזמנים לדמיין כעת שנה קדימה.